מהו הניגוד היסודי בין תורת ישראל לתרבות יוון?

קיים צורך להסביר את הרקע ההיסטורי של היוונים:

היוונים הקדמונים לא ידעו כלל על קיומם של חוקים. הניכור שלהם בתחום זה היה כה גדול עד שהמילה 'חוק' אינה מופיעה כלל ביצירתו של הומרוס.

לאורך שנות ההיסטוריה, היוונים השחיתו את חייהם באמצעות תכונות הרוע שאותם הם יחסו לאליליהם.

מגמתם היתה ברורה: האושר וההנאה הם התכלית. כל מחסום שמאיים על הנהנתנות יוסט הצידה, גם אם הוא מוגן באתיקה הבסיסית של מצע המדינה. כך סיפק ההליניזם היווני לאינטרסנט היצרי קורת גג אינטלקטואלית מרגיעה.

תאוות ללא רסן מיוחסות כמעט לכל האלילים היוניים. בחזון התעתועים של המיתולוגיה היוונית, ביצעו האלים כל פשע ועשו כל מעשה עוון אפשרי. את כל אלו המציאו היוונים, כמו יתר עובדי האלילים, כאמתלה למילוי תאוותיהם האישיות חסרות הרסן. כמו הרומאים, גם הם ניצלו את פולחן האלילים כדי להתיר לעצמם כל צורה אפשרית של הפקרות ורשעות. בני האדם אשר העריצו אלים כה מושחתים, היו למעשה שותפים למעשים שיוחסו לאלילים.

בנוסף, הרגו היוונים את הזקנים והחולים. גם הריגת עבדים לא חייבה כל עונש. החוק הרומאי, לדוגמה, התיר לנושים, לאחר משפט בידי הקונסול, לחתוך את החייב לגזרים, ולתת לכל אחד מהנושים חלק מגופתו.

ברומא, ממשיכת יוון, במקום תובע ציבורי, יכול היה כל מאשים פרטי לתבוע אדם, ולקבל בתמורה חלק מרכושו של הקורבן. אפשרות זו עודדה האשמות שווא רבות נגד אנשים חפים מפשע.

חלק ממקדשי האלילים שמשו להתכנסויות שבהן עסקו במעשים הנקלים והשפלים ביותר. זאת ועוד, כל האצולה וכן האוכלוסיה הכללית שאבו עונג רב ממחזות של סבל אנושי ושפיכות דמים בזירה. מידי יום נהרגו מאות, אם לא אלפי בני אדם ע"י חיות טרף לקול תרועות הצהלה של קהל תובע שעשועים. כמו האשורים והפיניקים, היו גם היוונים מושחתים ביותר, ונעדרים לחלוטין אידיאלים של חסד ורחמים.

הרומאים שעשעו את עצמם בהשלכת אנשים לשיני חיות טרף ולעינוי בני אדם על סדים בציבור. הם עשו שימוש בכל אופני העינויים האכזריים, ועונש מוות ניתן בגין עבירות קלות ערך ביותר. גם בני משפחותיהם של הנידונים היו נמכרים לעבדות או מוצאים להורג.

עם חלוף הזמן כיסה מסך של זוהר את עמי קדם, ביחוד את היוונים והרומאים; לעיני הקורא מוצגת תרבות בנויה ושכלתנית, אולם אדם המעמיק בלימוד ההיסטוריה, מסוגל לראות את השחצנות הבלתי מוסווית ואת התאוות והאלימות שאפיינו עמים אלו.

מסכת השקרים שמטרתה ליפות את חייהם של עמי קדם, מכסה את מעשיהם האמיתיים. אך, כאמור, לאחר עמל רב, ניתן לעמוד על האמת ולהצביע על העוול האין סופי, שנעשה על ידי עמים אלו לעין השמש.

בתקופה קדומה מאוד בחר ה' באברהם אבינו ובצאצאיו אחריו - בעם ישראל, והטיל עליהם את הייעוד להיות "אור לגויים".

לאורך כל תקופות ההסטוריה, בד בבד עם המשטמה היוקדת והאנטישמיות, מצפים עמי תבל לראות ביהודי סמל לאדם מושלם, החי לפי דרך האמת. הם רואים בו, לעתים בלי שיודו בכך, הן את המצפן (מורה הדרך) של העולם והן את המצפון שלו. הסתכלות זו הינה אחת הסיבות (שאין באפשרותנו, כנראה, לשנותה) לשנאת העולם כולו לעם-עולם.

"אור לגויים" משמעותו סמל ודוגמה להעפלה רוחנית, ליחס מעולה בין אדם לחברו. אנו ניצבים תדיר ב'חלון הראווה' של העולם, מביטים עלינו בזכוכית מגדלת. אם אנו זוכים, אנו מהווים דוגמה לטובה, ובזכותנו חל שינוי מסויים לטובה בעולם כולו. באותה שעה ניתן לומר עלינו שאנו מהווים כבר עתה "אור לגויים". הצלחה מסוג זה מקרבת את בואה של הגאולה השלמה, את בואו של הקץ המצופה, שהנביאים התנבאו עליו בימים קדמונים.

בתוך ים זה של חטא, ניצבה באופן בולט דרך החיים היהודית כאי של צדק והגינות. התבוננות באורח החיים של עמנו בימי קדם מסוגלת להביא להתפעלות רבתי. מול שפל חסר תקדים זה, הרים היהודי אבוקה של טוהר, יושר וקדושה. מול עיוות ואכזריות הוא העלה על נס את הסיוע לזולת ואת גמילות החסדים. היהודי לא התפעל כלל מהסובב אותו ולמרות הכל הוא המשיך בדרכו... עד ימינו אלו.