|
|
|
השאלה
|
|
מה אירע במצרים במכת חושך?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
ביום בהיר אחד, כשהשמש זרחה במלוא עוזה, ירדה לפתע חשכה פתאומית על כל ארץ מצרים. חושך מוחלט! חושך מוחשי וסמיך שאפשר היה למשש אותו בידים. הנרות הדולקים כבו, איש לא ראה מאומה. העיניים פקוחות ולא רואים כלום!
לאחר ההלם הראשוני, נשמעו צעקות מכל כיוון. ילדים מבוהלים חיפשו נואשות את אמותיהם, הורים מודאגים נכנסו לפאניקה כיצד ימצאו את ילדיהם? המצרי מגשש באפילה לעבר ביתו, אולם בדרכו הוא נתקל באחרים שגם הם מגששים באפילה. נתקל בעצים ובאבנים ונופל עליהם. סוף סוף מצליח הוא לקום, אך אין לו מושג כלל להיכן לפנות, והיכן הוא נמצא. אין מי שיראה לו את הדרך. כולם מבולבלים, נרגזים וצועקים איש על רעהו.
צעקות הפחד וההיסטריה מרקיעות שחקים. בני המשפחה שמנסים לגשש ולחפש זה את זה, נתקלים בחפצים שונים ובקירות, מועדים ונופלים. יבבות הפחד מתמזגות בצעקות הכאב. הבלבול גדול!
"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות י', כ"ג). האור מלווה את הישראלי גם כאשר הוא נכנס לבית מצרי השרוי בחשכה. אור וחושך – שני ניגודים – משמשים בערבוביה, ומוכיחים כי הקב"ה הוא הקובע מי יהנה מהאור ומי לא.
בזמן שמצרים היתה שרויה בחושך כבד ובעלטה, היה באפשרות בני ישראל לברוח מבלי שאיש יעצור אותם. אך הם לא יצאו ממצרים, כי פרעה עדיין לא למד את הלקח: שכולם עושים את רצון הקב"ה - הצדיקים מרצונם, והרשעים בעל כורחם. ביציאת מצרים רצה הקב"ה שפרעה ישלחם ולא שבני ישראל יצאו מעצמם.
במכת חושך לקו חלק מבני ישראל שלא היו ראויים להגאל ולקבל את התורה. היו אלו רשעי הדור שלא רצו לצאת ממצרים.
מכת חושך היתה ההזדמנות לאבדם מן העולם. ואכן מיליוני אנשים – ארבע חמישיות מבני ישראל מתו בשלושת ימי האפלה הראשונים! בכיות האבל של בני ישראל נבלעו בתוך הרעש והמהומה ששררו במצרים באותם ימים, כך שהמצרים לא חשו במאומה. גם לאחר שהסתיימה המכה, לא חשו המצרים בחסר הגדול, בגלל הטראומה העמוקה שהותירה המכה.
במשך שלושה ימים הם מגששים באפילה הנוראה בפחד עצום ובבלבול, וכל רגע שעובר נראה כמו נצח. לפתע האפילה נעשית סמיכה יותר ויותר, אי אפשר לזוז! כל אחד נותר "קפוא" במשך שלושה ימים בתנוחה בה היה. העומדים לא יכלו לשבת, היושבים לא יכלו לעמוד, השוכב לא הצליח לקום, המתכופף לא הצליח לזקוף, מי שפשט יד או רגל לא יכול היה להחזירם. פיותיהם נסתמו ולא יכלו לדבר ולקרוא לעזרה. חושך סמיך. כל אחד נמצא לבדו! בלי אפשרות לתקשר עם השני. בודד בתוך השקט האיום.
מתוך הדממה, נשמעו צעדי אדם בטוחים, היה זה אדם שכנראה רואה כרגיל. הפסיעות ממשיכות לכיוון ארון הבגדים, אז נשמע קול חיטוט. "חוצפה!", זועם המצרי, "גנב ניצל את חוסר האונים שלי והחליט לפלוש לביתי!" אולם אין לאל ידו לעשות מאומה. הוא שומע כיצד נפתחת מגירת חפצי הערך, ולאחר שכנראה רוקנה, נשמעות הפסיעות מתרחקות מן הבית. איזו השפלה! לסבל הגופני נוסף גם סבל נפשי איום.
מי הוא אותו 'חטטן' אלמוני? היו אלה בני ישראל, אשר הסתובבו בין בתי המצרים, וכך גילו את כספם, זהבם, תכשיטיהם וכל כלי הערך שלהם. הם לא לקחו מאומה, אך לפני צאתם ממצרים, ידעו בדיוק מה לבקש.
לאחר שלושה ימים של סיוט מתמשך, נהיה לפתע אור גדול! המצרים משפשפים את עיניהם הכואבות, זמן רב לקח להם להתרגל לאור. הגוף שקפא במשך שלושה ימים, כאב עם כל תזוזה, קלה ביותר!
עם סיום המכה כאשר האור והחושך חזרו לסדרם, קרא פרעה למשה ואמר לו שילכו לעבוד את ה'. עוצמת ההלם של מכת חושך השפיעה עליו עד כדי כך שפרעה ביוזמתו אמר לשלוח את בני ישראל. בתנאי שכל אחד יקח רק שה או שור אחד, שאר הצאן והבקר ישארו במצרים. משה אינו מקבל את התנאים ומודיע: כל מקננו ילך עמנו, כי איננו יודעים כמה קורבנות נצטרך להקריב, לכן לא רק שניקח את מקננו, אלא שגם אתם תתנו לנו צאן ובקר!
כשמוע פרעה דיבורים כאלה, משנה הוא מיד את דעתו. רותח מזעם הוא מאיים (שמות י', כ"ח): "לך מעלי! השמר לך, אל תוסף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות!"
עונה לו משה: יפה דברת, אני לא אבוא עוד אליך, אלא אתה וכל השרים תשתחוו לפני ותתחננו כי נצא מכאן!
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
