מדוע חוגגים בחנוכה שמונה ימים?

תיאור המאורעות שאירעו למכבים, לאחר הנצחון על היוונים, מסביר את העובדה שהחג נקבע לשמונה ימים:

לאחר התשועה הגדולה שעשה ה' למכבים, הם שמו את פניהם לעבר בית המקדש. הם סגרו את הפרצות שפרצו היוונים, טיהרו את העזרה מן ההרוגים והפסלים, הרסו את המזבחות שבנו היוונים, ובנו מזבח חדש לה'. ביום כ"ה בכסלו הם חגגו את "חנוכת המזבח", ושמו את לחם הפנים על שולחן ה'. אך כאשר רצו להדליק את המנורה, לא מצאו שמן טהור להדליק בו, כי היוונים טימאו את כל השמנים.

בחסדי ה', נמצא לבסוף פך שמן טהור, החתום בחותמו של הכהן הגדול, אך היתה בו כמות שמן המספיקה להדלקה של יום אחד בלבד. שמן טהור חדש יכלו להכין רק בעוד שמונה ימים, כי עצי הזית שמהם הפיקו את השמן למנורת בית המקדש, גדלו בנחלת שבט אשר, ועד שילכו לשם ויחזרו, יעברו שמונה ימים. מה יעשו בינתיים? כיצד ידליקו את המנורה?

נשאלת שאלה יסודית: מדוע הוצרכו המכבים להמתין שמונה ימים כדי להשיג שמן טהור? והרי "טומאה הותרה בצבור", כלומר, שרשאים הם לעשות את עבודות המקדש גם בטומאה, אם רוב הקהל נטמא, ולאחר מלחמת המכבים רוב הציבור נטמא בטומאת מת. ואם כן, שמן טמא הרי היה להם לרוב ויכלו על פי הדין להשתמש בו?

התשובה היא שהחשמונאים לא רצו להדליק את המנורה בשמן טמא, מפני שהיתה זו הדלקה של חנוכת המנורה. בפעם הראשונה שמדליקים אותה יש צורך בטהרה.

ה' היושב בשמים ראה את מסירות נפשם ואת טוהר ליבם, ולכן, נעשה להם נס והשמן שבפך הקטן הספיק לשמונה ימים, עד שהכינו שמן טהור חדש. מפני נס זה קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם לחגוג את ימי חנוכה בכל שנה ושנה במשך שמונה ימים.

קיימת שאלה יסודית בנושא זה: מדוע מדליקים נרות במשך שמונה ימים, והרי נס פך השמן היה שבעה ימים בלבד, שהרי ליום אחד היה להם שמן ללא הנס? לשאלה זו ניתנו תשובות רבות, והרי מקצת מן התשובות:

טעם ראשון: את היום הראשון של חנוכה קבעו כחג על נס הניצחון במלחמה, שהרי ביום כ"ה בכסלו הם נחו מאויביהם, כמו בפורים שנקבע ביום שבו נחו מאויביהם. את שאר שבעת ימי החנוכה הם אמנם קבעו לזכר נס פך השמן.

טעם שני: העובדה שמצאו פך שמן טהור חתום בחותמו של הכהן הגדול, היא עצמה היתה נס. היוונים טמאו את כל בית המקדש במשך שנים ולא הותירו אבן על אבן שלא פגעו בה.

טעם שלישי: המכבים חילקו את השמן שבפך לשמונה ימים, כדי שהמנורה תדלק שעה קצרה בכל ערב, כך הם העדיפו לעשות, כדי שתהיה הדלקה בכל יום. אולם נעשה נס והמנורה האירה כל הלילה, וכך היה הנס בכל לילה ולילה משמונת ימים אלו.

לפי טעם רביעי הם נהגו באופן שונה: אחר ששפכו את השמן למנורה, נשאר הפך מלא כבתחילה ליום הבא, ולכן, היה נס כבר ביום הראשון.

לפי טעם חמישי הם הוריקו את כל השמן שבפך למנורה ונרותיה דלקו כל הלילה, ובבוקר היו הנרות במנורה מלאים שמן כבתחילה.

טעם שישי: היוונים רצו לעקור מלב ישראל את האמונה שהקב"ה מנהיג את העולם, וטענו שהכול מתנהג בדרך הטבע. רבים מישראל נהו אחריהם. עתה, כשראו את הנס שאירע שלא כדרך הטבע במנורה, הם נוכחו לדעת שהכול מתנהל על פי השגחתו של ה'. גם הטבע מונהג על ידי ה' והשגחתו. הם הבינו שגם היום היחיד שהיה בו שמן על פי דרך הטבע, כלומר, היום הראשון, גם הוא נס שמיימי, ולכן קבעו את חנוכה לשמונה ימים. היום הראשון על כך שהנר דלק בדרך הטבע ושבעה ימים על כך שהנר דלק באופן ניסי. ולכן, אנו אומרים בפיוט לחנוכה: "בני בינה ימי שמונה". כלומר, מכיוון שהיו "בני בינה", הבינו מהנס שהשמן הדולק בדרך הטבע – גם הוא נס, ולכן הם תיקנו "ימי שמונה" לחג החנוכה.