יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה:

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז, ל').

זוהי שמיטת חובות, שבה אומר הבורא לאדם: "מה שהיה היה, מכאן ואילך יתחיל חשבון חדש". הסדר שלא תשיג לעולם עם בעל המכולת שלך. שם יש לשלם עד הפרוטה האחרונה, שם קורעים את פנקס החובות רק לאחר פירעונם המלא.

מדוע איפוא היחס כאן שונה?

יחס הבורא אלינו אינו כיחס של בעל חנות לקונה או של נושה ללווה. זהו יחס של אב לבנו, אב טוב ומיטיב. אב שבניו חייבים לו את הכל. הוא נותן להם את חייהם, בריאותם, פרנסתם ובעצם את הכל.

אולם גם אב, הנותן את הכל, מבקש דבר אחד: לראות את בניו מבוססים, עומדים על רגליהם, עצמאיים. הוא מעדיף למנות אותם לראשי אגפים במפעליו, רוצה שיוכיחו את עצמם, שיצברו רווחים. מעוניין לתת להם את תמיכתו כמשכורת ענק, המגיעה להם בדין, לאחר שהרוויחו אותה ביושר. אין הוא מעוניין לתת להם מתנת חינם.

ואמנם, הבורא מינה אותנו "לראשי אגף". אחראים לפריחתו ושגשוגו של היקר לו מכל – של בנו יחידו. אחראים אנו על עצמנו! אם אכן נצליח במשימה זו, נועיל בראש ובראשונה לעצמנו, כפי שאמר לנו ה' בתורתו: "ראה, נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים – למען תחיה אתה וזרעך".

ה' שמח בהתעלותו של בנו, שמח שהוכיח את עצמו, שהוא יכול להיטיב לו על פי דין, בזכות ולא בחסד. לא זאת בלבד, הבורא מודיע ואומר: כל הטוב שאני מרעיף: בריאות, נחת ושמחה – אינו אלא תשלום של רווח ביניים. הרווח העיקרי שמור לך לעתיד לבוא: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא!"

אולם, מה יהיה דינו של בן, שמונה למנהל אגף, וניתן לו תפקיד ראשי ואחראי, אך הוא נכשל באופן טוטאלי? החליט החלטות שגויות, נכשל בכל הכישלונות האפשריים, דרדר עסק מצליח לשפל נורא. ובא... כדי לקבל את הדיוידנדים...

זהו בעצם מצבנו ביום הכיפורים. באים אנו בעינים מושפלות ואומרים: טעינו, לא הצדקנו את הציפיות שתלית בנו, את הציפיות שתלינו בעצמנו. לא זו בלבד שלא הגשמנו את הציפיות, אלא אף שלחנו יד ב"קופה הקטנה". העסק שקוע בבוץ. המצב קטסטרופלי. אך למרות זאת אנו מבקשים את חידוש המנוי – צ'אנס לשנה נוספת עם כל הבונוס: בריאות מושלמת, פרנסה ברווח, נחת מלוא חופניים – איננו מוותרים על דבר.

למרבית הפלא, האב, עם כל האכזבה ולמרות הכשלון, שואל שאלה מרכזית: כלום למדתם את הלקח, האם ניתחתם את הטעויות? האם מצויה בידכם תכנית ערוכה לשנה הבאה, מצג לשיפורים?

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונך. אמרו אליו: כל תישא עוון, וקח טוב" (הושע י"ד, ב-ד'). כלומר, שובו אל ה'. התייצבו לפני האב האוהב, למרות שנכשלתם בתפקידכם. התייצבו לפניו ואימרו: "כל תישא עוון", מחוק נא את העבר – "וקח טוב", אמץ את "תכנית ההבראה" שלנו...

אם נתייצב לפני הבורא מצויידים בתכנית מוגדרת, קרובת טווח – ודאי נזכה להסכמתו ולמאור פניו, נזכה ל'כתיבה וחתימה טובה'!