בפרשת אמור מובאת מצוות ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת (יום טוב ראשון של פסח), מיום הביאכם את (מנחת) עומר התנופה, שבע שבתות (שבועות) תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו).

השל"ה הקדוש כותב: "עניין ספירת העומר הוא עניין גדול וקדוש.

לכן, צריך שיתעורר ליבו של האדם באותה שעה לתשובה, ויהיה קדוש וטהור".

מהי רוממות הספירה, עד שהיא מזריחה אור רוחני כה רב בנשמה?

ספירת העומר החלה מיד ביום שלאחר יציאת מצרים. ונמשכת שבעה שבועות עד לחג השבועות, חג מתן תורה.

משה רבנו התבשר מראש ממרום אודות המטרה של יציאת מצרים.

המטרה הייתה קבלת התורה. כשיצא העם מבית העבדים, הוא לא שקט על שמריו, לא הסתפק בשבירת עול העבדות מעל צווארו, ואף לא ביקש תקופת התאוששות.

מיד עם צאתו ניצבה המטרה לפניו, ואליה הוא שם את פעמיו.

אמנם הדרך לא הייתה רציפה, היו בה נסיגות ועיתות חולשה.

אולם המטרה ניצבה באופן תמידי מול עיניהם, הכיוון היה ברור.

הם ספרו ברציפות והתקרבו מיום ליום, עד שעמדו למרגלות הר סיני והביעו נכונות לקבל את התורה ממרום, התורה שתעצב את חיי העם בעתיד.

ספירת העומר משמשת כמשל לחיים עצמם, דרכנו סלולה! העולם הזה הוא פרוזדור המוליך לטרקלין (מסכת אבות).

אנו סופרים את "ספירת העומר" של חיינו: אנו מתקרבים בכל יום למטרה, לעולמנו הנצחי. מצרפים עוד מעשה חסד, ומוסיפים עוד מצווה,יש תכלית לימים העוברים, יש ייעוד ומטרה לשנים החולפות, יש כיוון ויש יעד מוגדר.

מתקרבים אנו כל ימי חיינו אל הרגע שבו תתגלה לעינינו השכינה, ונווכח שכאשר דפדפנו דף ועוד דף בספר חיינו, בנינו את עצמנו, את האדם השלם.