מה ההבדל בין קבלת התורה בהר סיני לקבלת שאר הדתות?

הדת חייבת להתבסס על התגלות על-טבעית שתבוא מחוץ לאדם. דת לעולם אינה יכולה להיות מבוססת על המצאה של בשר ודם, אף אם הוא יהיה פילוסוף מבריק. האדם לא יוכל לעולם להחלץ בכוחות עצמו מהניכור שבו הוא מצוי. משול הוא לאדם השקוע בביצה טובענית ומנסה לשלוף את עצמו מתוכה על ידי משיכת שערותיו לכיוון מעלה. כל שיטה פילוסופית בנויה ומבוססת על אקסיומות שקובע הפילוסוף שיצר את השיטה. האקסיומות עצמן נטולות כל הוכחה, ואף אינן נמצאות בתחום שניתן להוכיח אותו. בחירתן נעשית מאחר שהן רצויות ומתאימות לאדם הבוחר בהן. מאליו מובן, שכל ליקוי או עיוות בתודעתו של אדם, הקובע לעצמו את עקרונות היסוד של שיטתו, יבואו לידי ביטוי בעקרונות עצמם ובשיטה הבנויה עליהם. הדבר משול לבנאי המודד בפלס לא מכוון. אין ספק שהוא יבנה קירות הנטויים באלכסון.

התורה הינה אלוקית, היא נעוצה במישור עליון. לעומת זאת, עקרונותיהם של העמים נחצבים מתוכם ותואמים להווי חייהם. האדם עצמו אינו מסוגל להגיע למודעות הבלתי-פיזיקלית של יישות בלתי-פיזיקלית שאיתה תוכל המודעות להזדהות. הדבר יכול להעשות רק על ידי התגלות על-טבעית מבחוץ, התגלות שתחדור לעולם הפיזי שלנו ונוכל ליצור עימה קשר.

נוסף לכך, גם אופיה של התגלות יישות בלתי פיזיקלית זו, מן ההכרח שיהיה מנוטרל מהשפעת שיפוט לקוי של האדם. לא יתכן שלהתגלות זו יתלוו פיתוי ונסיון לשכנע אותנו שהנחיותיה צודקות. השלילה של התגלות מעין זו נובעת מכך שהשיפוט שלנו יהיה בהכרח מוטעה. דת הפונה לאדם ומציעה לו "למכירה" את "תוצרתה" בנוסחה הבאה: אני מעריכה מאוד את הנטיות ההדוניסטיות (החיפוש אחר ההנאות) שלך, אני גם מכבדת את דרישותיך לנהנתנות מכסימלית (אפיקוריזם), ולכן, אני מציעה הצעה שאם תקבל אותה היא תעניק לך תענוג רב כחפצך - דת זו אינה פותרת את בעית הניכור האישי. בעצם פנייתה היא מכפיפה את עצמה לשיפוט המוטעה של היישות המנוכרת של האדם עצמו, והיא נותנת אישור וחיזוק ליישות זו.

התורה מזהירה אותנו מללכת שולל אחר תיאוריות שונות שהמשותף שבהן הוא פניה מפתה. כבר נאמר בתורה: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" (דברים מ"א, ט"ז). כל תיאוריה המנסה לפתות את הבריות וליפות את עצמה בעיניהן - יש לשלול אותה, כי היא פונה לשיפוטה של תודעה מנוכרת, במקום למלא את תפקידה ולחלץ את האדם מניכור. כאשר הבחירה נתונה בידי האדם המזהה את עצמו עם גופו, השיפוט שלו מבוסס על השאלה: "האם זה מתאים לי?" "האם זה טוב לי"? באומרו "לי" הוא מתכוון לגופו, שאיתו הוא מזוהה.

כאן נמצא מוקד הבעיה: ההפרדה בין עצמיות האדם לבין גופו, כלומר, שהאדם יכיר בזהותו הרוחנית את עצמיותו. דבר זה הינו בלתי אפשרי, שכן כל עוד האדם נמצא בזהותו הקיימת והבעייתית, הוא האמור להחליט בנידון, ואין באפשרותו להגיע למסקנה הנכונה. לנוכח העובדה שהגענו להכרה שאנו נמצאים במצב של ניכור, ברור שרק התגלות על-טבעית תוכל להמציא פתרון ראוי ויעיל לבעייתה של האנושות.

הבחירה הגדולה והגורלית של עם ישראל שהתבטאה בהכרזת: "נעשה ונשמע"', משמעותה היא הסכמה כללית פה אחד של החלצות ממצב הניכור וקבלה של עול התגלות אלוקית החורגת מהמישור האנושי הנמוך. הסכמה זו נובעת מההכרה העמוקה שבלעדיה לא יוכל מין האדם להחלץ בכוחות עצמו מסבך הניכור.

כדי לאמת התגלות זו היא חייבת להיות ברורה מאד ולהעשות במרב הפרסום, ולא אי שם בחשאי. ואמנם, התגלות פומבית כזאת היתה במעמד הר סיני. אין כל אפשרות שמעמד כה פומבי שנערך לעיני מיליונים, יווצר בתודעת העם מאליו. הסיפור של מעמד זה לבני הדור הבא, הוא עדות לקיומו, ולאורו אנו חיים לאורך הדורות.