עם סיום ההרצאה יצאתי לגינת המלון כדי להתאוורר מעט. הנוף המדהים של איטליה נפרש למולי במלא הדרו והשתקף בחדות מתוך מימי האגם שלמרגלותי. הוא ישב לשמאלי על כורסת נצרים ישנה מול מזרקת השיש, חוסה בצילו של עץ תאנה עתיק, נראה שביקש להמלט מן החום המעיק. עיניו היו עצומות למחצה ועל ברכיו נח ספר "מורה הנבוכים" לרמב"ם.  התיישבתי בכורסה שלצידו  והבטתי בו.

הוא - איש צעיר בן גילי, חכם ואינטליגנט להחריד, שולט ביותר מתריסר שפות וביישן באותה מידה. הגענו יחד לאיטליה כדי להשתתף בסמינר "ערכים" מתוך מטרה להרצות בפני יהודי המקום על ערכי היהדות, בכך הסתכם המכנה המשותף בינינו. אני חרדי מבטן ולידה הוא לא. אני ישראלי ובטן ולידה והוא לא. אני יהודי מבטן ולידה ו... הוא לא.

הוא נולד בסוויזלנד שבאפריקה כבן למשפחה מלכותית, אביו ואמו מלכו על שבט אפריקאי ענק, שבמחילה מהם,  עד עכשיו אינני מסוגל להגות את שמו כדבעי. התוודעותו לשפה העברית הביאה אותו ללימודי יהדות ומכאן ועד להתגיירותו קצרה היתה הדרך, אינטליגט אמרתי?

הוא לא הסתפק בגיורו והחל ללמוד תורה עד שהיה דולה ומשקה מתורת אלוקיו לאחרים. כך סובבה ההשגחה ועל שפת בריכת המלון הממוקם בעיירה איטלקית ציורית ישבנו שנינו זה לצד זה, כל כך שונים זה מזה  ואף על פי כן דומים.

התיישבתי והתעמקתי בדמותו, עייף, כהה עור, שערו מקורזל וקצר, גובהו בינוני ומבנה גופו שברירי משהו, התבוננתי בו בהערצה. אתה מליונר! - חשבתי לעצמי. תראה תראה אהרן, תראה מה עושה בן אדם כדי להגיע למשהו שאצלך נראה כל כך טבעי ומובן מאליו. עזב מאחור עוצמה, שלטון, כסף, מלוכה, מה לא? רק כדי להימנות על שכמותך - בני העם היהודי. מה דרשו ממך כדי להגיע לידי כך? אה? ללכת לבית הספר? לישיבה? ללמוד? על מה ויתרת כדי להיות יהודי שומר תורה ומצוות? על מה? על כלום!!!. האם גם אתה היית מוכן להקריב כל כך הרבה?.... אההמ.... התביישתי מן התשובה.

כחככתי בגרוני והוא הקיץ מתנומתו. – "אה, ר' אהרן, לא שמתי לב שאתה כאן, סליחה, לא ראיתי שהתיישבת לידי, סיימת כבר את ההרצאה? הבינו אותך?". – "אני מקוה שכן" עניתי.

-"אפשר לשאול אותך משהו? – "כן בשמחה" השיב לי במאור פנים וזקף את גופו. – "משהו אישי, זה בסדר?" המאור שעל פניו נותר כשהיה והוא השיב בחיוך – "בסדר ר' אהרן, בסדר גמור, מה שתרצה תרגיש בנוח הורגלתי בכך".

-"כשנימנמת הבטתי בך, ניסיתי להבין מה גורם לאדם כמוך לעזוב את בית אביו ואמו על כל המשתמע מכך ולהצטרף לעם היהודי. תסכים איתי שזה לא כל כך טבעי... אתה מבין? מנטליות, רגשות, תרבות, אתה מבין? זה לא פשוט כלל וכלל. עם כל הכבוד איש יקר, בין לימוד עברית באוניברסיטת דרום אפריקה ובין לקום ולעשות מעשה ישנו מרחק כלשהו. תסכים איתי שלא כל מי שלומד עברית הופך ליהודי ועוד חרדי אתה מבין?".

-"מבין ועוד איך מבין" ענה בביישנות. "מי כמוני מבין".  -"אז למה"? שאלתי, "מה גרם לך לחצות את האוקיינוס הזה?".

-"האמת!!! אהרן - האמתֱ!!!. שתקתי.

כמה צדקו חכמינו כשאמרו "קשים גרים לישראל כספחת". זו היתה עבורי מעין סטירת לחי. המנגינה בה אמר את המילה "האמת" נוגנה בשמץ של תוכחה, כאילו רצה לומר, ממך לא ציפיתי לשאלה מסוג זה. אתה שמסתובב בעולם ומרצה ליהודים על יהדותם, אתה שואל למה?.

התאוששתי ונסיתי שוב,  – "התכוונתי למשהו אחר אההמ... אנסה להסביר את עצמי".  – "בסדר" חייך, "נתחיל מהתחלה".

"ברור לחלוטין" – תיקנתי את עצמי, "ברור שהאמת שווה את כל זה, אבל... איך אסביר לך... טוב אל תיפגע לי עכשיו... אבל מילא אם היית בולגרי סקנדינבי או אפילו יווני, לא הייתי שואל, אבל אתה אפריקאי אתה מבין?". – "מה זה קשור?". –"קשור ועוד איך" עניתי. –"אם היית יווני לאחר גיורך היית עולה לישראל נטמע באוכלוסיה היהודית, שולח את ילדיך לבית ספר יהודי או אפילו חרדי, תוך דור או שניים היית הופך לבשר מבשרה של היהדות, אף אחד לא היה יודע מהיכן באת. אבל אתה... איך אומר זאת... אפריקאי... אתה מבין? לא שאני גזען חלילה... תבין לגור בין חרדים זה לא פשוט גם אם היית סקנדינבי ואתה הרי לא כזה אתה... שחור, אתה יודע... זה לא נעלם עם הגיור. אתה בן אדם חכם, ודאי ידעת לפני שהתגיירת שלעולם לא תיטמע בקהילה אליה אתה חותר להגיע. ידעת שיצביעו עליך ברחוב, ידעת שיאמרו שאתה שונה, ידעת שמאחורי גבך ימלמלו "נשמות טובות" – זה גר צדק זה. אתה בחור חכם ידעת את כל זה ולמרות הכל הגעת? זו הקרבה אדירה תסכים איתי הלא כך?".

הוא שתק והתבונן במי הבריכה. – "אני מקוה שלא נעלבת. ניסיתי לפייסו, - אולי לא הייתי צריך לומר זאת", הוא המשיך בשתיקתו.

- "אתה יודע ר' אהרן? מעולם לא דברתי על נקודה זו עם איש, מעניין כיצד הגעת לסוגיה רגישה זו, אתה צודק בהחלט, התחבטתי בכך זמן רב. שתקתי כי הופתעתי משאלתך הישירה, הרגשתי כאילו מחשבותי חשופות לעיני כל. התלבטתי רבות בענין זה אך כפי שהנך רואה למרות זאת הגעתי ואני פה לתמיד. שאלת למה? כי האמת שווה גם את זה!!! כן כן... היא שווה הכל גם את זה. היא שוה את הבושה, את הניכור, את ההדרה, את הלחישות, את הזרות הכפויה, כן אהרן... האמת שווה הכל.

וכך כשנינו ישובים זה לצד זה על אדמת ממלכת רומא הרשעה, שקענו בדברי הרמב"ם. שני יהודים, ישראלי ואפריקאי, זה נולד כבן מלך ואני נולדתי כבן מלך. זה קנה את ייחוסו בכוחות עצמו ואני לא, זה שילם עבורו ואני לא.

- "אתה יודע?" אמרתי מהורהר, "זה עתה סיימתי הרצאה העוסקת בהוכחות לאמיתות התורה, במקום לדבר שלוש שעות רצופות הייתי צריך להושיב אותך מקומי ולשתוק. הם היו צריכים רק להביט בך לא יותר, אם היו עושים זאת היו יודעים בברור שהתורה אמת, גם אם הייתי שותק".

- הוא חייך. – "זה נכון אהרן, אבל כדי לשלם את מחיר האמת לא מספיק הלב צריך גם את השכל". 

יהדות למיטיבי לכת

מגילת רות חושפת בפנינו את קשייה והמודדותה של רות המואביה – "אמה של מלכות" בדרכה אל חיקו של העם היהודי. היא עוזבת את ביתו של מלך מואב, מותירה מאחור חיי זוהר ועוצמה, מוותרת על חיי מותרות ועושר ומחליפתם בעוני ונדודים, במקום לדבוק בהוריה היא נלוות  לנעמי אם בעלה המת החוזרת לבית לחם משדות מואב כשהיא ריקה מכל. היא יודעת כי גיורה מוטל בספק ושחכמי ישראל חלוקים באשר לאפשרות גיורה והיא... לא מוותרת. חמותה שמביטה נכוחה מודעת למציאות המורכבת, מנסה לשכנעה לוותר על חלומה המוזר אך היא טוענת כנגדה  "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקיך אלוקי: באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך".

