מנין לנו שהתורה ניתנה לנו מבורא עולם?

בתורה עצמה נכתבה ההבטחה, שלא זו בלבד שלא יתרחש מאורע הדומה למעמד הר סיני, אלא שלעולם גם לא ימציאו סיפור דומה המספר שכאילו התרחשה התגלות אלקים להמוני בני אדם, מלבד מעמד זה.

וכך נאמר (דברים ד', ל"ב): "כי שאל נא לימים ראשונים... השמע עם קול אלקים..." לא זו בלבד שלא יתרחש באופן מציאותי מעמד המוני כזה, אלא שגם לא ימציאו סיפור מעין זה.

ואמנם, העובדות מוכיחות שלא נשמע מעולם "סיפור" דומה. הסיבה היא: אין כל אפשרות "להשתיל" מאורע שראו אותו מליונים, ומאז הוא עובר במיליוני "צינורות" פרטיים מאב לבנו.

כאשר יופיע מאן דהו ויספר סיפור מסוג זה, שלפני כמה מאות שנים אלוקים נגלה להמוני בני אדם ומסר להם את התורה, הוא יוכר כבדאי, שהרי מלבד המספר אף אחד לא שמע על כך.

לעומת זאת, סיפורים על ניסים או התגלויות שמימיות שאירעו בפני יחידים לא ניתן לאשר או להכחיש, ואמנם זהו המצב בדתות האחרות.

זאת ועוד, כדי שה"השתלה" תשאר אותנטית, חייב אותו "משתיל" אלמוני להתקבל על העם כולו ויחד עם זאת להעלם כליל מהזכרון, פשוט "להתאדות". אילו יזכרו שהוא הופיע ומסר זאת, כל "ההצגה" תרד לטמיון.

לדוגמה, בנצרות ידועים פרטי פרטים כיצד היא התפתחה. מי היה יש"ו (שלא התכוון ליצור דת חדשה), מי היו תלמידיו שפיתחו את שיטתו, מי היה הקיסר הרומי הראשון שקיבל את הנצרות והכריח את בני עמו להשמע לה ועוד. הם לא נעלמו כלל. כולם יודעים שהם הופיעו, חידשו ושתלו.

גם באיסלם התהליך ברור, ידוע ומתוארך. מוצאו של מוחמד מפורסם, בני משפחתו מוכרים היטב, הוא אפילו לא ביסס את שיטתו על ניסים (למרות שהללו מוזכרים בתולדותיו). "השותלים" אינם נעלמים.

לעומת זאת ביהדות קיים רצף ברור, תוך הדגשת ידיעת התורה וקיומה, לאורך כל התקופות, ורצף זה קובע שלא היתה "השתלה" באחד הדורות.

כל החוקרים מסכימים אודות תקופת ההתנחלות בארץ, מאות שנות המשכן, מאות שנות בית המקדש הראשון ושבעים שנות גלות בבל. זוהי תקופה בת קרוב ל-1000 שנה. בתחילת בית המקדש השני תורגמה התורה ליוונית והפכה לנחלת כל האומות. תרגום השבעים, הספטואגינטה, מצוי בידינו.

לאורך כל אותן 1000 שנה התנבאו נביאים שהוכיחו את העם על פגמים שונים. תוכחת הנביאים - נושאהּ הוא ההנהגה המעשית של העם בהתאם למורשת התורנית הידועה והקיימת. בכל דברי הנביאים העמוקים אין רמז כלשהו שבאחת התקופות התרחש לפתע זעזוע תרבותי שאין דומה לו, כלומר, שנודעה לעם תורה שנשתכחה לחלוטין והוחזרה לו. אדרבה, נביא אמת נבחן בכך, שאין הוא בא להוסיף או לגרוע הלכה אחת מן התורה.

מי זה שהופיע ושינה את חיי כל העם מתוהו רוחני לחיי מצוות מלאים וגדושים? היכן אותו אדם או קבוצת אנשים שגרמו לזעזוע בסדר גודל עולמי ושמם כה עלום?

זאת ועוד, מצוות הנצרות הינן מועטות ושטחיות. הן אינן נוגדות את מהלך החיים האישי והעצמאי, את "חיי העולם הזה" של האדם הנוצרי. גם מוחמד הנחיל בסך הכל 5 מצוות לבני אמונתו: תפילה, צדקה, מעט עריות וכו'. הדבר תאם בדיוק את אורח חייהם של שוכני האיזור. דת זו תאמה במיוחד כאשר הוא ייסד את הפצת דתו על חרב וביזה, כאשר המתנגדים לאיסלם נהרגו "במצוות הדת" ורכושם עבר למאמינים במוחמד...

כדי לגבש "קבוצה דתית" די במספר כללים הומניים או אכזריים, נוצר גיבוש, והכל נע הלאה במסילה משומנת.

ביהדות מצויות רבבות, רבבות הלכות! אלפי פרטים אודות עשיית התפילין! אלפי הלכות בשבת! כיצד ניתן לשכנע את העם לקבל עליו פתאם מורשת כה מקיפה. לדוגמה, אחת המצוות היא עליה לרגל. מצוה זו חוללה שינויים מרכזיים באומה שלוש פעמים בשנה. מי מסוגל לספר שפעם זה היה... נשכח... ואח"כ חזר... שאף אחד לא יזכור (מלבד המשתיל האלמוני) את מה שעשו אבות אבותיו? כיום ערים בזכרונותינו, לדוגמה, אלפי סיפורים אודות גדולי ישראל שחיו במאות השנים האחרונות. כיצד אם כן ניתן לומר שהכל נשכח?

זאת ועוד, מה היתה מטרתו של "הממציא" את אלפי ההלכות? די היה לו בכמה מצוות "נחמדות" כדי לגבש דת חדשה.

לכל צעד אנושי קמים מתנגדים. כיצד לא קמו מתנגדים למשנתו של אותו משתיל אלמוני? היכן הוא ה"מרתין לותר" שיצר "דרך אחרת"? היכן הוא ה"סוני" שהתנגד ל"שיעים"? מדוע לא קם מושל בדורו או בדור שאחריו שניסה לערער את "אגדת העם" על שכחת התורה?

המסורת העוברת דרך מליוני אנשים, ומבוססת על כתבי קודש עמוקים, הגיוניים ומסודרים, מציבים את האמונה כסיפור מציאותי, האמין וחזק יותר מראיית עיניים.