החומה הראשונה

במורד המדרגות המזרחי התלול של ירושלים המקראית, זה המוליך למעיין הגיחון, תוכלו להבחין בשרידיה של החומה. אבני גוויל גסות שצורתן וגודלן אינם אחידים והונחו בלא סיתות שורות שורות. חומה זו מיוחסת לתקופה הכנענית. אולי חומה איתנה זו היתה המכשול שעמד בפני דוד המלך בבואו לכבוש את העיר מיד היבוסים.

בשנת 1558 לבריאת העולם בנה שם בן נח, הוא מלכי-צדק מלך שלם, את חומת ירושלים. קרוב לאלף שנה לאחר מכן הקיף את העיר וביצרה יבוס, מצאצאי אבימלך מלך פלישתים. בשנת 2892 לבריאה כבש דוד המלך את העיר וחיבר את העיר העליונה אל העיר התחתונה. שלמה בנו סיים את היקף החומה, הגביהה, הרחיבה וביצרה במגדלים.

מעל החומה הכנענית נמצאה חומה נוספת הבנויה אף היא מאבנים בלתי מסותתות, אך קטנות יותר. זוהי חומה מימי בית ראשון. בחומה זו משובצות אבנים מהחומה הכנענית. במשך השנים היא שופצה וחוזקה עקב המלחמות והתהפוכות הרבות שידעה העיר. שרידיה נחשפו לאורך של כ-110 מטר.
החומה הסובבת את עיר דוד מיוחסת לשלמה בנו: "עד כלותו את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב" (מלכים א', ג', א'). היא הקיפה את עיר דוד ואת הר הבית הנמצא מצפון לה.

חומות העיר בימי חזקיהו

בימי חזקיהו התרחבו גבולות ירושלים. העיר התרחבה לצד צפון-מערב, ונוסף אליה אזור "הגבעה המערבית" - אזור הרובע הארמני, הרובע היהודי של ימינו והר ציון. חזקיהו הקיף את כל העיר בחומת אבן עבה שנועדה להגן עליה מפני סנחריב העולה למלחמה, כמתואר: "וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה... ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה..." (דבה"י ב', ל"ב, ב'-ה').

אחרי מלחמת ששת הימים, במהלך שיקום הרובע היהודי, ניתן ביסוס לגבולות העיר המורחבת עם גילוי קטע חומה אדיר ממדים בתוך הרובע היהודי. בחפירות נתגלה חלק חומה ברוחב כ-7 מ' ובאורך 65 מ'. כיום נראים מהחומה רק 40 מ', משום שהמשכה מכוסה בבתים. הממדים יוצאי הדופן הביאו את החוקרים לזהות חומה זו עם "החומה הרחבה" המוזכרת בספר נחמיה (נחמיה ג', ח'). בקצה המערבי של החומה נראים שרידים של מבנים דלים, שקדמו לחומה, ועליהם נבנתה. אולי אליהם התכוון הנביא ישעיהו: "ותתצו הבתים לבצר החומה" (ישעיה כ"ב, י'). מצפון ל"חומה הרחבה" נתגלו שרידי מגדל ישראלי בגובה 8 מ', וניתן לראותו כחלק ממבנה שער מבוצר.

האם החומה היתה רחבה כל כך לכל אורכה? אין זה הכרחי! לאורך כל הדורות היווה הגבול הצפוני של ירושלים בעיה בטחונית ("מצפון תפתח הרעה"). בצפון ירושלים אין הגנה טופוגרפית טבעית, שלא כמו בגבולותיה האחרים של העיר, המוקפים גיאיות עמוקים (נחל קדרון במזרח וגיא בן הינום במערב ובדרום), שם ניתן היה להסתפק בחומה צרה יותר.

אפשר להבחין שהחומה היא קטע מהחומה הארוכה שיצאה מאזור הר הבית, פנתה מערבה עד שער יפו (בערך בקו השוק), הקיפה את "הגבעה המערבית" מצידה המערבי והדרומי והגיעה עד חומת עיר דוד.

במדרון המזרחי של עיר דוד, במרחק כ-30 מטר מזרחית לחומה הכנענית והישראלית, נחשפו שרידים של חומה נוספת העוברת מהמצוק שבקצה הדרומי של עיר דוד עד למעיין הגיחון. גם חומה זו מיוחסת לחזקיהו המלך שבנה אותה במסגרת הכנות ההגנה מפני מצור סנחריב, כפי שמתואר בדברי הימים ב' (ל"ב, ה'): "ויבן... ולחוצה החומה אחרת". חומה זו יצרה שטח צר שהיה תחום על ידי שתי החומות המזרחיות, ויכול להיות שהוא המקום המכונה במקרא "בין החומותיים" (ישעיהו כ"ב, י"א). גם בתיאור בריחתו של צדקיהו מירושלים מופיע המקום "בין החמתים" סמוך ל"גן המלך" (ירמיהו נ"ב, ז').

