ימי הודיה

בחנוכה יש הזדמנות חד שנתית בת שמונה ימים, המאפשרת לנו להתבונן בטובה המורעפת עלינו משמיים מדי יום ביומו, ולהודות לבורא על כך מכל הלב. כשאנו נוכחים בניסים שהתרחשו בימים ההם, אנו מפנימים כי גם השגרה שלנו מבורכת במתנות שמיים, ועל כך עלינו להודות.

בכל ערב מימי החנוכה אנו מעלים את השלהבת הקטנה בנרות החנוכה; נותנים ללהבה הנצחית של עם ישראל לרצד מול עינינו, ולספר את סיפורם של החשמונאים, שגברו על היוונים.

זמן ייחודי זה הוא העת המתאימה להשקיע מחשבה והתבוננות בעומק המושג 'הודאה לקב"ה'. עינינו רואות כי ההודאה לקב"ה יוצרת רוגע, מעניקה ביטחון ונוסכת שלוות נפש.

אנשים הרגילים להודות לקב"ה בכל עת, מסוגלים לעבור זמני לחץ ביתר קלות, יכולים לעבור עיתות משבר בלי לאבד עשתונות, ומרגישים בטוחים גם ברגעים קשים. מהו סוד עוצמת ההודאה, הנותנת כוח, מעניקה תקווה ויוצרת ביטחון?

הרגיל בהודאה לבורא על שגרת היום יום שלו, מבטא כי כל מה שיש לו אינו מובן מאליו. אדם שאומר מדי בוקר "מודה אני", מבין כי הקימה בבוקר אינה אוטומטית ומובנת מאליה, מישהו מחזיר לו את הנשמה ומעניק לו כוח לקום ליום חדש, רענן ופורה. אדם שזוכר להודות מדי יום על בריאותו – מטמיע בנפשו את הידיעה כי ממרום מעניקים לו את הבריאות. אדם שיודע כי כל מה שיש לו ניתן לו במתנה מאביו שבשמיים, לוחש לעצמו בשעת קושי: הרי עד כה קיבלתי הכול במתנה. האם יש סיבה לחוש פגוע או ממורמר בגלל פרט מסוים שלא קיבלתי?

כדאי להתרגל למחשבה כי אנו מקבלים מבורא העולם הרבה מתנות, בכל יום וכל היום. כשנודה לו על כל המתנות, נזכה לתחושה טובה הקונה שביתה בלב, זוהי שמחת חיים שאינה פוסקת, שלוות נפש ורוגע בכל תהפוכות החיים!

בימי החנוכה אנו מודים על הניסים ועל הפורקן, על הגבורות ועל התשועות, וגם על המלחמות. השאלה כמו זועקת מאליה – להודות על ניסים זה הגיוני, להודות על גבורות ותשועות זה מתבקש, אך להודות על מלחמות? מי הוא זה המודה על עצם קיומה של מלחמה?

התשובה טמונה בהבנת מהות המלחמה שמציב בפנינו בורא עולם. כשיהודי נשלח לשדה הקרב של החיים, להתמודדויות מול היצר הרע מחד גיסא ותלאות החיים מאידך גיסא, הוא נדרש להישאר יהודי שמח ומאושר ומאמין.

רגעי הניסיון הם הזדמנות פז שבה בורא עולם נותן לנו את היכולת לפתוח את הלב, ולגלות בתוכנו את האוצרות והעוצמות הטמונים בנו. אלה רגעים מיוחדים, שאנו יכולים לעשות בהם היכרות עם הכוחות הטמונים בנו, הסמויים מעינינו בימי שגרה. ברגעי הניסיון כוחות אלו מתגלים במלוא יפעתם והדרם, ומעניקים לנו את היכולת ואת הכלים לעמוד ולהתמודד.

המלחמה שלנו משדרגת אפוא את החיבור לבורא עולם. העמידה בניסיון הופכת את הקשר שלנו לקדוש ברוך הוא לחזק ולאיתן, כפי שמעולם לא היה קודם לכן. האין זו סיבה מספקת לצאת במחול של הודאה על המלחמה? הרי פשוט שנודה, נשבח ונשמח כי זכינו להילחם, ובכך נחזק את הקשר לאבינו שבשמיים!

הניסיונות משמשים לנו מקפצה עצומה, נותנים לנו הזדמנות לחיבור עוצמתי ונעלה כפי שמעולם לא זכינו, ועל כך אנו שמחים ומודים!

בימי החנוכה אנו עומדים מול הנרות ומתבוננים על מאבק החשמונאים ביוונים. הם היו שלושה עשר אנשים מעטים וחלשים, מול צבא סדיר ומיומן, הכולל עשרות אלפי חיילים מצוידים במיטב הטכנולוגיה הצבאית דאז. אנו לא מסוגלים לדמיין את עוצמת הניסיון הקשה שהחשמונאים עמדו בו, במלחמה חסרת סיכויים לכאורה ומתוך תחושה שמדובר במאבק אבוד מראש.

כשאנו מדליקים את הנרות, השלהבות העולות לא מבשרות לנו סיפור השייך לעבר, אלא מעניקות לנו כלי להווה ולעתיד. הרגעים החמים והמוארים האלה, הם הזמן להפנים לעצמנו ולהנחיל לכל המשפחה את אשר מורים וקוראים הנרות: יהודי יקר, אל תירא ואל תחת! המלחמה היא חלק מהעניין, היא ממנפת אותך ומחזקת אותך. אל תברח ממנה! ההפך, תראה שהמלחמה מחזקת את הקשר שלך עם הקדוש ברוך הוא, תראה שהניסיון מרומם את החיבור שלך לאבא שבשמיים, ותשמח על ההזדמנות שניתנה לך!

חכמים בחרו להנציח את הנס בדרך של נר אחד כבסיס, מעיקר הדין, ותוספת נרות כהידור. מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה, שאר הנרות הן הידור מצוה.

זהו הלקח הנלמד מהתבוננות בנס פך השמן. יכול אתה לציינו בכלליות: הוא דלק ודלק ודלק. יכול אתה להדליק נר אחד בכל לילה במשך שמונה לילות, ותו לא, וכך לציין את הנס. אך  יכול אתה גם להיות מן "המהדרין מן המהדרין"; להדליק נר בלילה הראשון, ובלילה השני להתפעל: ראו, הוא כבר דולק יומיים, ולהדליק שני נרות. ובלילה השלישי להתפעל יותר, ולהדליק שלושה! באופן זה חודרת ללב התחושה על גדלות הנס והמשכיותו במשך זמן רב.

וביום התשיעי, כשתשוב החנוכייה לארון, ואנו נשוב לסדר היום הרגיל, נאמץ את לקח ההידור. נפקח עיניים ונודה על מה שיש לנו, על כל פריט נוסף טבעי שגם הוא מתנת הבורא. נמשיך את מהלך חיינו מתוך הודיה לבורא על כל צעד ושעל בחיינו; מתוך ידיעה שה' עימנו תמיד, וממשיך להעניק לנו מחסדו בכל עת.