|
|
|
השאלה
30/03/2015
|
|
כיצד השפיעה מכת כינים על המצרים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
חלפו שלושה שבועות מאז תום מכת הצפרדע. מלאכת הפינוי כבר נסתיימה, הריח הנורא עבר. מצרים מתאוששת. סוף סוף שקט, ולמרבה הרווחה משה לא בא עם התראה על מכה נוספת.
החיים מתחילים לשוב למסלולם הרגיל. המצב חזר לקדמותו: פרעה עדיין שולט בחוזקה, עול השעבוד התרופף מעט. אך עדיין ממשיכים בני ישראל לעבוד בחומר ובלבנים. משפחות רבות עדיין שרויות באבל על יקיריהן, אך החיים צריכים להמשיך הלאה, אסור לשקוע ביאוש.
והנה, ללא כל התראה מוקדמת, מופיעים משה ואהרון בחצר גינת המלך, ולפתע, מכה אהרון במטהו על האדמה, וכהרף עין הופך כל עפר מצרים עד לעומק של חצי מטר – לכינים! האדמה הדוממת הפכה פתאום לרוחשת בעלי חיים!
ארבע עשרה מיני כינים היו, הקטנים כביצת תרנגולת והגדולים כביצת אווז!
הכינים זחלו ועלו באיטיות מגרדת על פרעה. בושה וחרפה. המלך מכוסה בכינים! גם חרטומי מצרים, כוסו מכף רגלם ועד קודקודם בכינים. בגדיהם לא הגנו עליהם, והכינים הגיעו לבשרם ועקצו אותם.
המצרי ישב בביתו, ולפתע התקפת כינים בלתי צפויה. כינים ענקיות מטיילות על בשרו הצרוב, כשהן עוקצות ומוצצות את דמו. הכאבים עזים והדקירות כמו מחטים הננעצות בו.
הרצפה העשויה עפר הפכה לממלכת זוחלים נעים. הכסא מתחתיו זז. קירות ביתו המטוייחים בטיח לבן, רוחשים רמשים שחורים! הוא צועק בכל גרונו מבהלה ומכאבים, וצעקותיו מתערבות בקול צעקות אשתו וילדיו. הוא קופץ מן הכסא, אך ללא הועיל, שוקע הוא בתוך שכבה של כינים, אשר מכסות אותו עד ירכו. הכאבים עצומים!
מנסה הוא לתולשן מגופו הדואב, אך למרות ששתי ידיו עובדות במהירות, אין הוא מצליח להתגבר על כמות הכינים שעליו. המלחמה אבודה מראש. איזה טרוף הדעת! גירודים, כאבים ויאוש.
המצרי קופץ, מתנועע ומשתולל, מנסה להיפטר מהם. כפות רגליו דורכות על שכבת כינים אשר מוצצות את דמו.
אחרי שעות של ריקודים ללא הפסקה, התעייף המצרי עד מוות. הישיבה והשכיבה רק מגבירות את הכאב. ככל שעובר הזמן גובר, הרעב והצמא. אך ברגע שיפתח את הפה, יעקצו הכינים את הלשון והחיך. המציצות של הכינים גורמות לאיבוד דם רב, תחושת הצמאון גובר. אבל מה לעשות שקשה להחזיק את הכוס בידים העקוצות. המים שבכוס מעורבים בכינים. המצרי מותש מהמאבק בכינים העוקצות אותו.
ילדיו הקטנים צורחים מכאב העקיצות, ומפחד שמא יטבעו בים הכינים. במאמצים רבים הוא גורר את עצמו לחלצם, מנסה להתעלם מכאביו שלו. הכינים שעל כף ידו ועל זרוע הילד שהוא מרים מגבירות את עקיצתן תחת לחץ המשיכה. כך הוא מרים את הילד ומניחו על משטח שולחן שרגליו שקועות באדמה השורצת כינים. אך כמה זמן אפשר לבכות? אט אט משתתקות הצרחות שממילא אינן עוזרות, ורק מכאיבות בגלל הכינים העוקצות את הפה הפתוח.
החמורים, הסוסים, הגמלים והבקר התכסו בכינים, גועים מכאב ומשתוללים כמו אדוניהם המצרים.
פרעה קורא לחרטומיו שיוציאו גם הם כינים. אבל החרטומים אינם מצליחים הם, מודים ומכריזים (שמות ח', ט"ו): "אצבע אלוקים היא".
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
