מהי מגילת אנטיוכוס ומי כתבה?

מגילת אנטיוכוס נכתבה בארמית בתקופת בית המקדש השני. היא מתארת בקצרה את המלחמות והישועות של החשמונאים. מחברי המגילה היו בני מתתיהו עצמם (לפי דעת רבי סעדיה גאון), או זקני בית שמאי וזקני בית הלל (לפי דעת "בעל הלכות גדולות"). מסתבר שקראו למגילה על שם אנטיוכוס, ולא בשם יהודי המורה על ישועת ה', כדי להצילה מהחרמה ומשריפת השלטונות היוונים והרומאים.

בזמנים עברו נהגו לקרוא אותה בשבת חנוכה בבית הכנסת בלי ברכה.

רבותינו (יומא כ"ט, א') אומרים שמגילת אסתר היתה סוף כל הניסים. מקשה הגמרא: "הא איכא נס חנוכה?" (והרי יש את ניסי החנוכה?) ומתרצת שנס פורים הוא הנס האחרון שהורשו לכתוב, ואילו נס חנוכה שאירע לאחר מכן, אינו ניתן להיכתב. מפרשים התוספות (מגילה ז', א') שאין כוונת הגמרא לומר שלא ניתן לכתוב את מעשה חנוכה כלל, שהרי חכמים כתבוהו, כאמור, במגילת תענית, אלא הכוונה היא שלא ניתן לכלול את מעשה חנוכה הכתוב בין כ"ד ספרי הקודש של התנ"ך.

מעניין לציין, שהיו מדפיסים שצרפו מגילה זו לחומשים ולהפטרות בראשית תקופת הדפוס, לפני 400-500 שנה. משערים כי אחת הסיבות לצרוף זה קשורה לרבי סעדיה גאון שטרח ותירגם את המגילה לשפה הערבית המדוברת בזמנו, בגלל סיבה שהוא עצמו מזכיר אותה: "הטעם שאני מתאמץ לייסד סיפור זה, הוא מפני כמה אנשים שמכחישים את הסיפור". המכחישים היו כת הקראים שכפרו בנס חנוכה, כת שרבי סעדיה גאון לחם בה מלחמת חורמה.

במקומות רבים נמצאים הבדלים בעובדות שונות בין מגילה זו לבין ספרי החשמונאים וספר יוסיפון. אחד ההבדלים הוא בקורותיו של יהודה המכבי. לפי דעת המגילה נהרג יהודה על פני אביו, ולא התבלט במלחמות יותר מאחיו, ואילו לפי המקורות האחרים יהודה היה הרוח החיה בהנהגת היהודים לאורך שנות המרד, וכיהן כשש שנים אחר אביו. לעומת זאת, במגילת אנטיוכוס מובא נס פך השמן, שנשמט מן הספרים האחרים, אך מובא בהדגשה בדברי חז"ל.

כיום מסתמכים רוב המפרשים וכותבי דברי הימים על כל מה שמתאר תקופה זו: על ספר החשמונאים, ספר יוסיפון, ודברי חז"ל המוזכרים בתלמוד. הם מוסיפים גם את הדברים הכתובים במגילת אנטיוכוס.