חגי בן נילי אביב בת דורון עידן בן יעל יניב בן עדנה אמילי בת אמנדה פרנסיס יונתן שמעון בן עליזה בינה ארז בן גיטה משה בן אינה איתן דב בן חגית אסתר עומר בן רבקה עדיאל בן מיכל נערן חיים בן רחל פרלה יונתן שמעון בן אהובה איתי בן עדי מתן בן שרה עידו בן אסצר נתנאל משה בן יוכבד ענבר בת גילה נדב בן מלכה נצחיה יונתן מורדכי בן אילת יהודה אריה בן עידית שלומי בן אסנת שמואל פנחס בן רבקה ים שלמה בן עליזה תמיר יעקב בן ציונה צילה זיו בן תמר טליה ניתאי יהודה בן איילת יוסף בן סימה גלי בת ראומה דוד בן רונית אביחי בן מזל נתנאל משה בן יוכבד משה ליאב בן מרים אוריאן דוד בן עדי יאיר בן מירי גבריאלה אביבה אדריאן בת ג`ולייט עומר בת אסנת יונתן בן טוני עילם בן אפרת תמר בת יאירה אופיר בן אורלי מור כהן בן חוה יובל בן מירית ליאור בן אוסנת רפאל בן תמרה קרדשוב צחי בן דבורה אביתר בן שונטל נהוראי בן אורית אייל בן שולמית אביב בן זהבה חגי בן נילי אביב בת דורון עידן בן יעל יניב בן עדנה אמילי בת אמנדה פרנסיס יונתן שמעון בן עליזה בינה ארז בן גיטה משה בן אינה איתן דב בן חגית אסתר עומר בן רבקה עדיאל בן מיכל נערן חיים בן רחל פרלה יונתן שמעון בן אהובה איתי בן עדי מתן בן שרה עידו בן אסצר נתנאל משה בן יוכבד ענבר בת גילה נדב בן מלכה נצחיה יונתן מורדכי בן אילת יהודה אריה בן עידית שלומי בן אסנת שמואל פנחס בן רבקה ים שלמה בן עליזה תמיר יעקב בן ציונה צילה זיו בן תמר טליה ניתאי יהודה בן איילת יוסף בן סימה גלי בת ראומה דוד בן רונית אביחי בן מזל נתנאל משה בן יוכבד משה ליאב בן מרים אוריאן דוד בן עדי יאיר בן מירי גבריאלה אביבה אדריאן בת ג`ולייט עומר בת אסנת יונתן בן טוני עילם בן אפרת תמר בת יאירה אופיר בן אורלי מור כהן בן חוה יובל בן מירית ליאור בן אוסנת רפאל בן תמרה קרדשוב צחי בן דבורה אביתר בן שונטל נהוראי בן אורית אייל בן שולמית אביב בן זהבה
שמות לתפילה מלחמת חרבות ברזל
    ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות חרבות ברזל שידוכים אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
מציאת כלי המקדש בעיר רומא
זאב גרינוולד
הקדושה בכותל המערבי
זאב גרינוולד
תענית י``ז בתמוז
זאב גרינוולד
מהות הגאולה
זאב גרינוולד
חורבן שני בתי המקדש
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
שנאת חינם וחורבן הבית
יהודה רובן
תבנה חומות ירושלים
יהודה רובן
כלי בית המקדש הראשון: בבבל, בירושלים או ..
יהודה רובן
בשערייך ירושלים
יהודה רובן
נבואות החורבן
יהודה רובן
מאמרים נוספים
חורבן בית המקדש רמוז בתורה
השאלה
היכן רמוז החורבן בתורה ומה היה כלול בו?
x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד
בעת שאנו מתאספים בתשעה באב בבתי הכנסת, לקונן על חורבן ציון וירושלים, הננו מעלים בזכרוננו את הגורל המר והנמהר אשר היה מאז לנושא המרכזי בספרי תולדות ישראל. אנו קוראים בתורה את הדברים אשר נאמרו ונכתבו כתשע מאות שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, וקרוב לאלף וארבע מאות שנה לפני חורבן בית המקדש השני. דברים אלו חוזים ומנבאים מראש את החורבנות.

