מתייוונים

המתייוונים היו יהודים שהתחברו לתרבות יוון וכפרו באלוקי ישראל. כשהגיעו היוונים לארץ ישראל והחלו להפיץ את תרבותם, הם בנו אצטדיונים בירושלים. הם ערכו תחרויות ויצרו הווי סביב תחרויות אלו, כפי שקיים כיום סביב הספורט. הדבר הלהיב את המתייוונים, קלי הדעת, והם נטו אחריהם וקיבלו את דרכם.

כל אדם שואף להרגיש חופשי, והוא דוחה במהותו כל עול. כשאך הציעו היוונים פילוסופיה בלי אלוקים, הם נתנו לאדם את הלגיטימציה ליצר לבד את האלילים שלו, שאותם הוא עבד והעריץ. כאשר אדם נתון לשלטון תאוותיו, מובן שמושגים של אמת, הכנעה ויושר רחוקים ממנו.

היהודים המתייוונים היו הלוחמים העיקריים בתורתנו הקדושה. הם אלו שהתסיסו את השלטון היווני של אנטיוכוס לגזור את גזרות השמד על היהודים.

תופעה של הזדהות עם גויים בממדים כה נרחבים, לא ידועה בדורות אחרים של ההיסטוריה היהודית. לא היו קיימות תופעות של "מתבבלים", יהודים שאימצו לעצמם את דת בבל וכדומה. רק בגלות יוון התרבו המתייוונים. תופעה זו אומרת 'דרשני!'

למעשה, מופיעות בתורה נבואות הרומזות למאורעות אלו. בפרשת התוכחה נאמר: "ורדו בכם שֹׂנאיכם" (ויקרא כו, יז), חכמינו ז"ל פירשו פסוק זה: "איני מעמיד שונאים אלא מכם". את הצרות הצרורות הקשות ביותר סבל עמנו דווקא מידי בוגדים מבפנים, מאלו שבאו מתוככי העם. גזרת השמד הראשונה שבה נתקל עמנו נוצרה ב"פולמוס של יוונים", ובאותה שעה התקיימה נבואת תוכחה זו. השונאים שקמו מתוכנו רדו בנו והצרו את צעדינו.

אחד הגורמים הראשיים לתופעת המתייוונים, אלו המלחכים את פנכת יוון, היא העובדה שמלכות יוון התיימרה לדגול בחוכמה נאורה. היופי החיצוני של תרבות יוון קסם לקלי דעת, שהיו מוכנים לבגוד בכל הקדוש והיקר להם, ולעשות יד אחת עם שונאי ישראל נגד אחיהם שומרי התורה.

תופעת המתייוונים נבעה מעצם מהותה של יוון. מלכות זו ביקשה לרוקן את קדושת ישראל וטהרתו מכל תוכן פנימי, ולכן גם דרך לחימתה בישראל הייתה באופן של העמדת בוגדים מבפנים; בוגדים שהיו קשים לישראל יותר מהיוונים עצמם.

תופעה זו מעלה על נס את ניצחון המכבים. בתקופה כה חשוכה, מול בוגדים שפעלו למען האויב הן ברוחניות והן בגשמיות, גדל ערך הניצחון, שהתנהל בסיוע גלוי מה', שוכן מרומים.

עיקרה של תרבות יוון היה הכרה בשלטון הטבע. היופי של הטבע הפך לערך עליון בחייהם. הם הבינו שתורת ישראל, המציבה את עיקר החיים על הכרה בבורא ובהשגחתו, היא הסתירה הגדולה לשלטון הטבע. הם גם הכירו את כוחה של תורתנו ואת מסירות נפשם של בניה למענה, וידעו שחיי הרוח של עם ישראל לא יאפשרו להם לשלוט בעם כרצונם.

הם הפעילו את השלטון היווני בארץ למאבק נגד תורת ישראל, כשאת לב המאבק קבעו בחילול קדושת המקדש. הם טימאו את שמן המנורה, כי הדלקת נרות המנורה היא המקור שממנו נובעת חוכמת התורה שבעל פה. וכבר נאמר: "הרוצה להחכים – ידרים", כלומר יפנה לכיוון המנורה שעמדה בדרום המקדש. מלבד העובדה שהאור מסמל חוכמה עמוקה, הוסיפו נרות המנורה עצמם עומק ותוכן רוחני לכל העם.

בטומאת שמן המנורה ביקשו היוונים להראות שאין קדושה בעולם, אלא הכול חולין, ואין ייחוס של מעלה רוחנית לעם ישראל.

ההצלה באה בעקבות מסירות הנפש של החשמונאים. החשמונאים המועטים יצאו להילחם למען שמו של הקב"ה, למען תורתו, ובעיקר למען המשך התורה שבעל פה, שמקורה נובע מכוח המנורה שבמקדש.

המכבים יצאו למאבק שנראה חסר סיכוי, מכיוון שלא יכלו להישאר אדישים מול חילול ה' הנורא ומול הניסיון לעקור את סמכות חכמי התורה, שהם המעבירים את התורה שבעל פה.

הקב"ה עזר להם להתגבר על הגיבורים הרבים של הצבא היווני, משום שהמלחמה הייתה מלחמה למען ה' ולמען תורתו! גם נס שינוי הטבע של פך השמן בא להראות שחשובה מאוד במרום מסירות הנפש של המכבים למען התורה שבעל פה.

ה' מסר גיבורים ביד חלשים, משום שהגיבורים טימאו את מקדשו. הוא עזר למעטים להתגבר על רבים, משום שהרבים היו זדים שביקשו לעקור את עוסקי התורה.

במילים: "מסרת טמאים ביד טהורים" כלולה סיבת הנס; הקב"ה מסר את הגיבורים ביד החלשים, מכיוון שהחלשים היו טהורים שנלחמו נגד הטמאים שטימאו את מקדשו.

הצלחתם של החשמונאים לא הייתה רק במלחמה לטיהור המקדש, היא גם שינתה את המצב הרוחני של עם ישראל. במקום רוח ההתייוונות שאיימה לסחוף את רוב עם ישראל, קמה הנהגה של חכמי תורה, שהשיבה את לב בני ישראל לאביהם שבשמיים.

מסירות הנפש של המכבים הבודדים למען התורה שבעל פה הייתה זו שהביאה את הקב"ה להציל את עם ישראל מכליה רוחנית; בזכותה החזיר את סמכותם של חכמי התורה להנהיג את עם ישראל ומיגר את מורשת המתייוונים, שתכננו לעקור את הכול.