החומה מתקופת חזקיהו (הכוללת את המדרון המזרחי של עיר דוד) סימנה את גבולות ירושלים עד סוף תקופת בית המקדש הראשון.

שמונה עשר חודש צר הצבא הבבלי על ירושלים. בט' בתמוז הובקעו החומות והאויב פרץ לעיר, שרף את המקדש ואת בתי העיר. כשרצה לקעקע לגמרי את סימני עצמאותה של הממלכה, הרס גם את החומה, כמתואר: "ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו כל חיל כשדים" (ירמיהו נ"ב, י"ד).

חומות העיר שסמלו את חוזקה ואת עצמתה של ירושלים, היוו בהריסותיהן סמל למוראות החורבן. בדברי הקינה על חורבן העיר מקונן הנביא: "זנח ה' מזבחו... הסגיר ביד אויב חומות ארמנותיה... חשב ה' להשחית חומת בת ציון... ויאבל חל וחומה... טבעו בארץ שעריה" (איכה ב', ז'-ט').

חומות ירושלים בימי בית שני

בתקופת בית המקדש השני עברו חומות העיר שינויים רבים. העיר גדלה והתרחבה, ונוספו חומות להגנתה. שלוש חומות הגנו על העיר בסוף ימי הבית השני. על פי זמן בנייתן הן נקראו: "החומה הראשונה", "החומה השניה" ו"החומה השלישית".

בתקופת שיבת ציון, כאשר חזר העם מגלות בבל, הוא שב ובנה את בית המקדש, אך לא בנה מחדש את החומות ההרוסות. חומות העיר נשארו חרבות. אותה עת היה נחמיה בבבל ושמע ש"חומת ירושלים מפורצת ושעריה נצתו באש" (נחמיה א', ג'). שלושה ימים לאחר עלייתו ארצה יצא לסיור לילי כדי לבדוק את מצב העיר החרבה. כאשר סבב את העיר ובדק את חומת העיר ההרוסה, נדהם ממצבן של החומות. לכן, הרבה את פרצותיה כדי לשכנע את העם לבנותה מחדש. וכה קרא לכל העם: "לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה" (נחמיה ב', י"ז).

לעבודת הבנייה נקראו הכול להתגייס. האויבים שחששו מהתחזקותה של ירושלים, הציבו מכשולים כדי למנוע את בנייתה, אך במסירות נפש, כש"הבונים בחומה... באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח" (נחמיה ד', י"ד), סיימו את בנית החומה בחמישים ושניים יום.

התוואי של חומת נחמיה אינו ברור. מהפסוקים עולה שלא כל החומה נבנתה מחדש, אלא היו חלקים בחומה שרק שופצו. בשל ההרס הרב במדרון המזרחי של עיר דוד, בגלל הכיבוש הבבלי, זנח נחמיה את קו החומה המזרחי והקים את החומה במרומי עיר דוד. כך נותר המדרון המזרחי של עיר דוד מחוץ לתחומי העיר המוקפת.

התקופה החשמונאית

בתקופה החשמונאית נבנתה "החומה הראשונה". ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה היהודית החשמונאית. העיר גדלה מאד וחזרה לגבולותיה בסוף ימי בית ראשון, אשר כללו גם את הגבעה המערבית - שנקראה העיר העליונה.

החומה החדשה המורחבת השתלבה בקטעי חומות ששרדו מתקופת הבית הראשון. ביצור העיר, שהיה מבצע אדיר, נמשך שנים רבות. כמתואר בספר "המקבים", וכפי שתיאר יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמת היהודים", היתה החומה הראשונה "בלתי ניתנת להיכבש, הן מחמת העמקים שסובבוה מכל צד והן מחמת ההר שעליו היתה בנויה. מלבד יתרון מיקומה היתה גם בנויה בחוסן".

לחומה החשמונאית מאפיין ברור אשר מאפשר את זיהויה. אבני החומה היו אבני גזית מסותתות בשוליים כמו מסגרת, ואילו מרכז האבן נעשה בסיתות גס אך בולט. היא גם התייחדה בצורת סידור האבנים בשורות. בשורה אחת אבנים רחבות ומעליה שורה של אבנים צרות, סידור זה נקרא: ראשים ופתינים לסירוגין.