אם יש, איפוא, דבר אשר בכוחו להשריש בנו את ההכרה, כי התורה ניתנה לנו מפי הגבורה ונחתמה בחותם "אמת", אלו הן הנבואות. נבואות אשר חזו מראש את מר גורלנו בתפוצות הגלות, עוד לפני שדרכה כף רגלנו על אדמת ישראל העצמאית. אין גורם יעיל מזה, כדי לעורר בלב כל אדם מישראל התלהבות והתמסרות נאמנה ליד ה' הגדולה והחזקה, המנחה את גורלנו ההיסטורי בקרב העמים, היא היד אשר הקדימה להודיע לנו מראש את הגורל הצפוי לנו, גורל שימשיך עד שיגיעו ימי הזוהר באחרית הימים.

ביום הזיכרון לחורבן ציון וירושלים, אנו קוראים בתורה את הפסוקים הבאים: "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה, לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון" (דברים ד', כ"ה-כ"ז).

נבואה זו כוללת רעיון עיקרי, שכנראה, הוא הציר המרכזי של כל התעתועים אשר הביאו עלינו את החורבן. דומה, שרעיון זה מביע את העובדות, אשר ידיעתן עשויה להיות לנו לעזר רב.

רעיון זה כלול במילה "ונושנתם". מילה זו מגדירה לא רק את התקופה שבין כיבוש הארץ על ידי יהושע עד חורבן הבית הראשון - 850 שנה, כמנין "ונושנתם" פחות שנתיים, אלא גם את הסיבה שבגללה בא החורבן.

רואים אנו את הצוק אליו התנפצה ספינת עם ישראל. ברגע שישראל שוכחים כי יצאו מעבדות לחרות, מרעב לשובע, ושהבורא הוא מושיעם ומוציאם, שוב אין הם יודעים מהי הקרקע שבו מושרש קיומם ומהו מקור ישעם. ישראל שרויים על אדמתם, נהנים משמש זורחת, שדותיהם מניבים את תבואתם, והם מתגאים בכוחם ובעוצמתם, בהיותם ככל העמים אשר סביבותיהם. הם מדמים בנפשם כי כוחם ועוצם ידם הוא שעשה להם את החיל הזה. העושר והטובה הופכים להיות אלילי ההצלחה והישע. זוהי המשמעות המלאה של המילה "ונושנתם", התיישנות, שקיעה בהווה, ללא רעננות, של חיים רוחניים, של חידוש ותקוה.

שכחה זו סכנתה מרובה ובעטיה הופר אושרם של בני האדם. כל אומה אשר התנכרה והתרחקה מהעבר החיובי שהביא לפריחתה, נידונה לאבדון. ובנוגע לישראל, הלא אמר ה' אל ירמיהו הנביא: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמור, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'" (ירמיהו ב' ב', ג'). אם ישראל הולכים אחרי ה' רק בהיותם במדבר, כאשר הם נרדפים ומנודים, ונוכחים בעליל כי כל קיומם תלוי בה', ואילו בהיותם שרויים על אדמתם העצמאית, בתנאי חרות, שפע ועושר, הם מדמים ששוב אין הם זקוקים לעזרת ה', חלילה, שוכחים הם כי לא יוכלו לקיים את אושרם באופן זה.
אבוי לנו, אם נשקע בתוך השובע והחירות, נוליד בנים ובני בנים ונתיישן בארץ.

המשנה אומרת שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו. בית המקדש היה מקור הקדושה, הטוהר והזוך. הוא היה מקור הנבואה ורוח הקודש. מקום עליית התפילות לשוכן מרומים וירידת השפע השמיימי. מאז החורבן, בכל דור ודור, אנו חשים את התוצאות. אנו חווים את ההידרדרות ואת הסחף שבאו בעקבותיו. אבלנו גדול ויגוננו מתגבר, עדי שננוחם בבניין שלם.

