מהו "אפיקומן"?

ליל הסדר הוא הלילה שנתייחד מראשית ימי העם להוות זכר לניסי יציאת מצרים. הוא מסמל את איחוד כל פזורי ישראל המסובים באותה שעה ועורכים את 'סדר ליל הפסח' במתכונתו המסורתית. כל חלקי העם מתאחדים לכדי חטיבה בעלת מכנה משותף אחד. בעת היציאה ממצרים התגלה אלינו הבורא במלוא הבהירות, ואנו מחנכים את ילדינו בליל הסדר לאורה של אותה אמונה.

ליל הסדר מורכב ממצוות שהן מן התורה, ממצות שהן מדברי חכמים וממנהגים רבים. בשל שפע המצוות, המנהגים והסמלים המאפיינים לילה זה, קבעו עורכי ההגדה סדר המתנהל בצורה מסודרת על פי הסימנים המוזכרים בתחילת ההגדה של פסח ונישנים בכל שלב של עריכת הסדר: קדש ורחץ וכו'.

במרכזו של לילה חשוב ומיוחד זה ניצבים הילדים. הם עיקרו של הלילה, ולהם אנו מנחילים את עיקרי האמונה העוברים במסורת ברורה מדור לדור. בתחילת הסדר הם שואלים: "מה נשתנה", והם מהווים הילדים את מרכזו של הארוע ואת לבו.

רבות מפעולותינו במהלך הסדר נועדו לעורר את סקרנותו של הילד, להפנות את תשומת לבו לשונות שבהנגות לילה זה. מטרתנו לגרות את סקרנותו כדי שיתהה וישאל על מהותו של הלילה הזה, וכפי שנאמר בתורה: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות י"ג, י"ד).

ארבע הקושיות של "מה נשתנה" מתייחסות למנהגים שאינם נהוגים בסעודות במשך כל השנה, אלא רק בליל הסדר. אכילת מצה, אכילת מרור, ההסיבה והטיבולים - מיוחדים הם ללילה זה, והילד הנתקל בהם, שואל אודותם את הוריו וחפץ לדעת מה פישרם.

משהביע הילד את תמיהתו על הפעולות אלו, אנו משיבים לו. בהשיבנו על שאלות הילד, אנו מקיימים מצוות עשה של "והגדת לבנך", כלומר, באמירת ההגדה ובסיפור יציאת מצרים, אנו מנחילים את מורשת העם לדור הבא.

גם האפיקומן הוא חלק מאותן הפעולות שנועדו לגרות את סקרנותו של הילד ולהשאירו ערני במהלך הסדר, ובכך להופכו לשותף פעיל בכל המתרחש בו.

מהו האפיקומן?

אחד מהשלבים בסדר הוא "צפון". 'צפון' הוא הפועל המקביל לגנוז, חבוי, טמיר ונעלם.

בחלק ה'צפון' שבתום הסעודה מוציאים את האפיקומן שהוצפן קודם לכן בסימן "יחץ", ואוכלים ממנו לפני ברכת המזון. המילה אפיקומן מורכבת משתי מילים בארמית: אפיקו-קמן, שפירושן: הוציאו לפנינו, הגישו לנו את מה שנאכל בסיום הסעודה או, לפי פירוש נוסף: אפיקו-מן, הוציאו מזון.

כשהיה בית המקדש קיים, וקורבן הפסח היה קרב, היה בשרו נאכל בתום הסעודה כדי שייוותר טעם אחרון זה בפי האוכלים. בימינו, כאשר מצוות אכילת קורבן פסח אינה קיימת כזכר למצוות אכילת הפסח הנהיגו חכמינו לאכול מן המצה המוצפנת בסיום הסעודה, כדי שיישאר טעמה של המצווה בפינו. מצה זו היא, אפוא, המזון האחרון המוגש לפינו בליל הסדר.

כדי לעורר את סקרנות הילדים, מחביאים את מחצית המצה האמצעית מבין שלוש המצות שבקערת ליל הסדר – המצה אותה חצינו לשניים בתחילת ה"סדר" בסימן "יחץ". את המחצית הזו אנו מייעדים לאכילת אפיקומן לאחר הסעודה. הילדים נוהגים "לגנוב" מעורך הסדר את מחצית המצה שהוצפנה ולהסתירה במקום אחר, וכשהגיע זמן אכילת האפיקומן, שהוא לפני חצות הלילה, אין הם מחזירים אותה עד שיובטח להם פרס. הודות למנהג זה נשארים הילדים ערים עד לסיומו של הסדר ומצפים במתח למשא ומתן של השבת האפיקומן, והפרס שיקבלו תמורתו.

אומנם מנהג זה אינו עקרוני, אלא הוא בא כסימן בלבד למאמר במסכת פסחים: "חוטפים מצה בלילי פסחים, בשביל התינוקות שלא יישנו". הכוונה במקור היא שיש למהר ולאכול את המצה, כדי שלא לאחר את זמן אכילתה בחצות. "חוטפים" פירושו ממהרים לאכול. אך על פי פירוש משני זה, שנאמר כמליצה בלבד, "חוטפים" את המצה, וממילא הילדים נשארים ערים.

יש להדגיש לילדים שהפרס אינו על "גניבת" האפיקומן, שאינה ראויה מבחינה חינוכית. נכון יותר לומר שהילד מקבל את הפרס על 'מציאת' האפיקומן המוחבא. הילד מצא את האפיקומן, והוא אחראי להביאו לאביו.

יפה לראות כיצד בלילה החשוב ביותר בשנה מסיבה כל משפחה סביב סיפור התהוות העם וזוכה להתאחדות פרטית משלה סביב סימני ליל הסדר. האפיקומן הינו פריט בלתי נפרד מהמורשת של לילה חינוכי זה המבורך בסמליו הרבים.