|
מרד בר כוכבא
מרד בר כוכבא
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
במשך שבע שנים היו הרוגי ביתר מוטלים בביזיון, אולם נעשה נס, וגופותיהם לא הבאישו. רק לאחר שבע שנים, התיר אחד ממלכי רומא לקבור את ההרוגים.
|
כשישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, התחולל מרד נוסף של היהודים יושבי הארץ ברומאים. בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא. כל המאורעות התחוללו בעקבות מעשה פעוט.
באותם ימים היה נהוג שכאשר נולד תינוק, היו שותלים עץ ארז, וכשנולדה תינוקת, היו שותלים עץ שיטה. את האילנות היו עוקרים לפני חתונתם כדי להכין מהם חופה לבני הזוג.
באחד הימים עברה בת הקיסר ליד העיר ביתר ונשברה יתד במרכבתה. מייד קצצו עבדיה עץ ארז כדי לעשות ממנו יתד חדש. כשראו זאת היהודים, כעסו מאוד והיכו את מלווי בת הקיסר.
הלכו הרומאים לאדריאנוס, קיסר רומא, ואמרו לו שיהודי ביתר מורדים בו. כששמע זאת הקיסר, החליט לערוך מלחמה על ביתר ולכובשה בכל מחיר. מייד שלח את צבאו לצור על העיר. מלחמות רבות ניטשו בין צבאות אדריאנוס לצבאות בר כוכבא.
בר כוכבא גייס לצידו צבא חזק ביותר. כל אדם שחפץ להצטרף לצבאו, היה צריך לקטוע את בוהן ידו כדי להוכיח את גבורתו ואת אומץ ליבו. כך אסף בר כוכבא לצבאו מאתיים אלף חיילים קטועי אצבע.
אמרו לו חכמי ישראל: "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים? אם רצונך לבחון אותם, עליך לנהוג אחרת. אדם שיצליח לעקור ארז מהלבנון בשעת רכיבה על סוס, יוכל להצטרף לצבאך". בר כוכבא עשה כדבריהם ואסף מאתיים אלף חיילים נוספים המסוגלים לעקור ארז מהלבנון בשעה שרוכבים על סוס.
עם צבאו החזק הצליח בר כוכבא לשמור על ביתר.
בעיר ביתר היה צדיק גדול, דודו של בר כוכבא, ושמו רבי אלעזר המודעי. כל אותם ימים היה רבי אלעזר שרוי בשקו ובתעניתו, התפלל לפני ה' וביקש: "ריבונו של עולם, אל תשב בדין היום".
בזכות תפילותיו לא נפלה ביתר בידי האויב, שצר עליה במשך שלוש שנים וחצי. בסופו של דבר, התייאש אדריאנוס ורצה לחזור לארצו. בא כותי מתושבי האזור ואמר לו: "כל זמן שתרנגולת זו מתפלשת בעפר [רבי אלעזר המודעי עוסק בתפילה ובתענית], לא תוכל לכבוש את העיר. תן לי, ואני אדאג שתצליח לכבוש את העיר עוד היום".
נכנס הכותי לביתר וראה את רבי אלעזר עומד ומתפלל. ניגש אליו ועשה עצמו לוחש דבר סוד באוזנו. רבי אלעזר לא הרגיש בכך.
סיפרו לבר כוכבא: "דודך, רבי אלעזר, מבקש למסור את העיר לידי אדריאנוס. בעינינו ראינו שדבר סתר לו עם איש כותי".
שלח בר כוכבא להביא לפניו את הכותי ושאלו: "מה אמרת לרבי אלעזר ומה השיב לך?"
התחכם הכותי ואמר: "אם לא אומר לך תהרוג אותי, אולם אם אומר לך, יהרוג אותי הקיסר. מוטב לי להיות נאמן לקיסר ולשמור את סודות המלכות". מתשובתו הבין בר כוכבא שאכן מתנהלים דברי סתר בין קיסר רומי לבין רבי אלעזר.
הביאו לפניו את רבי אלעזר ושאלו: "מה לחש הכותי באוזניך?" השיב לו: "איני יודע מה לחש באוזני. הייתי עסוק בתפילה ולא שמעתי מאומה". "ומה אמרת לו?" הוסיף בר כוכבא לשאול. "כלום", השיב רבי אלעזר. התמלא בר כוכבא כעס גדול, בעט ברבי אלעזר והרגו.
באותה שעה יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: "אתה שברת את זרועם של ישראל וסימאת את עין ימינם, לפיכך 'זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה'". כתוצאה ממעשיו, נלכדה העיר ביתר ובר כוכבא נהרג.
בתשעה באב נכנסו צבאות רומא לעיר ביתר, הרגו בה אנשים, נשים וטף והעיר התמלאה דם. כמות הדם הייתה כה גדולה, עד שהסוסים שקעו בדם עד חוטמיהם. הדם הצליח לסחוף אבנים כבדות במשקל של למעלה משלוש מאות קילוגרם.
כשהביאו לפני אדריאנוס את גופתו של בר כוכבא, ראה נחש כרוך על צווארו. בחן אדריאנוס את גופו החסון של בר כוכבא ואמר: "אילולי אלוקים הרגו, מי היה יכול להורגו?"
אדריאנוס, שלא האמין שיצליח לכבוש את העיר ביתר, היה שיכור מגאווה והחליט שלא לאפשר את קבורת הרוגי ביתר.
הוא ציווה להביא את כל ההרוגים לכרם גדול, שמונה עשרה קילומטר אורכו ושמונה עשר קילומטר רוחבו, השכיבום בפישוק ידיים ורגליים זה על גבי זה וגדרו בהם את הכרם מכל צדדיו, בהיקף של שבעים ושניים קילומטר. אדריאנוס עשה זאת כדי שיוכל להתענג תמיד על מראה הגיבורים ההרוגים.
במשך שבע שנים היו הרוגי ביתר מוטלים בביזיון, אולם נעשה נס וגופותיהם לא הבאישו. רק לאחר שבע שנים התיר אחד ממלכי רומא לקבור את ההרוגים.
כל ישראל התאספו, והביאו את המתים לקבורה ביום ט"ו באב. באותה שעה תיקנו חכמים בברכת המזון את ברכת "הטוב והמטיב". 'הטוב' שהגופות לא הסריחו, 'והמטיב' שניתנו לקבורה.
|
|
|
|