רבי נתן צבי פינקל, המכונה בפי כל "הסבא מסלבודקה", חלה. הזעיקו את הרופא. מדד את החום, הסכית לפעימות הדופק, הביט באישוני העניים, ואמר: "יפתח מר פיו ויוציא לשונו".

ביקש לראות, האין זו דלקת גרון. פתח הסבא פיו, אך הותיר בו לשונו. התקשה הרופא לראות. "יוציא מר לשונו", שב וביקש.

 והסבא הנמיך לשונו, ולא הוציא...

נבוך הרופא, "היש למר פצע בפה? משהו מפריע להוצאת הלשון?"

"לא", השיב הסבא.

אם כך, מדוע אינו מוציא לשונו, כפי שביקשתי?

והסבא השיב: "איך אוכל להוציא לשון כלפי אדם?!"

הן יש בכך שמץ זלזול, פחיתות כבוד!...

נמצאים אנו בתקופת "ספירת העומר", תקופה שמתחילה בחג הפסח- חודש ניסן, וממשיכה כל חודש אייר, ומסתיימת בחג השבועות- בתאריך ו' בסיוון.

בתקופה זו נוהגים אנו מקצת מנהגי אבלות עקב פטירתם של עשרים וארבע אלף (!!) תלמידי רבי עקיבא, שמתו, כך על פי המסורת, בתקופה זו. בתלמוד מבואר שסיבת העונש הייתה "על שלא נהגו כבוד זה לזה".

 כלומר, הם היו לקויים, לפי רום דרגתם, בעניינים שבין אדם לחברו. נדרש מהם יותר. (לצערי, קצרה יריעה זו מלהרחיב בעניין למה הם נענשו בעונש מיתה על חוסר כבוד הדדי...) ולכן, בתקופה זו אנו משתדלים להשתפר, ולו במעט, בעניינים אלו, ומנסים להגביר את אהבת הרעים והכבוד ההדדי בינינו. 

אשתף אתכם ברעיון יפהפה.

המשנה בפרקי אבות מציגה את שאלת "מליון הדולר", וכך נכתב: "צאו וראו איזו דרך ישרה שידבק בה האדם?" כלומר, איזו מידה טובה, כדאי לאדם לאמץ אל ליבו במהלך חייו? מי מאתנו לא רוצה ליישם דרך זו... והתנאים במשנה מביאים מספר דרכים, שכל אחת מהם חשובה לאין ערוך עבורנו. "רבי אליעזר אומר- עין טובה. רבי יהושע אומר- חבר טוב. רבי יוסי אומר- שכן טוב.

רבי אלעזר אומר- לב טוב." הנה לנו מספר רעיונות. נו, מה מבניהם הכי כדאי?

מסיימת המשנה: "רואה אני את דברי רבי אלעזר, שבכלל דבריו- דבריכם".

ממליץ לנו הספר העתיק, שנמסר למשה בסיני מאת הבורא, שאם אתה מחפש דרך ישרה מרכזית- תאמץ אל לבך את המלצת רבי אלעזר, את מידת ה"לב טוב". זו הדרגה הנעלה ביותר. מידה זו כוללת בתוכה את כל המידות הטובות.

יפה. נו? כעת שימו לב:

תקופת ימי ספירת העומר התקופה שבה אנו מקפידים יותר על בין אדם לחברו, כאמור, מונה ארבעים ותשעה יום. מעניין, שערכו המספרי של צמד המילים "לב טוב"- הוא גם כן ארבעים ותשע.

זאת בהנחה שהייתי תלמיד טוב בשיעורי החשבון של המורה עליזה.

הקשר ברור. בארבעים ותשעה יום הללו שבין חג הפסח, לחג השבועות- היום בו קבלנו את התורה, אנו משתפרים ב"לב טוב",  שהרי בין אדם לחברו זה הבסיס של התורה. קיבלנו את התורה בסיני רק לאחר שהיינו מאוחדים איש אחד בלב אחד.

נתקדם שלב נוסף: ימי ספירת העומר מחולקים לשנים. עד ל"ג בעומר. ומל"ג בעומר עד שבועות.

לפי ההלכה מנהגי האבלות פוסקים בל"ג בעומר, כיוון שעל פי המסורת ביום זה תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. 

 עכשיו תראו איזה יופי: ימי הספירה מחולקים ל: ל"ב (לב' ימים עד ל"ג בעומר) ואחר כך ל: טו"ב (יז' ימים נוספים). ל"ב ועוד י"ז (32  ועוד 17) שווה- מט' (49).

עד ל"ג בעומר יש לנו ל"ב יום. בלב, כל בעיה הכי קטנה, חלילה, בעיתית מאוד. ולכן בתקופה זו בימי ה"לב", מידת הדין מתוחה  ומתו תלמידי רבי עקיבא. על מה מתו? על שלא נהגו כבוד זה בזה.

לא פלא איפה, שהמילה "כבוד", גם כן, ערכה המספרי, 32 – ל"ב!

חלק אינטגראלי מהלב טוב, זה לתת כבוד לזולת!! 

חבר'ה, עכשיו יותר מתמיד, בואו נאמץ אל ליבנו קצת יותר את ציווי הבורא "ואהבת לרעך כמוך".

תבוא ותשאל, די, זו משימה בלתי אפשרית. "כמוך?" איך אפשר?

אתן לכם טיפ.ישנם בעולם ג' סוגי אהבה.

א. "אהבת הדומה". זאת אומרת, אדם נוטה יותר לאהוב את מי שהוא דומה לו, אחד שדומה לי אני יותר "מסמפט" אותו.

ב. "אהבת השונה". פעמים ואדם אוהב דווקא את השונה. זה נותן תחושה שדווקא השונה ממנו, משלים אותו. הדוגמא הפשוטה ביותר לזה, זה אהבת איש לאישה.

ג. "אהבת עצמי". אדם אוהב את עצמו לא כי הוא דומה לעצמו, ולא כי הוא שונה מעצמו (בתקווה...) אלא סתם.

כשאדם מסתכל על עצמו בראי, הוא די מבסוט, וואל'ה, אומר הוא לעצמו, אני דווקא נראה טוב... למרות שהוא מכיר את עצמו ויודע שיש לו הרבה מה לשפר...

נבוא ונשאל אותו, תגיד לי, מה אתה מבסוט מעצמך? בינינו, אתה יודע טוב מאוד מה מצבך! מצבך לא יותר טוב מהמצב של חברך שאתה כל כך לא מסמפט בגלל חסרונותיו...

מה הוא יענה? מילה אחת- "ככה". אני יודע שיש לי חסרונות, אבל אני מתמקד בצדדים החיוביים שבי, אולי אפילו קצת מנפח אותם, ואת הצדדים השליליים, אני כמובן מקטין, פעמים לגודל מיקרוסקופי.

אהבתי לעצמי איננה תלויה בשום גורם או נתון כזה או אחר.

האמת שתכונה זו היא מתנה נפלאה מהבורא, אם אדם לא היה אוהב את עצמו סתם ככה, אין ספק שאחוז המתוסכלים והמדוכאים היה רב מידי...

מצווה אותנו התורה, "ואהבת לרעך- כמוך!", כמו שאת עצמך אתה אוהב סתם ככה, למרות מגרעותיך, כך תנסה לאהוב את החבר למרות חסרונותיו. תסתכל עליו בדיוק כמו שאתה מסתכל על עצמך, תגדיל את מעלותיו, ותקטין את חסרונותיו. כן, בידנו הדבר.