|
|
|
השאלה
|
|
איזו קדושה יש בכותל המערבי?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
הכל היו מודעים לכך, ששכינת הקדוש ברוך הוא שרויה בבית מקדשו וניסים מופלאים נעשים בו. כאשר הנביא הזהירם מפני החורבן המשמש ובא, ענו לו בביטחון: "היכל ה', היכל ה'!" יש בידם תעודת ביטוח וחסינות. ה' לא יתן למקדשו ליפול ביד צר.
הם לא הבינו, שבית המקדש משקף את שכינת ה' השורה בלבבות בני עמו, כמו שנאמר: "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח'), בליבם ממש. הם לא הבינו, שכאשר הם חוטאים ומגרשים את שכינת ה' מליבם, השכינה מסתלקת – באותה מידה – מבית המקדש. ולכן, כשהחטאים גברו, והשכינה הסתלקה, לא היה עוד מעצור מפני האוייב.
כאשר האוייב שילח אש בבית המקדש, יצאה בת מן קול השמים ואמרה: "בית חרב החרבת...", החטאים החריבוהו!
כביטוי מוחשי לרעיון רוחני זה, לא חרב בית המקדש כליל. שלמה המלך עליו השלום, בונה בית המקדש, התנבא בספרו "שיר השירים" לאמר: "הנה זה (הקדוש ברוך הוא) עומד אחר כותלינו" (שיר השירים ב', ט'), כאשר כוונתו לכותל המערבי, שישאר לעולם. לא ישלטו בו שונאים, לא להבות אש ולא שיני הזמן. "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי".
מדוע נבחר הכותל המערבי לסמל רעיון זה: בית הוא מעון של קבע, ואילו כותל הוא מקום מנוחה ארעי. נשענים עליו וחוסים בצילו. מערב הוא צד שקיעת החמה, צד הערב והחשיכה. בית המקדש – פתחו למזרח, אל הזריחה, ממנו יוצאת האורה. במערב, בעת החשיכה, יוותר תמיד כותל שאפשר יהיה להשען עליו, לשהות בצילו. "הכותל המערבי", שלא זזה ממנו שכינה.
נכון, החטאים מרחיקים את האדם מה' ואת ה' מהאדם. כל זה נכון – אבל "שכינה לא בטלה", תמיד ישמר בלב העם "כותל מערבי" שלא זזה ממנו שכינה.
על גילויו של הכותל המערבי שהיה מכוסה שנים רבות, מסופר הסיפור הבא:
לפני כחמש מאות שנה, כבש השולטן הטורקי את ירושלים. יום אחד הוא השקיף בעד החלון וראה אישה ישישה נושאת שק גדוש באשפה, מטפסת על תל האשפתות שלמרגלות הבניין ושופכת את האשפה בראש הערימה. חרה אפו על הזקנה שהעזה לעשות זאת מתחת לחלון משכנו, הורה לאנשיו להביאה לפניו והרעים עליה בקולו: "מה המעשה אשר עשית?"
הצטדקה וענתה: "אישה נוצריה אני, ומקום מושבי רחוק מירושלים מהלך שני ימים, ומסורת עתיקה בידינו מזקני הרומאים, אשר כל איש מבני ירושלים יביא אשפתו לכאן בכל יום, הדר בסביבותיה יביא אשפתו פעמיים בשבוע, והמרוחק שלושת ימים ישפוך כאן אשפה פעם אחת בחודש".
תמה השולטן: "על מה ולמה?"
ענתה ואמרה: "משום שהיה כאן בית אלוקי ישראל, והרומאים שרפוהו והחריבוהו, רק כותל אחד שרד ולא היה לאל ידם להורסו. לכן הם גזרו לכסותו באשפה ולהסתירו, ולא יזכר ולא יראה עוד".
השתאה השולטן ופקד לחבוש את הישישה במשמר, עד אשר יחקור וימצא האם אמת בפיה. הוא הורה לאנשיו לארוב למתקרבים אל המקום, ולעצור כל מביא אשפה. עצרו השומרים איש אחר והביאוהו לפניו, וגם הוא אמר כי מסורת עתיקת יומין היא.
הורה השולטן לשחרר את האישה מכילאה, והעביר קול לאמר: "מי האיש החפץ לשאת חן וחסד מלפני השולטן, יבוא אל גבעת האשפתות אשר למרגלות המחכמה ויעשה כמעשהו". התקבץ עם רב, אנשים ונשים, נוער וטף. נטל השולטן סל ומגרפה וטיפס על גל האשפה. גרף ומילא את הסל, ולפני שירד הוציא מכיסיו חופני מטבעות כסף וזהב והשליכם על הגל. מיד התנפלו הצופים על מיצבור האשפה הגבוהה העבירוה לסלים וסילקוה את מחוץ לשער הדרומי, שנקרא "שער האשפות". כך עמלו חודש ימים עד שפינו את מצבור האשפה והגיעו לקרקעית, והכותל המערבי נגלה בכל הדרו. העמיד השולטן שומרים, והורה שאם יבוא איש להשליך שם אשפה יכלאוהו.
לאחר מכן קרא לרב הקהילה היהודית ודיבר על ליבו שישוב ויבנה את בית המקדש בהדר גאונו ותפארתו כיד המלך, מאוצרות השולטן.
ענהו הרב: "נודה למעלתו של רוב חסדו, אך מייחלים אנו למלך המשיח שיתגלה במהרה, והוא שיבנה את בית הבחירה". אך זאת ביקש, שהכותל המערבי יוכר כמקום תפילתם של היהודים, בו יעתירו לבניין בית המקדש.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
