מדוע נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות?

נהוג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות על שם הפסוק הכתוב במגילה: "תחילת קציר שעורים" (רות א', כ"ב), וחג השבועות נקרא בתורה: "ביכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד, כ"ב).

טעם נוסף הינו ההקבלה בין גישתה של רות ליהדות לבין גישתם של בני ישראל לקבלת התורה במעמד הר סיני. רות ניגשה ליהדות בגישה של דבקות, כפי שנאמר במגילה (רות א', י"ד): "ורות דבקה בה". היתה זו אהבה עזה ללא מצרים, אהבה שסייעה לה לדלג על המכשולים ועל אבני הנגף הרבות שעמדו בדרכה.

בשעת קבלת התורה הכריז עם ישראל: "נעשה ונשמע", היתה זו הכרזה שמשמעותה דבקות ונכונות לקיים את התורה גם אם יתהוו מכשולים לאורכה של הדרך, ואף אם יהיה צורך למסור את הנפש למען הגשמת המטרה הרוחנית.

רות מלמדת אותנו מה גדולה היא הזכות להימנות על בני עם ה'. כאשר ביקשה רות להילוות אל נעמי ולהתגייר, בארה לה נעמי שצעד זה יעלה לה בקשיים מרובים, אולם רות לא נרתעה. נעמי הבהירה לרות את מערכת הקשיים שהיא עלולה להיתקל בה, אולם רות דחתה בעוז רוח את כל הנימוקים שהעלתה נעמי והחליטה להצטרף לעם היהודי למרות הכל.

בצעדה זה לא התעלמה רות מהקשיים שהוצגו לפניה וגם לא המעיטה בערכם, אלא הצהירה בגאון שכל הקשיים כדאיים הם בעיניה, ובלבד שתזכה להצטרף לבני העם הנבחר. בראות נעמי שרות אינה נרתעת משום קושי שיעמוד בדרכה, הבינה שאכן היא המועמדת האידיאלית להיות גיורת אמת, והיא אמנם איפשרה לה ללכת עימה ולהתגייר. ובסופו של דבר זכתה רות להעשות לאם המלכות בישראל.

התקרבותה של רות אל היהדות חרף כל הסבל והיסורים, הינה, כאמור, מקבילה לקבלת התורה שניקנית אף היא בעוני וביסורים.

דרכה של רות אל היהדות היתה כרוכה בהקרבה עצמית, בהתגברות על עוני, שכול ויסורים. אנו למדים מכאן שלא קלה היא הדרך אל הפסגות הרוחניות. ואכן, כדי לזכות לכתרה של תורה יש צורך בהקרבה רבה ובהתגברות על מכשולים העומדים בדרכו של האדם השואף אל הפסגה.

טעם נוסף מסתמך על מה שכתוב על רות בהתייחסות לגיור שעברה: "אשר באת לחסות תחת כנפיו" (רות ב'). גם עם ישראל נתגייר מבחינה רוחנית ונכנס תחת כנפי השכינה במעמד קבלת התורה.

טעם נוסף הוא מפני שאפשר להקיש מן המגילה ומרות למעמד הר סיני, שכן אז קיבלו ישראל תר"ו מצוות שנוספו על שבע המצוות שנצטוו בני נח, להשלמת מנין המצוות לתרי"ג. 'רות' בהיפוך אותיות - תר"ו, ומשום כך קוראים את המגילה, לזכר המצוות שנתווספו בקבלת התורה.

טעם נוסף קשור למידת החסד. לאורכה של המגילה מודגשים מעשי חסד רבים שחלקם היו כרוכים בהקרבה רבה: מסירותה של רות לנעמי חמותה, יחסו הטוב של בועז לרות, הנישואין עצמם, שבהם העדיפה רות את בועז הזקן על פני אדם צעיר לימים ועוד. מגילת רות קרויה "מגילה של חסד", ובכך היא דומה לתורה שתחילתה חסד וסופה חסד, והיא מתארת ומשבחת מעשי חסד רבים, ביחוד את חסדו של הבורא עם ברואיו. לכן מן הראוי שיקראו את מגילת רות בחג מתן תורה.

מגילת רות נכתבה על ידי שמואל הנביא ומטרתה לפרש את ייחוסו של דוד המלך שבא מרות המואביה. מובא במגילה שדוד הוא בנו של ישי, בנו של עובד, הבן שנולד לרות ולבועז. סיום זה של המגילה מעלה על נס את העובדה שמנישואי בועז, גדול הדור ומנהיגו, עם רות המואביה לאחר שהתגיירה, קמה מלכות בית דוד.

דוד המלך נפטר בחג השבועות. דוד המלך חיבר את ספר תהלים, המחבר את עם ישראל למלכות שמים, ויום זה הוא יומו הגדול. לפיכך, תיקנו לקרוא את המגילה ביום זה לכבודו של דוד המלך, שמזרעו עתיד לצאת המלך המשיח.