וכך כותב הרמב"ם: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה. ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ולמעשי אבותינו, שהיה כמעשינו עתה, עד שגרמו להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר (ויקרא כ"ו, מ'): 'והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם'".

עיקרון זה של היות הצומות ימי חשבון נפש ויישור דרך, מסביר מדוע עתידים ימים אלו להפוך לששון, לשמחה ולמועדים טובים, שהרי כתוצאה משמירתם ומחשבון הנפש שהם עוררו, נזכה לגאולה שלימה במהרה.

בי"ז בתמוז הובקעה חומת העיר. חיל האויב פלש לעיר הקודש, הרג ולא חמל, והמשיך לעבר הר הבית, לכיוון חומות בית המקדש. אך עדיין לא היה מאוחר מדי. עדיין יכול היה הגלגל להתהפך לטובה. עדיין יכול היה האויב לסגת ויכולה היתה ירושלים להשתקם.

כל זמן שהלב פועם, יש תקווה לחולה. המצב אינו אבוד. בשמיים חיכו לתשובה מעומק הלב, לחרטה כנה. אך מתוך עיוורון, השליך העם את יהבו על בית המקדש שהוא זה שיגן על העם, תוך התעלמות מחובותיו כלפי השכינה השורה בו. למעשה, לא תיתכן נאמנות חד צדדית.

או אז ניתנה הרשות למשחית, וביום המר והנמהר, ביום תשעה באב, עלה בית המקדש בלהבות. השכינה התנתקה ועלתה למרום. עם ישראל יצא לגלות, לדרך ארוכה ומיוסרת. דרך זו נמשכת כבר כמעט אלפיים שנה. היא תסתיים רק כאשר נשוב לאלוקינו, לאמונתו ולמקדשו. החורבן הוא סיבת הבניין הנצחי. המקדש, העתיד להיבנות, יהיה מפואר ומשוכלל שבעתיים. לא בידי אדם ייבנה, הקב"ה עתיד לבנותו: "מקדש ה' כוננו ידיך". במקדש זה לא ישלוט שונא לעולם. אור השכינה יזרח על בית המקדש והוא יהיה כעמוד אור מן השמיים, המגיע עד לארץ, שהכול הולכים לאורו.

מטרת העונש של חורבן ירושלים אינה רק גמול על מעשיהם של האנשים שחיו בזמן המקדש הראשון והשני, יש בו גם הפקת לקחים לדורות. גם הירידה לבבל וגם הגלות המתמשכת אחרי חורבן בית המקדש השני מכוונות עבורנו, כדי שנתקן בפנימיותינו את הדרוש תיקון ונזכה לביאת גואל צדק ולבנין בית המקדש הנצחי.

גם כיום חייבים אנו להמשיך בהתבוננות פנימית זו. אנו מצווים להמשיך ולהתאבל על ירושלים, כי הגורמים שהביאו לחורבן, עדיין קיימים. מטרת עונש החורבן לא תושג אם נהיה עם ככל העמים. גם הפסקת ההטרדות והגזירות של האומות לא תצביע על סופה של הגלות. לא למען מטרה זו אנו אבלים על חורבן ירושלים, ולא זו השמחה שאנו מצפים לזכות ולראות. אין אנו אבלים על אבידת מעמדנו כיישות עצמאית בין האומות, אלא על כך שבמו ידינו הרחקנו את השכינה מקרבנו. כאשר נכיר במהותה של האבידה שאיבדנו, נזכה לראות שהשכינה עדיין קיימת בקרבנו. הקשר הנצחי בין עם ישראל לאביהם שבשמים לא נותק ואינו יכול להנתק. אמנם הוא רופף בגלל חטאינו, אולם הוא קיים ובידינו לחזקו!
שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
הסידור הדיגיטלי
  • בריאות
  • תורה ויהדות
  • חרבות ברזל
  • פעילות ערכים
  • הטיפ היומי
  • זוגיות ומשפחה
  • פיתוח האישיות
  • פרשת השבוע
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • נשים
  • השקפה ואמונה