|
|
|
השאלה
|
|
מה הם שמותיו של חג השבועות?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
שם החג השגור בפינו הוא "חג השבועות". שם זה ניתן לו משום שהוא חל בתום ספירת שבעת השבועות של ספירת העומר, כאמור (במדבר כ"ח, כ"ו): "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". אכן, כוונה נוספת יש לשם זה. הוא ניתן לחג על שם השבועה שנשבע עם ישראל לקיים תורה ומצוות.
שבועה משמעותה החלטה ברורה שאין ממנה אפשרות של נסיגה. לדרגה זו הגיעו ישראל בעת קבלת התורה. ההתגלות הגדולה של הבורא, הביאה אותם להחלטה לקבל על עצמם עד עומק נשמתם להישאר נאמנים לה' ולתורתו.
החלטה זו הייתה בעוצמה אדירה ונשאר ממנה רושם לדורות. לכן, עד עצם היום הזה החג קרוי "שבועות", ללמדנו, שבכח השבועה מסוגלים אנו גם כיום לקבל על עצמנו את מצוות התורה.
המאלף בדבר הוא שהחג אינו קרוי "חג השבועה", אלא "חג השבועות". יש בכך רמז לכפל השבועות של יום זה. מחד - העם נשבע לקב"ה שישמור אמונים לתורתו ולמצוותיו, ומאידך - גם הקב"ה נשבע לנו שלא יחליף אותנו באומה אחרת, ושקשרי אהבתו אלינו לא יפוגו לעולם.
שבועה זו לא היתה חד פעמית, אלא עד סוף כל הדורות קיבלו את השבועה בלב שלם, עם ישראל קשר קשר נצחי של אהבה בסיני. קבלת התורה על ידי עם ישראל היא תכלית כל הבריאה וקיומה לנצח.
חג הביכורים
בחג זה אנו מתחילים להביא ביכורים – ראשית פירותינו – לבית המקדש. הקשר בין הביכורים למתן תורה, הוא הקשר הקיים בין הודאה לה' על קיום הגוף בעזרת תבואת הארץ, להודיה לה' על שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורה ומצוות שבאמצעותם אנו מגיעים לחירות נפשנו. לכן, נאמר: "ועשית חג שבועות... ושמחת לפני ה' אלקיך" (דברים ט"ז, י"א) – להראות שאין שמחה אלא למי שמקבל עול תורה ומצוות.
זמן מצות הביכורים הוא מחג השבועות עד סוף חג הסוכות. מביאים ביכורים מפירות שבעת המינים בלבד, שהם: חיטים, שעורים, ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.
בעל הפרדס יורד לשדהו רואה פירות שבכרו, קושר עליהם גֶמי לסימן שאלו הם ראשית פירותיו, ואומר: "הרי אלו ביכורים".
כשנכנסים לבין חומות ירושלים, יוצאים בעלי החנויות לקראתם ושואלים לשלומם, והחליל מכה לפניהם, עד שהם מגיעים להר הבית.
בהר הבית נוטל המביא את הסל על כתפו, נכנס לעזרה ואומר את הפסוקים (דברים כ"ו, ג'-י'): "הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ, אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו... ארמי אובד אבי... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, אשר נתתה לי ה'". הכהן אומר איתו את הפסוקים מילה במילה, כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לומר והם מניפים את הביכורים לפני ה'. הלווים עונים: "ארוממך ה' כי דליתני, ולא שמחת איבי לי... למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלקי לעולם אודך". מקרא ביכורים הינו שבח והודאה לה' על כל הטוב אשר גמלנו.
יום הקהל
משה רבינו נתן לחג השבועות שם נוסף: "יום הקהל". שם זה מופיע בשלושה מקומות בתורה:
"ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים, ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" (דברים ט', י').
"ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש, ביום הקהל, ויתנם ה' אלי" (שם י', ד').
"ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב ביום הקהל לאמר" (שם י"ח, ט"ז).
תרגום יונתן כותב יום הקהל: "ביומא דאתכנשו שבטיא למקבלא אורייתא" פירוש: ביום שהתאספו השבטים לקבל את התורה, כלומר, יום אסיפת כל העם יחד בהר סיני.
מדוע קרא משה ליום הנכבד והנורא הזה, אשר כמוהו לא היה וכמוהו לא יהיה, בשם 'יום הקהל'. הלא מן הראוי לקרוא לכל דבר לפי גודל ערכו ויתרון מעלתו על אחרים.
נראה להסביר שהשמות שניתנו על ידי הקדוש ברוך הוא מתייחסים אל השגחתו של הבורא מתוך הטבע. אולם משה רבינו, בהיותו מנהיג עם ישראל, גברה אהבתו אליהם ללא גבול, ועתה, במעמד נשגב זה, חש באחדות ובשלום השוררים ביניהם, ורצה להדגיש שלמות זו. לכן קרא לחג בשם 'יום הקהל' - יום הקשור לכל קהל עדת ישראל, כאיש אחד בלב אחד.
עצרת
רבותינו קראו לחג בשם 'עצרת'. ביום זה על האדם לעצור ולבדוק את המלאי הרוחני שרכש בימי ההכנה. בחג זה הוא מאזין לקולות העולים מלבו, המלמדים אותו האם התעדן כראוי, האם חידד את תחושותיו בימי ההתבוננות שנקבעו לו, כדי להתפעם נכונה מדברי התורה ולהתחנך לאורם.
כשם ששמיני עצרת הוא סיום חג הסוכות, אך נחשב כחג בפני עצמו, כך גם חג השבועות קשור לחג הפסח באמצעות ימי ספירת העומר הנחשבים כמעין חול המועד, והוא בא בסופם כחג בפני עצמו (רמב"ן ויקרא כ"ג, ל"ו).
שני חגים אלו, הנקראים 'עצרת', מבטאים את השמחה של קבלת התורה. שמיני עצרת הוא יום שמחת תורה, שבו מסיימים את קריאת פרשיות התורה ומתחילים את קריאת התורה מחדש, וחג השבועות הוא יום קבלת התורה.
ימי ספירת העומר הם כשלבים של סולם המוצב ארצה. עלינו לעלות בהם שלב אחרי שלב במשך חמישים יום עד שנגיע למעלה הגבוהה ביותר. מטעם זה קראו לחג השבועות בשם 'עצרת', להציב מטרה עליונה שאליה צריכים לשאוף להגיע לאורכם של כל ימי הספירה.
זמן מתן תורתנו
בתפילה אנו קוראים לחג השבועות בשם: "זמן מתן תורתנו", כי ביום זה היה מעמד הר סיני, ובו נתן לנו הקב"ה את עשרת הדברות.
בכל הדורות, עד ימי אנטיגנוס איש סוכו, היו אומרים בשבועות: "זמן שמחתנו", כמו בסוכות ובשמיני עצרת. בזמנו קלקלו הצדוקים, ופרשו את הפסוק שנאמר לגבי ספירת העומר (ויקרא כ"ג, ט"ו): "ממחרת השבת", שחג השבועות חל ביום ראשון בשבוע לאחר השבת. באותה שעה התקינו חכמים לקרוא לחג בשם: "זמן מתן תורתנו", כדי להדגיש שאנו סומכים על המסורה שקיבלנו ממשה רבינו שכוונת התורה "ממחרת השבת" היא ממחרת יום טוב ראשון של חג הפסח, וחג השבועות חל לאחר חמישים יום, בלי להתייחס ליום בשבוע.
בני ישראל, הדבוקים בעץ החיים של תורת משה, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, עומדים בתפילת החג ומודים בלב שלם על המסורה האמיתית.
השמות השונים מורים על פנים שונות של החג, פנים המתאחדות כולן ביום זה שבו נפתחו השמים וירדה התורה ממרום לעם סגולה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
