כיצד ניתן לבקש סליחה מהזולת?

בקשת הסליחה היא העבודה הקשה של ערב יום כיפור. הרבה יותר קל לסובב כפרות על הראש מלבקש את סליחת הזולת ולהתנצל. אך הרמב"ם כותב: "עבירות שבין אדם לחברו כגון החובל, המקלל או הגוזל את חברו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו".

אם בעברות שבין אדם לחברו קשה כל כך לבקש סליחה, באילו פנים אנו באים לבקש סליחה מהקב"ה. כאשר אנו באים לבקש סליחה מבורא כל העולמות, צריכה הבושה להיות גדולה ביותר. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שנפח בך נשמת חיים ומעניק לך חיים, נותן לך בריאות, מזרים אוויר לריאותיך וחמצן למוחך. כל בוקר אתה אומר: "אתה בראתה, אתה יצרתה ואתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי...", ואם כן, איך העזנו להפר את הברית שכרת עמנו?

"כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו", אומר הרמב"ם. כשם שהעוון נעשה במחשבה, בדיבור ובמעשה, כך התשובה חייבת להיות באותה דרך - במעשה של עזיבת החטא, בדיבור פה - בווידוי, ובמחשבה להבא שלא לשוב לחטא זה לעולם.

יש אנשים שקשה להם עד מאד לבקש סליחה מזולתם. חלקם אנשים גאים, החושבים שבקשת הסליחה שלהם שווה מיליון דולר. אחרים הם דווקא אנשים ערכיים, שעבורם בקשת סליחה אינה מסוגלת להיות מן השפה ולחוץ בלבד. הם צריכים להשתכנע שהם חייבים לבקש סליחה ולעשות זאת בשלמות. ייתכן שהם משוכנעים שלא עשו שום עוול. אדרבה, הצד השני עשה נגדם את כל העוולות שבעולם.

לעומתם יש אחרים שעבורם בקשת סליחה היא דבר שבשיגרה. לא נעים? לא נורא. עשיתי עוול? אני מבקש סליחה. אני ממהר לעוול הבא. אל תעמדו לי בדרך. תסלחו לי, בבקשה! תודה!

המגוחכים ביותר הם אלה שכבר הבינו שהם חייבים לבקש סליחה, אבל הם עושים זאת בלא לב.

אין ספק כי בקשת הסליחה היא משימה לא קלה בהיותה מנוגדת לתחושת ה'אגו' שלנו, אולם עצם העובדה שניצטווינו לעשות זאת, מוכיחה שהדבר אפשרי, ואכן עלינו להוכיח בגרות והתגברות ולבקש סליחה ממי שפגענו בו. מלבד הסיפוק הנפשי שנחוש בו לאחר המעשה, יש לנו גם 'במה לבוא אל המלך' לקראת יום הדין, כי הדבר נחשב כזכות גדולה.

גם על הנפגע מוטלת חובה להתרצות. אדם שאינו מקבל סליחה, מוגדר כאכזרי וערל לב.

גם הסולחים מתחלקים לסוגים רבים. כל אחד מגיב באופן שונה. יש טיפוסים שאינם מסוגלים לשכוח, ובוודאי לא לסלוח. יש להם חשבונות ארוכים עם חצי העולם, מינקות ועד זקנה. "לא נשכח ולא נסלח", הוא המוטו של החיים המרירים שלהם. הם יספרו על העוולות שנעשו להם עוד מימי הבריטים. יש להם גם מה לספר על המשפחה של הפוגע מלפני מלחמת העולם, "עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת ז', כ"ט).

הנוחים ביותר הם אלה שכבר סלחו מזמן, עוד לפני שביקשו מהם מחילה. יש אנשים שאוהבים לחיות טוב, ושוכחים מהר דברים לא נעימים. הם צועדים הלאה ולא מביטים כל הזמן לאחור. הללו סולחים בקלות ובלב שלם. בתווך נמצאים האנשים שלא נעים להם לסרב לבקשת סליחה, אבל הם לא שוכחים מהר.

הגרועים ביותר הם אלה ש"חוגגים" ונהנים מבקשת הסליחה. עד שמישהו כבר מבקש מהם משהו, הם לא ישחררו אותו כל כך מהר ויוציאו לו את הנשמה עד שיואילו לקבל את הסליחה.

בנוסף, בימים אלו אסור לנו לשכוח את המסכנים שלועגים להם כל ימות השנה. בערב יום כיפור תראה לידם תור של מפייסים. בלוויה של גלמוד שהתקיימה בין כסה לעשור, עברו מאות אנשים לפני הקבורה לפייס אותו. אילו היו מפרגנים לו את הנאת הסליחה בחייו, היו אולי מעניקים לו עוד שנת חיים. אבל הרבה יותר נוח לפייס את המת שאינו יכול להביט לך בעיניים.

אעפ''י שכל חייו של האדם וגם חתימת השנה הם בידי ה', קל יותר לאין ערוך לאנשים לבקש סליחה מהקב"ה מאשר מבשר ודם. לכאורה, הדברים אינם מובנים. הרי הבושה גדולה יותר לבוא לפני מלך מלכי המלכים, היודע מחשבות ביום הדין, וגם יראת העונש מפחד ה' עצומה היא פי כמה. אבל האמת הפנימית גוברת. כל אחד מאיתנו יודע כי אנו באים לפני אבינו שבשמים ואומרים לו כבן לפני אביו: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". הקב"ה חנון ומרבה לסלוח. רצון הבורא הוא שנשוב ונתכפר. כי תכלית בריאת העולם ובריאת האדם - נזר הבריאה - היא שנחיה ונזכה ונראה ונירש טובה וברכה, בקיום התורה והמצוות.

בזכות התשובה, התפילה והצדקה נזכה למחילה, לסליחה ולכפרה, לגמר חתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת.