מדוע חוגגים את חנוכה בתאריך כ"ה בכסלו?

התאריך כ"ה בכסלו נחשב כיום שמחה והודיה לבורא. שנים רבות לפני הנס שעשה ה' למכבים, זמן רב בטרם קמה מלכות יוון, נקבעו שמונת הימים הללו לימים של אור רוחני גדול. עוד לפני חנוכת בית חשמונאי נקבעו ימים אלה לימי חנוכת בית ה', כי בכ"ה בכסלו נשלמה מלאכת בניית המשכן במדבר סיני לכל פרטיה. הכל היה מושלם, אלא שחנוכת הבית נדחתה עד לראש חודש ניסן בגלל רצון ה' להעדיף חודש זה על פני שאר החודשים. חודש ניסן הוא חודש הגאולה והפדות, והוא זה שזכה שיקימו בו את המשכן.

אך שמונת הימים הללו, מכ"ה בכסלו ואילך, לא נשכחו בתודעה האלוקית, ובחנוכת בית חשמונאי הוחזרה העטרה לימים מיוחדים אלו. נוכל להבין את הנושא לעומקו לאחר שנבחין כי יש קשר סמוי הקושר את שמונת ימי חג הסוכות לשמונת ימי החנוכה.

בט"ו בתשרי, במועד חג הסוכות, החלה התרמת התרומה להקמת המשכן, בכ"ה בכסלו הסתיימה הבניה. תקופת ההקמה מתייחדת בכך שמצדה האחד מאירים שמונת ימי חג הסוכות ומצדה השני מאירים שמונת הימים, שברבות הימים יוחדו לחג החנוכה.

מדוע נגזר על יום כ"ה בכסלו להמתין זמן כה רב עד שתבוא יוון ותטמא את המקדש ואת כליו, כדי שתצא קדושתו מן הכח אל הפועל ותהפוך לחג החנוכה, חג ההודאה וההודיה לה'?

נתבונן במהותה של ממלכת יוון, הממלכה ששעבדה את עם ישראל:

בפסוק שנאמר בראשית בריאת העולם: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", מצאו חז"ל רמזים לארבע המלכויות ששעבדו את עם ישראל: "תוהו" זו בבל, "ובוהו" זו מדי, "וחושך" זו יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזרותיהם, שהיו אומרים להם: כתבו לכם על קרן השור שאין לנו חלק באלוקי ישראל". "על פני תהום" זו מלכות אדום.

חכמי תורת הסוד מסיבים את תשומת לבנו לענין "קרן השור". בכך ביקשה יוון לעורר את קטרוג חטא העגל שחטאו בו בני ישראל במדבר סיני. בחטא העגל לא כפר העם, חלילה, במציאות הבורא. הן זה עתה הם חוו מול עיניהם את יציאת מצרים ואת מעמד הר סיני, אך היות שטעו וחשבו כי משה מת, הם טעו טעות נוספת וסברו ששוב לא ייתכן קשר ישיר אל האלוקים, ויש צורך בגורם מתווך. היתה זו טעות יסודית מאד, כי על פי היהדות הבורא קשור תמיד לכל אדם בקשר בל יינתק, ואין צורך בתיווך כלשהו.

הפילוסופיה היוונית לא טענה שאין בורא לעולם. היא היתה חכמה דיה כדי להסיק שאם יש בריאה כה מסודרת, יש גם מי שסידר אותה, אלא שלדעתם המוטעית הבורא הוא כה גדול, עד כי לא ייתכן שיהיה לו קשר ישיר עם העולם התחתון ושיהיה איכפת לו מבני האדם, קרוצי חומר.

מכאן נובעת תפיסת האלילות במיתולוגיה היוונית. לטענתם, התנתק הבורא מהעולם והשאיר את האחריות לשרים עליונים כמו: "אל הרוח" ו"אל הגשם".

