אופיר בן אורלי תמיר בן יעל עידן בן אורית דוד בן קורין מוריאל משה בן חנה מלכה משה בן חנה מלכה אביב ניסן בן נלה שלום משה בן עליזה אריאל בן לבנה נתנאל בן אסתר הדסה נירה בן נדיה עידו יוסף בן אמי הילל בן יעל יונתן חי בן לינדה דביר בן דניאלה אלעזר בן מזל חיים ישראל בן אילה אלון בן יעל אביב בת דורון איתמר בן מיכל גבריאל בן אינגה הראל בן צפורה אוהד בן קרן עומר בן אילנית גלעד בן מיכל מתן בן שושנה חגי בן פרידה עומר בן אורנה שקד בן מירה דניאל משה בן ענת רוזה שושנה בת זויה משה בן אסתר  אלעד בן שלומית חנה נריה בן ציונה רותם חוני בן מזל אביתר בן נטלי עדי בת אסתר אוריה בת חני שנהב בת רחל נתנאל בן נאוה דניאל בן מיה עמית בת מירה אוהד בן דבורה דבי ינון בן אפרת טל בן ליבי תמיר בן חרות איתי בן אסתר אברהם בן גלית אמיתי בן מרים יובל בן יעל אופיר בן אורלי תמיר בן יעל עידן בן אורית דוד בן קורין מוריאל משה בן חנה מלכה משה בן חנה מלכה אביב ניסן בן נלה שלום משה בן עליזה אריאל בן לבנה נתנאל בן אסתר הדסה נירה בן נדיה עידו יוסף בן אמי הילל בן יעל יונתן חי בן לינדה דביר בן דניאלה אלעזר בן מזל חיים ישראל בן אילה אלון בן יעל אביב בת דורון איתמר בן מיכל גבריאל בן אינגה הראל בן צפורה אוהד בן קרן עומר בן אילנית גלעד בן מיכל מתן בן שושנה חגי בן פרידה עומר בן אורנה שקד בן מירה דניאל משה בן ענת רוזה שושנה בת זויה משה בן אסתר  אלעד בן שלומית חנה נריה בן ציונה רותם חוני בן מזל אביתר בן נטלי עדי בת אסתר אוריה בת חני שנהב בת רחל נתנאל בן נאוה דניאל בן מיה עמית בת מירה אוהד בן דבורה דבי ינון בן אפרת טל בן ליבי תמיר בן חרות איתי בן אסתר אברהם בן גלית אמיתי בן מרים יובל בן יעל
שמות לתפילה מלחמת חרבות ברזל
    ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות חרבות ברזל שידוכים אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
היום בו נולד המשיח
זאב גרינוולד
אבלות על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
חורבנם של שני בתי המקדש
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
מגילת איכה
יהודה רובן
``קרוקס, אבטיח קר, ותשעה באב...``
דוד ברוורמן
ליל תשעה באב
ערכים
עמי לא התבונן
דוד ברוורמן
החורבן ואני
יהודה רובן
מאמרים נוספים
הבכיה על החורבן
השאלה

מדוע בוכים על חורבן בית המקדש?


x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד

מסופר שאפלטון, הפילוסוף היווני הגדול, הגיע לירושלים עם נבוכדנצר מלך בבל, מחריב בית המקדש. לאחר החורבן עבר אפלטון ליד הר הבית וראה את ירמיהו הנביא יושב, בוכה ומקונן על החורבן. התפלא אפלטון: "כיצד אתה, ירמיהו החכם הגדול, בוכה על עצים ועל אבנים?" והוסיף לשאול: "מה התועלת בבכי, הרי הבית כבר חרב, ואין זה ראוי לחכם לבכות על העבר".

השיב לו ירמיהו: "כלום יש לך ספקות פילוסופיים אשר אינך יודע את פתרונם?" השיב לו אפלטון: "אכן, יש לי ספקות רבים, אשר אין אדם בעולם שיוכל לפשוט אותם". אמר לו ירמיהו: "הצג נא בפני את ספקותיך ואפתור לך אותם". ואכן, כך היה. אפלטון שאל וירמיהו השיב לו בנקל. נדהם אפלטון ותמה, האומנם, האם העומד לפניו ילוד אשה הוא. שהרי לפי חכמתו נראה היה שאין מדובר באדם קרוץ חומר. לנוכח פליאתו זו, אמר לו ירמיהו: "בוודאי תמה אתה. ואני אומר לך שאת כל החכמה הזו שאבתי מעצים ומאבנים אלו! זו התשובה לשאלתך הראשונה, מדוע הנני בוכה על עצים ועל אבנים".

בכיו של ירמיהו ממחיש כיצד התייחסו בני דור החורבן לשרפת בית אלקינו. כל עוד היה בית המקדש קיים, חיו היהודים בדרגת רוממות שונה לחלוטין מדרגתם שאחרי החורבן. הכול חיו בקדושה ובטהרה, וגם דרגת ההבנה בתורה היתה ברמה אחרת. על כך נאמר במגילת איכה: "מלכה ושריה בגויים, אין תורה" (איכה ב', ט'). מעת צאתם לגלות נסתמו חלקית מעיינות החכמה הרוחנית. אנו מסמיכים בתפילה את הבקשה: "שייבנה בית המקדש במהרה בימינו", לבקשה: "ותן חלקנו בתורתך". בעת בניינו המחודש של בית המקדש שוב ייפתחו שערי החכמה לרווחה.

שאלתו השנייה של אפלטון: "מדוע בוכים על העבר"? היא בעצם, שאלתם של רבים. א. גייגר, ממייסדי התנועה הרפורמית בגרמניה, טען כי בכייה זו חסרת תכלית היא: "ירושלים היא זיכרון של העבר, ערש האמונה, אבל אין היא תקוות העתיד. אין זה המקום להתפתחות חיים חדשים. תנו כבוד לירושלים ולזכרה, כנאה לכל מת גדול, אבל אל נא נפריענה ממנוחתה". גייגר ותלמידיו לא הבינו מה טעם לבכות על העבר. הם העדיפו את ברלין ואת מוסקבה על פניה של ירושלים, ולבסוף אבדו הם וצאצאיהם ברחובותיהן.

למעשה, התשובה לשאלה: "למה בוכים?" היא פשוטה בתכלית. איננו בוכים על העבר, בוכים אנו על העתיד, שכן שערי דמעות לא ננעלו. בדמעות ייבנה ההיכל.

זכרה של ירושלים חי בלב העם. ככל שהתאמצו הם להשכיחה ולאבד את זכרה, נשאר העם נאמן לשבועה שנשבע על נהרות בבל: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי" (תהילים קל"ז, ה'). את השבועה הזו קיים בכל הדרכים. בתפילותיו שלוש פעמים ביום הוא מזכיר: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "ותחזינה עינינו בשובך לציון".

גם כאשר היהודי יושב לברך על פתו, הוא אינו שוכח אותה: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו". וברגע המכריע והגדול בחייו, השפתיים נושאות אותה תקווה בגעגוע עמוק: "...מהרה ה' אלוקינו יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".


שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
הסידור הדיגיטלי
  • בריאות
  • תורה ויהדות
  • חרבות ברזל
  • פעילות ערכים
  • הטיפ היומי
  • זוגיות ומשפחה
  • פיתוח האישיות
  • פרשת השבוע
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • נשים
  • השקפה ואמונה