מהו שגרם לה לנסיכת מואב זו להחליף את מנעמי בית אביה בשדות בית לחם? אה?... ובכן – כה אמר חברי -  "האמת" חברים... "האמת!!!".

נכון מאוד, אתם צודקים בהחלט, היו גם שעשו את הדרך ההפוכה, לאורך הדורות היו שהמירו את דתם והתנצרו או התאסלמו, נכון מאוד, אך אם תבדקו מדוע? אם תחפשו את הסיבה שהביאתם לידי כך, תגלו שהמניע למעשיהם היה אחר לחלוטין, לא זוהר, לא רוחני, אלא אנושי וקטן. לא האמת היתה נר לרגלי מומרינו אלא הנוחות. מאסו הם בחיי הדחק, בהדרה התרבותית, מאסו הם באמת ובחרו בנוחות ואתם בטח יודעים חברים יקרים שלהיות יהודי זה לא תמיד נוח.

לעומתם, אלה שהגיעו אלינו לא עשו זאת מטעמי נוחות אלא מתוך חיפוש מתמיד ומייסר  אחר האמת שאם נוחות היו מבקשים לא היו דבקים בנו. וראיה לכך ניתן למצוא בנוסח  השאלה שמציגים הדיינים בפני  המבקשים להתגייר: "מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם?". אמרו נא לי חברים... מה נוחות יש באומה דוויה וסחופה שייסורין באים עליה?.

אלה שעזבו אותנו לא עשו זאת לא מתוך אהבת האמת שכן אין היא מצויה בנצרות או באיסלם, הם עשו זאת מטעמי הנוחות. יחי ההבדל הקטן.

שאיפתם הטהורה לאמת היא שגורמת לנו לכבד להוקיר ולהעריך את גרי צדק אלו. הם מוערכים על אומץ ליבם ועל  שמזכירים הם לנו כי עשירים אנו, שבני מלך אנו, לפי שאין בעל הנס מכיר בניסו.

אלא שאין אנו צריכים לחברי זה כדי להכיר בניסנו, שכן ישנם במחוזותנו "גרים" אחרים, מסוג אחר, שלא תמיד אנו יודעים להעריך את אומץ ליבם ואת המהפך העצום שהם מבצעים, אלו הם "בעלי התשובה".

בעלי התשובה נחשבים בעיני לגיבורים לא פחות מאשר גרי הצדק ואולי אף יותר. הם מבצעים בחייהם מהפך עצום וכמעט בלתי אפשרי. הם עוזבים "מאחור" חברים וידידים ולעיתים אף קריירה מקצועית ומזהירה, האם שאלנו את עצמינו  למה הם עושים זאת? כדי לזכות להיות נמנים על מקבלי התורה בפועל ולא בכח בלבד. גם המחיר אותו הם נדרשים לשלם עבור החלטתם אינו קטן ולפעמים הוא אף גבוה יותר מן המחיר אותו משלמים גרי הצדק.  שהחברה החרדית הינה חשדנית מטבעה וחבלי הלידה שחווים בעלי התשובה כאשר הם באים עימה במגע אינם קלים ופעמים שבצדק. אלא שלמרות זאת הם מוכנים לשלם את מחיר האמת והם שבים. בעלי התשובה גיבורים הם משום שהילת הגירות אינה זוהרת על מצחם ככתר, הם אינם חוצים את האוקיינוס, הם "פשוט" שבים.

האם אנו מקבלים אותם? האם אנו מעריכים את קרבנם? האם מצוות "ואהבתם את הגר" חלה גם עליהם?

כשאנו קוראים את מגילת רות בחג השבועות נזכור את גרי הצדק שהצטרפו לעמינו מתוך שאיפתם הטהורה ל...אמת. ואם אפשר חברים... אם לא קשה כמובן... נזכור גם את רבבות בעלי התשובה שמוסרים את נפשם על אמיתות תורתנו שניתנה ביום זה.

אם זה קשה מידי,  הבה נחשוב מה היה קורה אם אנו היינו ניצבים במקומם. האם  היינו שבים?...

חג שמח