מה זו תפילת נעילה?

חמש תפילות מתפללים ביום הכיפורים: ערבית, שחרית ומנחה הקבועים בכל יום. מוסף שנקבע לכל שבת וחג, כנגד קרבן המוספים שהקריבו במקדש, ותפילה חמישית – לכבוד קדושת היום המיוחד, ונקראת "נעילה", לפי שזמנה סמוך לצאת היום, שבשעה זו ננעלו שערי בית המקדש ותמה עבודת היום הקדוש. בשעה זו עומדים גם להינעל שערי שמים, ונתקנה התפילה כדי לעורר רחמים בזמן נעילת שערים, כאשר הקב"ה חותם דין אמת לכל באי העולם.

בשעת תפילת "נעילה" פתוח ארון הקודש וההתרגשות גוברת, שכן ארבעים יום קודם לכן התחלנו בתפילות ובאמירת "סליחות" ובבקשות. זוהי השעה האחרונה, בה לא ניתן לשטן לקטרג: 365 ימים מרכיבים את השנה, ואילו השטן – בגימטריה 364. כלומר, רק ביום אחד נשללת ממנו זכות הקטרוג – ביום הכיפורים, שלפני נעילתו אנו נמצאים.

הואיל ותפילת נעילה נאמרת בשעת גמר החיתום, מתחזקים בה ביותר לאומרה בכוונה עצומה והתעוררות גדולה, להחליש את מידת הדין ולהגביר את מידת הרחמים. נאמרות בו "שלוש עשרה מידות הרחמים", שאמרנו כבר בין כסה לעשור.

תיקנו להוסיף בתפילה זו לומר: "אתה נותן יד לפושעים, וימינך פשוטה לקבל שבים", וכן: "אתה הבדלת אנוש מראש", לפי שהן מדברות על פחיתות האדם וגודל חטאיו, ועל ידי כך ייכנע לבבו ויהרהר בתשובת אמת. והזכירו ביחוד: "למען נחדל מעושק ידינו", לפי שאין יום הכיפורים מכפר על הגזל ועל עבירות שבין אדם לחבירו, ולכן יקבל האדם על עצמו בקבלת אמת שמיד לאחר יום הכיפורים יחזיר את הממון הגזול לבעליו.

בתפילת נעילה וכן ב"אבינו מלכנו" שאחריה, אומרים "חתמנו" במקום "כתבנו" שבכל תפילות עשרת ימי תשובה.

לקראת סיום היום הקדוש, מכריז החזן – ואחריו הקהל: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד!" אחריה אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!" שלש פעמים רצופות – כדי להדגיש שמלכות ה' תקפה בשלושת הזמנים: היא היתה, הווה ותהיה. מיד לאחר מכן, כשהלבבות נפתחים, פורצת הקריאה: "ה' הוא האלוקים!" קריאה זו הופיע לראשונה בהר הכרמל, בתום ההתנצחות בין אליהו הנביא לנביאי הבעל. אש ירדה אז מן השמים וקיבלה את קרבנו של אליהו, והעם שצפה במחזה הכריז בקול גדול: "ה' הוא האלוקים!"

שבע פעמים חוזרים אנו על קריאה זו, כי הקדוש ברוך הוא השרה את שכינתו עלינו בקירבה יתרה ביום הכיפורים, ועתה, עם רדת היום, מלווים אנו את השכינה דרך שבעת הרקיעים, המפרידים בינינו לבין המדור העליון שבו היא שוכנת.

מכוונים לסיים פסוקים אלה עם צאת הכוכבים. תוקעים תקיעה אחת בשופר, ואחריה קורא כל הציבור: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!"

שליח הצבור אומר "קדיש תתקבל" בניגון של שמחה, לפי שאנו בטוחים ברחמיו יתברך שנתקבלה תפילתנו לפניו.

התקיעה נועדה להזכיר לנו את תקיעת השופר של יום הכיפורים בשנת היובל שעליה נאמר (ויקרא כ"ה, ט'): "בחודש השביעי, בעשור לחודש, ביום הכיפורים, תעבירו שופר בכל ארצכם. וקידשתם את שנת החמישים..." תקיעה זו נועדה, במקור, להחזיר את העבדים למשפחותיהם ואת האדמות – לבעליהם, כמצוות שנת היובל. היום הולכים אנו אחר מנהג אבות זה ומחקים אותו מתוך תקוה, שכל פזורי ישראל יתקבצו חזרה למשפחתם ולאדמתם בארץ ישראל, ושוב ינהג היובל בעמנו.

טעם נוסף, שביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג. וכיון שיצא היום רוצה לחזור ולקטרג על ישראל והשופר מערבבו.

טעם שלישי, לסימן שנצחנו את השטן, כאותם החוזרים ממערכות המלחמה ונצחו את שונאיהם, הם תוקעים בשופרותיהם לאות שמחה.

טעם רביעי, כדי להזכיר את זכות עקדת יצחק בשעת חתימת הדין.

טעם חמישי, זכר לעליתו של משה לשמים בראש חודש אלול וירידתו ביום הכיפורים. הוא ציוה לתקוע בעלייתו ובירידתו, כדי שהעם לא יטעה כבחטא העגל.

טעם ששי, רמז לסילוק שכינה, כמו שנאמר (תהלים מ"ז, ו'): "עלה אלקים בתרועה".

טעם שביעי, להודיע שהגיע הלילה ויכינו את סעודת מוצאי יום הכיפורים.

טעם שמיני, להודיע שמוצאי יום הכיפורים הוא כעין יום טוב, ומצוה לאכול סעודה כביום טוב ולשמוח בו, כמו שאמרו במדרש: במוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך", ומפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנות לפרסמו.

באותה שעה אנו מתדפקים איפוא בשארית כוחותינו על דלתות הרחמים לבל יינעלו: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום". לחן מיוחד במינו, הנוסך תוגה מחד ותקווה מאידך, שזור לאורך תפילות ה"נעילה".