|
|
|
השאלה
26/05/2014
|
|
מדוע התורה ניתנה על הר סיני?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
כאשר הקב"ה ביקש לתת לבני ישראל את לוחות הברית, באו לפניו ההרים והפצירו בו שעליהם תינתן התורה. כל אחד מהם ניסה להסביר, מדוע דווקא הוא הראוי ביותר. "אני הגבוה מכולם ולכן ראוי שעלי תינתן התורה", אמר אחד ההרים.
אחד אחרי השני, הדגישו ההרים את מעלותיהם והדגישו את חשיבותם. בסופו של דבר, הקב"ה בחר בהר סיני – לא משום שהיה הגבוה או הרחב מכולם, אלא משום, שלדברי המדרש, היה ההר העניו ביותר.
מהי משמעותה האמיתית של מידת הענווה ומהו הקשר שלה לתורה?
ענווה – אין פירושה להימנע מלהביע עמדה. ענווה – אין פירושה להנמיך את הדימוי העצמי ולהשפיל את עצמנו עד עפר. התורה מתארת את משה רבינו (במדבר י"ב, ג') כ'עניו מאד מכל האדם' – אך עלינו לזכור, שמדובר באדם, שנאבק בפרעה מלך מצרים, שנלחם בעמלק והנהיג את בני ישראל לאורך הדרך, מיציאתם ממצרים ועד סמוך לכניסתם לארץ ישראל.
ככל שרמתו הרוחנית של האדם עולה, הוא הופך להיות יותר צנוע ועניו. ככל שאנו מתקרבים לקב"ה, אנו מודעים יותר למגבלות האישיות שלנו, לרמת הפגיעות שלנו ולעובדה שחיינו אינם חיי נצח. אנו מפנימים שקיומנו זמני, ורק הקב"ה נצחי.
משה רבינו זכה לכינוי 'העניו מכל אדם', משום שהוא, בעמדו בפני הקב"ה, ידע את מקומו. זוהי גם הסיבה, שהגמרא משווה את מידת הגאווה לעבודת אלילים; ששתיהן מרחיקות את נוכחותו של הקב"ה מעולמו הפרטי של האדם.
ענווה אמיתית משמעותה ששום דבר לא חשוב בעולם, מלבד המעשים הטובים והנכונים. אדם עניו אינו תלוי בחוות דעתם של הסובבים אותו. האדם העניו, מסוגל לשים את האגו שלו בצד, בכדי לעשות את המעשה הראוי ביותר.
לעומתו אדם יהיר, פועל למען הרווח שיצא לו ממעשהו. יתכן וכלפי חוץ הוא ייראה כאדם טוב ונעים הליכות, אך למעשה הוא מנצל את הסביבה, כדי למלא את צרכיו האישיים.
הרב שמחה בונים מפסישחא, מגדולי תנועת החסידות, נהג לשאת עמו שני פתקים. האחד בכיס מעילו הימני והשני בכיסו השמאלי. על אחד הפתקים היה רשום המשפט התלמודי: "בשבילי נברא העולם כולו". על הפתק השני היו רשומות מילותיו של אברהם אבינו: "ואנוכי עפר ואפר". כך הצליח לזכור, שישנם מצבים בהם עליו לנקוט עמדה, אך מאידך קיימים גם מצבים, בהם נכון לשתוק.
הרב משה פיינשטיין בהקדמתו לספר 'אגרות משה' כותב: "לעולם לא הייתי מתנדב מרצוני החופשי, להיות מנהיגו של הציבור היהודי. אך מכיוון שזהו התפקיד שהקב"ה כנראה מייעד לי בעולם, אני מוכרח לקבל עלי זאת באחריות ובשמחה".
שאלו פעם את אחותו של הרב: "מה הופך את אחיך לאדם כל כך מיוחד?". היא ענתה בפשטות: "מה שהופך את אחי לאדם כל כך מיוחד, היא העובדה, שהוא מעולם לא ראה את עצמו כאדם כל כך מיוחד". כלומר, הענוה היא כליל מידותיו.
כיצד אנחנו יכולים להגיע לענווה אמיתית?
הצעד הראשון שעלינו לעשות כדי להיות בעלי ענווה, הוא להרגיש שאנו מקבלים מהקב"ה את חיינו כמתנת חינם. מבט זה מסייע מאד להחדרת ענוה ללב.
הדבר הראשון שיהודי אומר כאשר הוא מתעורר בבוקר, הוא: הודיה לה' שהעניק לו את נשמתו ליום נוסף של חיים. "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
הצעד השני שיסייע לנו להתקרב לענווה האמיתית, מוזכר בפסוק (במדבר א', א'): "וידבר ה' אל משה במדבר סיני..." מדוע ניתנה התורה במדבר סיני? הסיבה לכך נובעת מהעובדה, שהמדבר הוא מקום ריק לחלוטין. משמעות הדבר שכדי לקבל את התורה ולהפנים את חכמתו העצומה של הקב"ה, עלינו לראות את עצמנו כריקים מרכושנות. רק אנו וה', רק אנו והתורה. כך נזכה להתאחד עם החמדה שניתנה בסיני.
בתקופה זו, בה אנו חוגגים את חג השבועות ונזכרים באירוע הגדול של מתן תורה בהר סיני, המסר הוא, שעלינו להכיר את מקומנו, להנמיך את קומתנו, כדי שהתורה והחכמה האלוקית הן בלבד יגביהו אותה ויעניקו צביון אמיתי לנפשנו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
