ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
הבכיה על החורבן
זאב גרינוולד
היום בו נולד המשיח
זאב גרינוולד
אבלות על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
חורבנם של שני בתי המקדש
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
``קרוקס, אבטיח קר, ותשעה באב...``
דוד ברוורמן
מגילת איכה
יהודה רובן
ליל תשעה באב
ערכים
החורבן ואני
יהודה רובן
החורבן המתמשך
יהודה רובן
מאמרים נוספים
להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש
השאלה

כיצד ניתן להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש?


x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד

אנו מבכים את החורבן של בית המקדש בכל דור ודור. אבדה עצמאותה של שארית ישראל ודם חסידיה ובניה נשפך כמים. בית מלכנו חרב, וחבל האצולה שלו נמכר בכנפות תבל לעבדות עולם, בתנאי השפלה וניצול, ללא מוצא ותקוה. מאז אותה שעה כל הצרות והמצוקות של עם ד' לדורותיו: הגירושים, הרציחות, המרות הדת, הפוגרומים והשואות למיניהן, גם האלמנות, השכול והיתמות, כולם תוצאות של אובדן הבית. החורבן המתמשך הינו אותו חורבן ישן של אותו יום כואב שבו איבד העם את מקדשו – בית תקוותו. נצטוונו להתאבל, לשבת על הארץ, להזיר את הגוף ואת הנפש מכל שמחה ועונג, כמו אותם גולי יהודה. הלכות ומגבלות נקבעו לימי האבל הללו והם: מיעוט שמחות, הימנעות מתספורת ורחיצה, מאכילת בשר ושתיית יין ועוד, אך הרגשת האבל, הצער והעצב שנתבקשנו לעורר בליבנו, נעדרת מאיתנו. במקום לצפות להיגאל מאסונות הגלות והחורבן, אנו מצפים לסיום ימי האבלות המכבידים עלינו... עיקר האבל - התעוררות הלב, חסרה! חובה עלינו לחפש את האבידה, להכיר את יקרותה ומעלתה. "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל' ב'). מי שאינו מבין איזו שמחה תבוא לעולם, אינו זוכה להתאבל. חיסרון האבלות בלב, הוא ממעכבי הגאולה! בבית המקדש יכלו להשיג יראת שמים חושית. זו היתה התכלית והמטרה של העלייה לרגל, כלשון הכתוב (דברים י"ד, כ"ג): "למען תלמד ליראה את ד'". עצם קיום בית המקדש בתפארתו, הביא גם כבוד לעם ישראל בעיני כל הגוים, כולם זכו להתעלות רוחנית. בית המקדש הוא מרכז העולם. במקום קודש הקדשים שבו, נמצאת אבן השתיה כמו שהודיעונו חז"ל (יומא נד:) אבן הייתה שם, ושתייה היתה נקראת, שממנה הושתת העולם. בית המקדש, לבו של העולם, ממנו שואבים כל יושבי הארץ את חיותם. לכן, בעומדינו בתפילה נכוון את הלב, את שורש החיים שבאדם כנגד קודש הקדשים, שהוא שורש החיים של העולם כולו. על לב זה שאיבדנו אנו אבלים. "בשבתות היו ישראל עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעים שבא יום השבת. וכן בראשי חדשים היו ישראל עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעים שבאותה שעה נולדה הלבנה ומקדשים את החודש... ומכיוון שהיו עומדים שם ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, יודעים ששכינתו של הקב"ה שוכנת בו, ומיד היו כורעים ומשתחווים לפני אלוקיהם". את כל זאת איבדנו... מזמן החורבן נמנע מאיתנו לקיים מאה שבעים ואחת מצוות עשה ועוד מאה שבעים ואחת מצוות לא תעשה שהיו מקויימות בזמן בית המקדש. כאשר חסרות כה הרבה מצוות, ודאי שחסר הרבה בזיכוך הנפש. ועל חסר זה אנו בוכים. רק מי שכל תוכן חייו, פעולותיו ומעשיו מטרתם הרמת כבוד שמים - מסוגל להבין את כל זאת ולהצטער על העדר כבוד שמים בבריאה! בדמעות טמונה סגולה ייחודית. הדיבור הוא שפת המוח, ואילו ללב יש שפה אחרת. לב האדם עמוק, עד שמילים בלבד לא תוכלנה להביע את המתחולל בפנימיותו. הבכי מבטא את הרגשות הפועמים בעומק הלב, רגשות שאין אפשרות להביע אותם בשפה אחרת. בית המקדש לא חרב ביום אחד. היה זה סופו של תהליך שהחל מאות שנים קודם לכן. ערב כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, נתקפו אבותינו בייאוש ובחוסר ביטחון באלוקים. כאשר הם שמעו שבארץ כנען מתגוררים ענקים גיבורים היושבים בערים בצורות. באותה שעה הם החליטו שהכיבוש הינו בלתי אפשרי. בליל תשעה באב של אותה שנה ישבו בני ישראל ובכו על מר גורלם. בכי זה ביטא את הרגשת הפקפוק וחוסר הודאות שחדרה עמוק ללבם, וגרמה לקרע בינם לבין אביהם שבשמים. גם לאחר דורות רבים, עדיין לא נתאחה הקרע. בנבכי הלב, במקום שקשה להיגיון ולמחשבה לחדור, המשיכה לשכון תולעת הספק, כאשר היא מכרסמת ללא הרף. אט אט נתן ספק זה את אותותיו גם בבחינה החיצונית. הפסלים שהחלו להופיע בבתי ישראל בסוף תקופת בית המקדש הראשון, היו עדות לכך שהאמונה בא-ל אחד התערערה. חורבן בית המקדש לא היה עונש בלבד. מטרתו היתה לעורר את הלב שהפך לאדיש. הוא חשף את המצב לאשורו. הוא בא לנפץ את האשליה שהשכינה עדיין שוכנת בתוכם. המסר היה ברור: אם אמנם חפצים הנכם בקיום הברית עם אלוקים, עליכם לתקן לא רק את מעשיכם, אלא גם ובעיקר את פנים הלב שלכם. הבכייה משמשת כאמצעי להחדיר לפנימיות נפש האדם את משמעות החורבן, את הקרע הרוחני שנוצר ואת הריחוק מבורא עולם. בכך נוטע הבכי מחדש את האמונה באלוקים. ואמנם, מיד לאחר תשעה באב מתחילה תקופת נחמה, תקופה בה קוראים אנו מדי שבת בשבתו פרקי נחמה מנבואת ישעיה, נביא הנחמה. באותה שעה, כאשר הלב יוצא מאדישותו, מתחדשת גם התקוה לבואה של הגאולה, תקוה חזקה שבכוחה לקרב את הגאולה למצפים לה ולמייחלים לבואה.


שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: