אילו לקחים ניתן להפיק ממרד החשמונאים?

לצורך מתן תשובה יש לתאר תחילה את מהלך המרד:

מאה ושמונים שנה שלטו היוונים שלטון ללא מצרים, עד שקם מתתיהו, הכהן הגדול הישיש, הרס את מזבח האליל בכפרו מודיעין, עלה על חורבותיו והכריז: "מי לה' – אלי!"

מתתיהו נפטר בראשית המרד, ויהודה בנו הוכתר כמנהיגו. אפולוניוס, מפקד גזרת שומרון, הזעיק את חיל המצב כדי לדכא את המרד בעודו באיבו. יהודה המכבי וקומץ לוחמיו, איכרים שלא נוסו בקרב וחסרי נשק, הפתיעו את החייל המאורגן בהתקפת פתע. המערך הובקע, אפולוניוס נהרג וחייליו נסו בבהלה.

אנשי יהודה פשטו על החללים, הצטיידו בחרבות ובכידונים וחגגו את ניצחונם בתודה לה'.

אזי הוזעק סירון, מפקד הצבא האזורי שחנה בארם. צבאו נערך בעמק איילון. יהודה מצידו, התכונן למערכה בהכריזו על יום צום ותפילה. אמנם הצום מתיש גופנית, אך הוא מחזק רוחנית. למחרת הצום גלשו אנשי יהודה במורדות בית חורון והפיצו את חילו של סירון לכל רוח.

הקיסר אנטיוכוס השתולל מזעם. הוא החליט לרמוס ולדכא את ההתקוממות המסכנת את שלמות האימפריה. בראש ארבעים אלף חיילים ושבעת אלפי פרשים, העמיד שלושה מצביאים מנוסים, ותיקי קרבות: גורגיאש, תלמי וניקנור.

יהודה כינס את צבאו ליום צום ותפילה ביישוב מצפה, מול ירושלים הכבושה. מקום הכינוס נודע ליוונים, וגורגיאש נטל עימו גדוד לוחמים כדי להפתיע את המורדים המתענים. בעוד גדוד היוונים עושה את דרכו למצפה, הוביל יהודה את לוחמיו לבקעת אמאוס. הם הפתיעו את היוונים השאננים, העלו את המחנה באש והמתינו לגורגיאש... ואכן, כשלא מצא אדם במצפה, שב על עקבותיו ונפל כפרי בשל ביד יהודה... עוד נס.

אנטיוכוס השתולל מזעם. הוא שלח את שר צבאו, המשנה למלך ליזיאס, בראש שישים אלף לוחמים וחמשת אלפי פרשים.

ליזיאס נמנע מלעלות דרך השומרון, שהפך למלכודת מוות לקודמיו. צבאו עבר בבית צור, בדרכו לירושלים. לפתע גלשו חיילי יהודה במורדות ההרים וטבחו בהם ללא רחם. ליזיאס עצמו נמלט בעור שיניו לאנטיוכיה, בירת הממלכה, מוכה ומושפל.

עתה היתה הדרך לירושלים פתוחה. יהודה כבש את העיר ללא קרב וחידש את עבודת בית המקדש. השמחה הועבה, משום שלא היה שמן אלא ליום אחד. ואז, בדרך פלא, הספיק השמן לשמונה ימים, עד שהוכן שמן טהור.

לא היתה זו, אפוא, מלחמת בזק. היה זה תהליך שנמשך והתפרס על פני חודשים ארוכים.

בעצם התהליך קיים מסר עבורנו, לקח לדורות. בכל אחד מאיתנו שוכן אנטיוכוס קטן. עריץ יווני כובש ומדכא: היצר הרע, היווני הרודה בנו ומסיתנו לכתוב על קרן השור שאין לנו חלק באלוקי ישראל, חלילה! היווני המנסה להחדיר את החכמה היוונית, את הרוח היוונית, להשבית את עבודת המקדש שבליבנו, לפרוץ פרצות בחומותינו.

כמו מתתיהו ובניו, אף אנו נולדנו לתוך הכיבוש היווני: "יצר לב האדם רע מנעוריו", "לפתח חטאת רובץ" - משעת הלידה!

חובתנו – כמתתיהו ובניו – להרים את נס המרד, למגר את שלטונו של הצורר ולחדש את עבודת הקודש. יש להרים את נס המרד ולהרוס את מזבחו של המתייוון.  אך עלינו לדעת: אין זה עניין של ניצחון חד פעמי, מוחץ, מהיר ומוחלט. זוהי מלחמה מתמשכת, סידרה של קרבות מתישים.

הבה נתבונן במהלך המרד: מה היה קורה אילו בעוד המרד באיבו, היה נשלח חיל ארם לדכאו. שלא לדבר על שישים וחמישה אלפי הלוחמים של ליזיאש. אילו היו עולים על מודיעין הקטנה, הן היו רומסים אותה הדק... אך לא כך היה. כשהיה המרד באיבו, לא נשלחה אלא פלוגה. כאשר התעצם, נשלח חיל מצב. כאשר התבסס המרד, נשלח חיל ארם. כאשר התרחב המרד, נשלחו חייליהם של שלושת המצביאים. משהתרחב עוד יותר, נשלח ליזיאס.

הדבר בא ללמדנו, שאין מנסים את האדם, אלא לפי כוחותיו! אין שולחים לו ניסיון שלא יוכל לעמוד בו! בכל שלב מותאמת המערכת למתמודדים, יחד עם ממד הנס ממרום.

כך היה בנס חנוכה וכך גם במיגור היווני הקטן שבתוכנו: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו – אינו יכול לו".

מצד אחד, הבורא "מנמיך את האש" של היצר הרע לדרגתנו, ומצד שני, עדיין היצר הרע חזק מאיתנו במידה מסויימת, ואנו זקוקים לעזרת ה', כדי שלא תזוח עלינו דעתנו ולא נחשוב שכוחנו ועוצם ידינו פעלו כל זאת.

גם במרד החשמונאים, לאחר שניצחו את היוונים, עלו לירושלים וחידשו את עבודת המקדש, עלה ליזיאס בראש הצבא הגדול מכולם: מאה אלף חיילים, עשרים אלף פרשים ועשרות פילי מלחמה, שכל אחד מהם הוקף באלף חיילים וחמש מאות פרשים. מה כוחם של כמה אלפי לוחמים מול עוצמה אדירה שכזאת? יהודה ניסה לתוקפם בעמק בית סוחרה, אך המתקפה נכשלה. הנס לא שב על עצמו! הוא נסוג לירושלים, ורבבות היוונים צרו עליה. ההבקעה היתה עניין של זמן.

המרד נכשל.

מדוע לא אירע כאן נס? כדי שלא יעלו בדעתם שהניצחונות עד כה הושגו בכוח התושייה, ב"עליונות החייל היהודי".

ואכן, הניצחון הסופי הושג בהשגחה גלויה ממרום. מרד פרץ באנטיוכיה והמצביא היווני, שמיהר בחזרה ליוון, מיהר לכרות ברית שלום עם יהודה והסיר את המצור, בהסכימו - לראשונה - לעצמאותה המדינית והדתית של יהודה!

עמדנו כאן על שני לקחים ממלחמות החשמונאים. מרעיש לראותם בשתי ההדלקות: בהדלקת הנרות בבית המקדש ובהדלקת נרות החנוכה בפתחי הבתים בכל דור.

ישמע חכם ויוסיף לקח!