כיצד יצאו החשמונאים למלחמה כאשר באופן טבעי לא היה סיכוי שינצחו בה?

הסיבה ליציאה למלחמה היתה אחת ויחידה – גזירות היוונים!

היוונים גזרו על ישראל, שלוש גזרות עקרוניות ויסודיות הנוגעות לאמונת האומה ולאורחות חייה: שבת, חודש ומילה.

שבת קודש – האם קיימת אפשרות שעם ישראל יחיה בלעדיה? וחידוש החודש - כל קביעת המועדים וזמני השנה תלויים בו. ועוד יותר מכל הרשיעו היוונים בגזירה על מצוות המילה - המצוה הראשונה בה נצטווה אבינו אברהם מפי ה', מצוה המהווה מעין 'תעודת זהות' לכל יהודי.

החשמונאים יצאו למלחמה לא על גזירות הגוף. אמנם לפני שיוצאים למלחמה רגילה שוקלים את תוצאותיה - האם יוכלו לעמוד בה, האם יוכלו לנצח את האויב, מהו מחיר הדמים שהיא עלולה לגבות? אך כל זה במלחמה על שמירת העצמאות או בהתגוננות מפני אוייב המאיים בתקיפה. במקרה זה רק כאשר קיימים סיכויי נצחון, יוצאים. באם לא - מעדיפים לסבול ולהבליג. מה בצע ביציאה למלחמה הכוללת אובדן ותבוסה. בנסיבות אלו עדיף לחיות בסבל, מאשר למות בקרב מבלי להשאיר שריד.

החשמונאים, לעומת זאת, יצאו למלחמה בניגוד לכל חישוב הגיוני של סיכוי מול סיכון. הלא כך אנו אומרים בתפילת "על הנסים": "ואתה ברחמיך הרבים, עמדת להם בעת צרתם וכו', מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים".

חכמי ישראל אינם להוטים להתחיל במרד, לפתוח במלחמה מול כובש. בדרך כלל מורים לנו חכמי הדורות לכופף את ראשנו כאשר הנחשול הזועף עובר, להמתין עד שיחלוף, ורק אז להרים שוב את הראש. ואילו כאן, במרד החשמונאים, כולם כאחד תומכיו ביציאה לקרב, למרות שמאזן הכוחות היה שלילי לחלוטין. היתכן? קביעת ימי חנוכה לדורות מורה שצעדם של החשמונאים מקובל הוא על כל חכמי האומה לדורותיהם.

ההסבר הוא, כי הבא ליטול מאיתנו את אמונתנו ואת יכולתנו לקיים את התורה ומצוותיה, הריהו כנוטל את נשמתנו, פשוטו כמשמעו. באנו לעולם כדי לחיות חיי אמונה, תורה ומצוות. המונע זאת, גורם לכך שחיינו אינם חיים, כפשוטן של המילים.

מגמת מלכות יון היתה להחזיר את עם ישראל לתוהו ובוהו: "להשכיחם תורתך". השכחת התורה - היא סופו הנחרץ של עם ישראל, ללא תורה, חייו אינם חיים. הכרח במצב זה ליטול חרב, לגייס את כל אלו שהנושא קרוב ללבם, אפילו אם מעטים הם, אפילו אם חלשים הם, אפילו אם עוסקי-תורה הם שאין להם שיג ושיח עם מלחמה וקרב. כי עתה אנו הולכים להילחם על נשמתנו.

לעומת זאת, כאשר משלימים עם הגזירה: "להשכיחם תורתך", חלילה, אזי אין סיכוי לתקומה. עדים לכך הרבה מאד יהודים, בעבר ובהווה, שהתחכמו וחשבו שיוכלו להישאר יהודים גם בלי התורה. למעשה, לא נשאר מהם זכר. הם שקעו במצולות ההתבוללות, ונמחקו מעל מפת הקיום היהודית.

זאת היתה ההכרעה הגדולה של החשמונאים כי בלי תורה, לא יישאר אחרינו זכר, ולכן יש לצאת למלחמה!

יציאה זו למלחמת מצוה, חביבה היא על הקב"ה, ולכן נעשה להם הנס, גיבורים נפלו ביד חלשים, רבים ביד מעטים וזדים ביד עוסקי תורתך!