ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
הבכיה על החורבן
זאב גרינוולד
היום בו נולד המשיח
זאב גרינוולד
אבלות על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
חורבנם של שני בתי המקדש
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
מגילת איכה
יהודה רובן
``קרוקס, אבטיח קר, ותשעה באב...``
דוד ברוורמן
החורבן ואני
יהודה רובן
ליל תשעה באב
ערכים
החורבן המתמשך
יהודה רובן
מאמרים נוספים
חורבן בית המקדש
השאלה

מדוע חורבן בית המקדש חשוב יותר מעצם האסון הלאומי?


x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד

האבלות על חורבן בית המקדש מהווה את אחת הנקודות המרכזיות בתודעה הלאומית היהודית. באלפיים השנים האחרונות הביא החורבן לתחושה של העדר, חסרון וגלות. אם נתעמק נראה, שהנקודה המרכזית באבלות זו אינה על הריבונות והעצמאות הלאומית של ממלכת יהודה שחלפו ואינם. לא על עצמאות מדינית אנו מתאבלים. יום האבל המרכזי נקבע לתשעה באב, שבו חרב בית המקדש. אילו היינו מתאבלים על אובדן הריבונות הלאומית, ייתכן שהיה נקבע יום אחר, אולי שבעה עשר בתמוז היה תופס את היום המרכזי, שהרי בו התרחשה עיקר המפלה הצבאית. אולם, האבלות מתמקדת בחורבן בית המקדש. כדי להבין נקודה זו, עלינו להתבונן בעם ישראל באותו מבט שבו מסתכלת עליו התורה. אנחנו רגילים להסתכל על עצמנו כאומה בין האומות. גם כאשר אנו יודעים את עובדת היותנו העם הנבחר, עדיין איננו מפנימים את המשמעות העמוקה של עובדה זו. במעמד הר סיני הפך עם ישראל לעם הנבחר. לפני מעמד זה שלח הקדוש ברוך הוא את משה רבינו לעם ישראל עם מסר ברור (שמות י"ט, ו'): "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". בפסוק זה מתואר ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם. אצל עם ישראל המטרה והייעוד המרכזיים הם עבודת ה'. אין זה אומר שאין על היהודי להשקיע בחיי העולם הזה, אולם, התפקיד של עם ישראל בעולם הוא רוחניות ועבודת ה'. חורבן בית המקדש הוא האסון הנורא ביותר שקרה לעם ישראל, אסון שמנע מהיהודי להמשיך ולמלא את עיקר חובתו בעולמו. כאשר הורגים יהודי, הצורר אינו מצליח לנצח את הרוח היהודית. גם כאשר גופו של היהודי עולה בטהרה אל האלוקים, בנו ונכדו ממשיכים לקיים את השליחות האמיתית של העם. אולם כאשר לוקחים מהיהודי את רוחו, את בית המקדש, הרי שזוהי מפלה אמיתית. בחורבן בית המקדש איבדנו את האפשרות לעבוד את ה' כאומה שלמה. כאשר העם אינו יכול למלא את תפקידו לעבוד את ה' כאומה, הוא חסר את העיקר, את לב לבו של הענין. על ידי האבלות אנו מכריזים שאיננו משלימים עם המצב. כאשר האדם נכנע ומשלים עם המצב, הוא מאבד את הסיכוי לחזור למצבו האמיתי. אולם כאשר אנו מתאבלים ומתעצבים על מצבנו הנוכחי, אנו מביעים את החסר הקיים במצב האמיתי, את השאיפה להגיע לשלמות. זאת ועוד, התבוננות באירועי העבר מתוך הזדהות ותחושה, היא ממשית ואף אפשרית, רק כאשר חשים קשר אל הנושא המרכזי. אין קשר אל עבר שחלף, ללא ממשות של ההווה המחבר את העבר לעתיד. מי שיש לו רק הווה - אין לו עבר, לא יהיה לו עתיד וההווה שלו חסר משמעות. לעומתו, מי שיש לו עבר מלא ועתיד ודאי ממלא את חייו בלקחים ובתקוות. מי שחש קשר אל חוט השדרה שלו כבן לאומה נצחית, יש לו תקווה לגאולה העתידה לבוא. ממילא, העלאת ההיסטוריה של החורבנות בימי האבל שלנו אינה רק טקסית, אלא העלאת זכרונות מבית אבא, הצפת תחושות כאב מבית הסבא, ויכולת להתחבר אל הזרם הנצחי, אל מסלולה המיוחד והניסי של האומה היהודית, על מאות ואלפי שנותיה המופלאות, חסרות הפשר הטבעי. האבל הציבורי היהודי הוא מתן הזדמנות לקשר מחודש אל השורשים העמוקים ביותר שלנו, כפרטים בתוך שרשרת אנושית רצופת חוליות מהודקות. דמעותינו באות ממעיינות שלא הכרנום, מהתחושות העמוקות ביותר שבנו, שבהן אנו משקים את השורשים אשר מהם אנו יונקים כל השנה - בחגים, במועדים ובימי החול, בתפילה ובברכה, בימי שמחה ובימים קשים. שורשים המחזקים את החיים בגלות ומעניקים להם את חוסנם. מהם יוצאים הענפים העתידיים - ילדינו הפונים אל רצף הדורות הבאים, ומכח החיסרון בשלמות הרצויה קיבלנו את הכוח לשאוף אל אור האמת ואת הדרך לחנכם בביטחון. החלל שמותיר בנו הצער, רק בו אפשר למלא את התקווה ואת השמחה. כפי שנאמר בדברי החכמים: "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה" (תענית דף ל"ב). דווקא מכוח הכאב והאבל אנו זוכרים את ירושלים על ראש שמחותינו כולן. מהן אנו מקבלים את שרביט המגע אל תחושת ההתרגשות והציפייה לגאולה, לקראת הסיכוי לראות בפריחתו של האביב היהודי שאולי יבוא כבר היום. אולי נזכה וכבר ניגאל כולנו, ונראה בפירות שתבשיל לנו הצמרת, מכוח אמונתנו השורשית, בעלותנו כולנו אל הר ה'. כך ביטא רבי יהודה הלוי את תשוקתו לגאולה, דווקא בקינתו המפורסמת: "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". קינה הנאמרת בעת אמירת הקינות ביום תשעה באב, והוא מסיימה בתקוותו המוחשית כל כך: "אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות אורך, ויבקעו עליו שחריך". מסיבה זו שואפים ימי אבלנו אל השורש, אל הסיבה, אל חורבן הקודש. בני עמנו שנטבחו לאורך הדורות מהווים חיזוק רב לאותו אבל, אך האבל היסודי הוא על השורש שנעקר, על העץ עצמו שנעקר.


שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
העצמה אישית
  • בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  העצמה אישית |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: