הימים שבין יום טוב הראשון ליום טוב האחרון של חג הפסח ושל חג הסוכות, נקראים "חול המועד". ימים אלו נקראים בתורה (ויקרא כג, ד): "מקראי קודש". היה זה זמן הקרבת קרבן חגיגה במקדש. אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא יהיו כשאר ימות החול שאין בהם קדושה, אך לא החמירו בהם כיום טוב ממש והקלו בהם בכמה דברים. ימים אלו יש בהם הלכות הן של מועד והן של ימי חול.

מצוה לשמוח בימי חול המועד ולכבד ימים אלו בבגדים נאים ובסעודות חגיגיות, אף על פי שאין חיוב לאכול פת בחול המועד (שלא כביום טוב שחייבים לקבוע בו שתי סעודות). ימי חול המועד מיועדים ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית.

יש מלאכות שאסור לעשותן ביום טוב, ומותר לעשותן בחול המועד, ויש מלאכות שהן אסורות בעשיה גם בחול המועד. חכמינו הדגישו את איסור עשיית מלאכה בחול המועד (אבות ג', ט"ו): "המבזה את המועדות", דהיינו שעושה בהן מלאכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". אדם המבזה את המועדים מעורערת בליבו האמונה ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, בענני הכבוד ובשאר המופתים שעשה הבורא לעמו ובכל מה שהמועדים מסמלים, ולכן כה חמור הוא חילול המועד.

זאת ועוד, התורה נתנה כח לחכמי הסנהדרין לקבוע את התאריכים שבהם יחולו המועדים ולקדש ראשי חודשים על ידי קידוש החודש ועיבור השנה. היהודי המאמין מכיר בכוחם של חכמי התורה להורות את דרך הקיום המדוייקת של התורה, ואינו סוטה מדבריהם ימין ושמאל. המבזה את המועדות חטאו חמור כי הוא מזלזל בכוחם של החכמים שהם מוסרי התורה מאז מתן תורה בהר סיני.

נציין כללים אחדים בהלכות עשיית מלאכה בימי חול המועד, מובן שכללים אלו אינם כוללים את כל ההלכות:

מלאכות שהן לצורך "אוכל נפש", כלומר, לצורך הכנת מאכלים שיאכלום במועד, מותרות.

מותר לעשות גם מלאכת "דבר האבד", כלומר, מלאכה שאם לא יעשוה בחול המועד יגרם הפסד ממון. הכוונה היא להפסד ממשי, ולא למניעת רווח בלבד.

הכתיבה אסורה בחול המועד, אך מותר לכתוב דברים שיש חשש שאם לא יכתבום ישכחו אותם, והם בבחינת "דבר האבד".

מותרות גם מלאכות שאינן "מעשה אומן", כלומר שאינן נעשות על ידי עבודה מקצועית של בעל מלאכה. הן מותרות רק בתנאי שהאדם עושה אותן לצורך שימוש בחג עבור עצמו או עבור אחרים, וללא קבלת שכר.

מותר לטפל בצרכי גוף האדם, כרחיצה וכדומה, אך התספורת והגילוח אסורים. גם הכיבוס אסור בחול המועד. מכבסים רק בגדי תינוקות וילדים קטנים שמתלכלכים תדיר.

אין לעסוק במסחר (בקניה או במכירה) בחול המועד. מותר לקנות או לסחור רק בדברים שהם לצורך המועד.

כוונת ה' בנתינת המועדים לעמו ישראל היא שהם יתקרבו ליראתו של ה' ולאהבתו ויעסקו בתורתו. ואמנם ימים אלו משמשים כמבחן עבור האדם. מצויים אנשים החייבים לעסוק לאורך השנה בעניני הפרנסה, ולכן ממעטים בלימוד תורה. ימי חול המועד הפנויים ללימוד, משמשים כמבחן, אם אכן רק טרדות הפרנסה הן הסיבה למיעוט עיסוקם בתורה במשך השנה.

רבים מחלקים את ימי חול המועד לשני חלקים. חלק אחד מיועד לאכילה, לשתיה ולעונג והחלק השני מיועד להתעלות רוחנית: ללימוד ולשמיעת שיעורי קודש. באופן זה מקויימים כל חלקי היום באופן נאות, והאדם ממלא את חובתו בעולמו.

השמחה, ההודיה לה' והעיסוק ברוחניות מסוגלים להפוך ימים אלו לימי התעלות מיוחדים.