גזרות יוון

כשהחל אנטיוכוס הרשע למלוך ביוון, נשאו ליבו לכבוש את העולם כולו. תחילה כבש את מצרים ואת הנגב, ובשנה השישית למלכותו, שנת 3616 לבריאה, עלה להילחם אף בארץ יהודה וירושלים. הוא השליט בה תוהו וחורבן והרג יהודים רבים.

כעבור שנתיים נלחם אנטיוכוס שנית ביהודים שבירושלים. במשך שלושה ימים השחיתו אנטיוכוס וחילותיו את העיר, והרגו אנשים, זקנים, נשים וטף. נכנסו אל בית המקדש, ולקחו את כל כלי המקדש – מזבח הזהב, המנורה וכל כליה, שולחן הפנים וכל השאר.

אנטיוכוס לא הרפה, והחל לגזור גזרות על היהודים ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה. 

בעצת יועציו הוא הגיע למסקנה, שלא יוכל לדכא את רוח היהודים אלא אם יפגע בדתם. לכן הוא הכריז על גזרות האוסרות את חוקי התורה. הגזרות העיקריות שגזר, אסרו ארבעה דברים המנוגדים ישירות לתרבות היוונית: לימוד תורה, מילה, שבת וקידוש החודש.

הוא גזר שלא ללמוד תורה, כי תורת ה', בעצם מהותה, היא הניגוד הגדול לראייה הגשמית שטיפחו היוונים.

הוא גזר שלא למול את הבנים, כי מצוות מילה מכוונת נגד הטבע הגשמי, שהרי גשמיות האדם נקבעת לפי לידתו, והוא נולד ערל ולא מהול. מצוות המילה היא הכרה בשעבוד האדם לכוח רוחני עליון, לברית עם הקב"ה. ברית המילה התפרשה אצלם כפגיעה בגוף שלדידם הוכתר למלך.

שביתת השבת היא ביטול מעשה האדם הגשמי, היא משמשת אות לשלטונו של הקב"ה, בורא שמיים וארץ. לדעת היוונים, החומר שולט.

גם הגזרה על קידוש החודש נגזרה משום שהתורה מעניקה לבית הדין ולחכמי התורה יכולת לקבוע את הזמנים ואף לשנותם, שלא לפי המהלך הגשמי של העולם. לפי היוונים, חידוש הלבנה מדי חודש הוא תופעת טבע, ותו לא.

מטרת הגזרות הייתה להרחיק את היהודים מן הטהרה. מסיבה זאת הם גם גזרו שכל יהודי חייב לכתוב על קרן השור שאין לו חלק באלוקי ישראל. לא בכדי ביקשו לחקוק את משפט הכפירה דווקא על קרן השור.

כיום מקובל שכאשר רוצים לפרסם ידיעה כלשהי, מדביקים 'סטיקר' על המכונית מאחור, וכל הנוסעים בכביש והולכי הרגל נחשפים לה. פעם השתמשו בשוורים ככלי רכב, ולכן טבעי היה שהיוונים חיפשו את אפשרות הפרסום הטובה ביותר.

זאת ועוד, בעבר שימשה קרן השור בקבוק שממנו שתו התינוקות חלב. על קרן-בקבוק זה הוכרחו ישראל לכתוב כי אין להם חלק באלוקי ישראל, כדי שכבר מהגיל הרך, עם החלב, ייכנסו הדברים לתודעתם של התינוקות.

גזרת קרן השור מטרתה גם לערער את האמונה. אמונתנו היא שהפרנסה באה מן השמיים בהשגחה פרטית. בעת שחרשו היהודים את שדותיהם ועיניהם נשואות למרום, ציוו עליהם לכתוב על קרן השור: "אין לנו חלק באלוקי ישראל", כדי לערער את אמונתם בבורא המפרנסם ולגרום להם לחשוב שהשור שחורשים הוא מקור מחייתם.

נוסף על זאת, בגזרתם רצו היוונים להוכיח לישראל כי תמה זכות אבותיהם וזכות עקדת יצחק. כידוע, תקיעת שופר כשרה רק בקרן של איל המזכיר את עקדת יצחק, ואילו קרן השור פסולה לתקיעת שופר. היוונים שאפו לבטל את הקשר בין ישראל לאבות הקדושים, ואילו נס חנוכה בא ללמד שהקשר קיים לעד.

חרף גזרותיהם הקשות של היוונים, רבים מעם ישראל התאמצו לשמור על המצוות במסירות נפש ובגבורה עילאית. הם מלו את ילדיהם בסתר, למדו תורה במערות נסתרות, שמרו שבת וקידשו חודשים למרות הסכנה והחשש שייתפסו וייהרגו.

מגמת מלכות יוון הייתה להחזיר את עם ישראל לתוהו ובוהו: "להשכיחם תורתך". השכחת התורה היא סופו הנחרץ של עם ישראל; בלי תורה, חייו אינם חיים. מן ההכרח במצב זה ליטול חרב, לגייס את כל אלו שהנושא קרוב לליבם, אפילו אם מעטים הם, אפילו אם חלשים הם, אפילו אם עוסקי תורה הם, ואין להם שיג ושיח עם מלחמה וקרב; כי עתה אנו הולכים להילחם על נשמתנו.

יציאה זו למלחמת מצווה, חביבה היא על הקב"ה, ולכן נעשה להם הנס, גיבורים נפלו ביד חלשים, רבים ביד מעטים וזדים ביד עוסקי תורתך!

זוהי הסיבה לכך שאנו מודים ב"על הניסים" גם על המלחמות, שכן עצם המלחמה מול יוון מבטאת את אי הכניעה של ישראל ואת מאבקם במי שרצה להשכיח מהם את התורה ואת מצוותיה.