תקופת הורדוס

"החומה השנייה" נבנתה בימי הורדוס. תקופה זו התאפיינה בתנופת בנייה אדירה. הורדוס הוסיף לשטח העיר את השווקים שהתפתחו מצפון ואף אותם הקיף בחומה, המכונה "החומה השנייה". כדי להגן על ארמונו המפואר שהקים במרומי העיר העליונה, בנה הורדוס שלושה מגדלים נישאים (באזור מצודת דוד כיום) - מגדל פצאל על שם פצאל אחיו, מגדל היפיקוס על שם ידידו ומגדל על שם אשתו מרים. עם חורבן בית המקדש השני נהרסו החומות, אולם שלושת מגדליו של הורדוס נשארו עומדים על תילם. זאת הודות לצו מיוחד שהוצא על ידי הרומאים, למען ידעו הדורות הבאים מה היתה עצמת הביצורים שנכבשו. המגדלים נהרסו במשך השנים, אך שרידים מהם ניתן לראות כיום בחצר מצודת דוד.

לאבנים ההירודאניות (של הורדוס) היתה צורה מיוחדת. הן היו מסותתות בצורה חלקה (לא בולטות כמו האבנים החשמונאיות) ומסגרת שקועה מסביב. באבנים אלו בנו את החומה המקיפה את הר הבית, שהכותל המערבי הוא אחד מכתליה. שרידים מדהימים בגודל של אבנים הירודיאניות ניתן לראות במנהרות הכותל. שם ניתן לראות את האבן הגדולה ביותר שנמצאה בארץ: אורכה 13.6 מטר, גובהה 3.3 מטרים ועוביה 4.6 מטרים. משקלה מוערך ב-570 טון.

סוף תקופת בית שני

"החומה השלישית" נבנתה בסוף תקופת הבית השני, בימי אגריפס, נכד הורדוס. באותה תקופה גדלה האוכלוסייה והעיר היתה צרה מהכיל את כל תושביה. ההתפשטות הטבעית נטתה צפונה, שם לא היה מכשול טופוגרפי. השטח הנספח נקרא: בית זיתא - ה"עיר החדשה".

לשם הגנתו החל אגריפס בבניית "החומה השלישית". אגריפס, שנרצח על ידי הרומיים, לא הספיק להשלימה, ורק בימי המרד הושלמה החומה בחיפזון.

ה"חומה השלישית" נבנתה במרחק חצי ק"מ צפונית מהחומה של ימינו. לאורכה עמדו מגדלים מבוצרים. בפינתה הצפונית-מערבית ניצב מגדל פספינוס (כיום בשטח מגרש הרוסים). יוספוס מעיד, שלו השלים אגריפס את בנייתה, לא היה יכול האויב להכנס אל העיר מפני עצמתה. לפני למעלה משמונים שנה, כשהחלו לחפור יסודות לבתים חדשים בקרבת שכונת מאה שערים בגבול שכונת מוסררה, נתגלו שרידים שאורכם 100 מ' של חומה זו. נמצאו גם אבני בליסטראות וכלים שונים, עדים דוממים למלחמה הקשה ולחורבן הכואב. רחוב "החומה השלישית" קרוי על שם החומה שנמצאה בו, וברחוב שכם עומדת עד היום, גלויה, אבן מהחומה שנבקעה.

בשנת 3828 לבריאה הצליחו הרומיים לבקוע את החומה בקרב קשה, וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר. י"ז בתמוז, היום שבו הובקעה החומה, נקבע כצום לדורות.

התקופה הרומית-ביזנטית

לאחר החורבן שלטו הרומיים-ביזנטים בארץ במשך למעלה מ-500 שנה וירושלים היתה פרוזה. הנצרות הפכה לדת השלטת, וירושלים גדלה מאד הן בשטחה והן במספר תושביה. נחשפו בה שכונות צפופות אוכלוסין. משום כך, שוב נוצר צורך להגדיל את שטחה.
שכונות מגורים נוספו מדרום לחומת הר הבית. את שרידיהן ניתן לראות מחוץ לחומה הדרומית, למרגלות המדרגות העולות לשערי חולדה.

בחפירות ארכיאולוגיות הנעשות בחניון גבעתי שמדרום להר הבית, נמצא מכלול של מבנים גדולים ומרשימים המוכיחים שבתקופה הביזנטית פקדה את עיר דוד תנופת התיישבות אינטנסיבית שהביאה להרחבת שטחה.

הקיסרית אאודוקיה שטיפחה את ירושלים, הרחיבה את חומותיה בדרום והכלילה את שטח הר ציון ועיר דוד בתוך החומות, כמו בימי בית ראשון. חומה זו היא אחת הארוכות שהקיפו את ירושלים. שרידים מחומה זו ניתן לראות בחפירות מדרום להר ציון.