דברים אלו מתבררים היטב בגזרת היוונים: "כתבו לכם... אין לנו חלק באלוקי ישראל". הם לא ציוו על ישראל לכתוב "אין אלוקים", שכן בנקודה זו אין ויכוח, שהרי גם לדעתם קיים בורא עליון. נקודת הוויכוח מופיעה בקשר העמוק שבין הבורא האין סופי לבין הנברא. הם ניסו לנתק את המעורבות האישית, את הקשר הישיר של עם ישראל עם בורא כל העולמות, את זאת לא היתה יוון מסוגלת לסבול, ולכן הם הכריחו את העם לכתוב: "אין לנו חלק באלוקי ישראל".

בחטא העגל נפגם משהו מעוצמת חיבור זה עם הבורא. עם ישראל ביקש מתווך אשר דרכו הם יפנו אל הבורא, והיתה זו טעות מוחלטת, כמבואר לעיל. כשנתכפר חטא העגל ביום הכיפורים, ניתן הציווי להקים את המשכן. המשכן הוא המקום שבו נפגשים הבורא והבריאה. כשמו כן הוא - משכן, המקום של שכינת האלוקים בגלוי. בו שוכן הבורא בתוך בני ישראל ללא מתווכים ומסייעים. היתה זו תשובה ברורה לחטא העגל.

תהליכי הקמת המשכן נסתיימו אמנם ביום כ"ה בכסלו, אך יום זה אין שמחתו שלמה. הסיבה היא שאמנם העם חזר בתשובה על חטא העגל ונתבשר במילה: "סלחתי" מיושב מרומים ואף נצטווה על הקמת המשכן, אך כלל נקוט בידינו: תשובה מושלמת קיימת רק כאשר החוטא נקלע שוב למצב זהה לנסיון החטא שנכשל בו, ועומד הוא בהצלחה בנסיון. מצב כזה עדיין לא הופיע עד שבאו חיילות יוון וטימאו את המקדש, ובזאת רצו לנתק את הקשר העמוק והישיר בין עם ישראל לבוראו. "כתבו לכם על קרן השור...", עתה נקלע עם ישראל מחדש לנסיון של אותו שור זכור לרע - חטא העגל. היוונים ניסו לחזור על הטעות של חטא העגל. להפקיע את הייחוד היהודי, להעמיד מתווכים, להשוות את עם ישראל לכל העמים.

היחידים המסוגלים להרים את נס המרד נגד כוח העגל היווני הם אלו שלא נגררו אחרי החטא גם בעבר במעמד הר סיני, הלא הם בני לוי - החשמונאים. ואכן, זאת אנו מדגישים בפיוט "הנרות הללו" הנאמר מיד לאחר ברכת ההדלקה - "על ידי כהניך הקדושים", אלו שלא חטאו אז ולא חטאו היום.

בסופו של התהליך עבר העם את משבר יוון, ןאז נודע כי התשובה על חטא העגל שלמה היא. עתה הגיע הזמן להפוך את כ"ה בכסלו, את יום השלמת המשכן, לחנוכה אמיתית.

זוהי גם נקודת הקשר הסמוי שבין חג הסוכות לחנוכה. עם תקיעת השופר של מוצאי יום הכיפורים הלכנו מאושרים ושמחים לבתינו, ומיד התחלנו בהקמת הסוכה. שבעת ימי החג ושמיני עצרת נחוגו לקול צלילי הכרזת "סלחתי כדבריך" שנאמרה על ידי ה' ביום הכיפורים.

אך עדיין קיימת דילמה: האם השמחה ורוח הטהרה תעמודנה גם מול שגרת החיים של יום סתמי, בימי שגרה שבה נופלים וקמים שוב, נופלים ומוסיפים לקום? מה נעשה במרוץ היומיומי עטור הניסיונות והיצרים, בימי חולין?

בא חג החנוכה ומאשר גם את ימי השגרה. זהו חגם של אלו שלא נכנעו לאויב הנורא מכל, לשגרה!

שגרת החורף מנסה להכתיב לנו, חלילה, ש"אין לנו חלק באלוקי ישראל", ואילו אנו מתנשאים בעזרת הנר הקטן והקדוש, מנערים את אפרוריות הימים שסביבנו, וזועקים: "מי לה' אלי"!!!