מפת מידבא, אשר נתגלתה בשנת 1884 על רצפת פסיפס צבעונית בכנסיה ביזנטית במידבא (בעבר הירדן המזרחי), מתארת את ארץ ישראל בתקופה הביזנטית. המידע שנשאב מן המפה נותן תמונה של ירושלים המורחבת, בסוף התקופה הביזנטית במאה השישית. המפה גם מלמדת שהיו בחומת העיר 17 (או 21) מגדלים.

חומה זו החזיקה מעמד כ-600 שנה וחרבה ברעידת אדמה שאירעה בשנת 1033 לספיה"נ.

התקופה הצלבנית

חלק מהמוסלמים על שולשלותיהם השונות ששלטו בירושלים, העדיפו עיר פזורה ללא חומה. הצלבנים שכבשו את ירושלים מידי המוסלמים בשנת 1099, חיזקו את חומות העיר ובנו את החפיר. מצודת העיר שנקראה "מגדל דוד", היתה המקום המבוצר ביותר. היא שימשה כמבצר הראשי המגן על הכניסה המערבית של העיר (שער יפו בימינו). כל מי שמבקר במגדל דוד, יכול לחוש בעצמתו של המבצר הצלבני. בחפיר העמוק שסביב מצודת דוד הוסיפו את ה"חלקלקת", אבן שהוצמדה לחומה כדי להקשות על האויבים לחדור לעיר. אגב, למרות השם "מגדל דוד" שניתן למגדל פצאל בתקופה הביזנטית, מעולם לא ביקר דוד המלך במצודה זו! הוא חי כאלף שנים לפני בניית המגדל הקרוי על שמו.

המגדלים שהגנו על החומה היו מרכיב חשוב בביצור העיר. שרידים למגדל גדול וחזק ניתן לראות בפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה. למרגלות החומה נראים שרידי חפיר ומעליו אבנים גדולות במיוחד הבולטות החוצה. אלו שרידים של מגדל הקרוי מגדל טנקרד, על שם המפקד הצלבני שחנה כאן עם כוחותיו בעת המצור על העיר. קו החומה בתקופת הצלבנים דומה לקו החומה של ימינו.

התקופה העות'מאנית

החומה המקיפה כיום את העיר העתיקה אינה עתיקה כל כך. היא "רק" בת 470 שנה. בנה אותה סולימן המפואר. בבוא התורכים לארץ, היתה חומת ירושלים פרוצה וחרבה, ורק מעט שרידים נותרו בה. בניית החומה נועדה לתחום את העיר ולהגן עליה מפני ניסיונות פלישה של בדווים וזרים. מדי לילה נסגרו השערים להבטחת ביטחונם של תושבי העיר.

מלאכת הבנייה נמשכה משנת 1537 עד שנת 1541. קטעים רבים נבנו סמוך לשרידי חומות קדומות או על גביהן. רבות מאבני החומה נלקחו מחורבות מבנים קדומים, והתוצאה היא פסיפס מעניין של מגוון אבנים בגדלים ובגוונים שונים. האבנים בחלק העליון אחידות, בדרך כלל, וסותתו במיוחד לצורך החומה. הבונים פיארו את החומה בעיטורים שונים, במיוחד בשער שכם. בחומה שולבו 16 כתובות מעוטרות המעלות על נס את סולימן המפואר ואת פעולותיו.

החומה נמשכת לאורך 4,325 מטר ומתנשאת לגובה שבין 15-20 מטר (פרט לקטע בין שער שכם לשער הפרחים, שם בנויה החומה על גבי צוק טבעי וגובהה 5-7 מ'). עובי החומה בבסיסה הוא 2.5-3 מטר. מבחוץ החומה חלקה ואנכית, אך מבפנים היא בנויה בכמה קומות עם סידורי גישה בין קומה לקומה. כך אפשרו למגינים לעלות לראש החומה לתצפית וללחימה. בראש החומה שוניות, ולאורכה משולבים 35 מגדלי שמירה, 17 תאי לחימה ו-404 חרכי ירי.

בעת בנייתה נקבעו בה ששה שערים: שער שכם ושער הפרחים בחומה הצפונית, שער האריות ושער הרחמים (היה סגור מדורות קודמים) בחומה המזרחית. בחומה הדרומית:
שער האשפות ושער ציון, ובחומה המערבית: שער יפו. ה"שער החדש" נפרץ רק בשנת 1887.

דוד המלך ע"ה התפלל: "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים" (תהלים נ"א, כ').
ואף ישעיהו בפרקי הנחמה הבטיח: "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה" (ישעיהו ס"ב, ו'). וכולנו מצפים ליום שבו ימומש חזונו של הנביא זכריה: "ואני אהיה להם נאום ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה".