שאלת חכמי אתונה

במהלך וויכוח שערכו חכמי אתונה עם רבי יהושע בן חנניה הציבו בפניו שאלה: 'איה נקודתו האמצעית של העולם?' הרים את אצבעו ואמר להם: 'כאן'. אמרו לו: 'מי אמר?' אמר להם: 'הביאו חבלים ומדדו'" (בכורות ח', ב').

חידתם של חכמי אתונה עוסקת בשאלות כבדות של תכלית הבריאה. גם תשובתו קשורה למהלך ההיסטוריה העולמית והיהודית, ננסה להסביר את הדברים.

שלושה עידנים

כאשר ברא הקב"ה את העולם, הוא הקציב לו כרוניקה אנושית בת ששת אלפי שנה. עידן אחרית הימים, כלומר, ימות המשיח, היה צריך להתחיל ארבעת אלפים שנה אחרי בריאת העולם. זאת, בתנאי שתהיה לבני האדם זכות לגילוי זה. לצערנו, לא היה די בזכויות האנשים, ובמקום ביאת המשיח, הימים כלו ואבדו בגלות המרה.

אלפיים השנים הראשונות - חלפו לריק בכל הנוגע לקידום העולם למטרתו. זמן קצר לאחר גירושו של אדם הראשון מגן עדן, החלה האנושות להתדרדר ולהאמין באלילים חסרי משמעות. האדם איבד את האמונה שיש לחיים מטרה עליונה. העולם הפך דעת האדם לזירת קרבות בין אלילים הפכפכים. שנים אלו נקראות עידן התוהו, כי לא היה בהן טיפוח מטרותיו האמיתיות של עולמנו.

אברהם משנה את העולם

בשנת אלפיים לבריאת העולם, בהיותו בן חמישים ושנים, החל אברהם אבינו להקים את מפעל חייו: הפצת האמונה בא-ל אחד. היתה זו נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית. תם עידן התוהו.

אברהם אבינו קרא בשם ה', וחניכים רבים, ילידי רוחו, נהרו אליו. הוא האיר את חשכת האנושות השוגה באליליה, והכריז: 'יש מנהיג לבירה'. א-ל אחד ברא את העולם, והוא ממשיך לנווט אותו.

באוהלו של אברהם נזונו האנשים מהשקפה חדשה, היוצקת בחיים תוכן ומשמעות. המושגים החדשים שהעניק אברהם לבני האדם הכשירו את הלבבות. השחר החל להפציע על העידן החדש, הוא עידן התורה. אברהם נבחר על ידי האלוקים להקים עם, שבניו יובילו ברבות הימים את כל האנושות בעקבותיהם.

בניו של אברהם דבקו במורשתו. הם הנחילוה לבניהם אחריהם. מקומץ זעיר של שבעים נפש שירדו מצרימה הם גדלו והתעצמו מאד. בצאתם ממצרים קיבלו צאצאיו של אברהם את התורה בהר סיני.

עידן התורה

עידן התורה שהחל באברהם אבינו, הגיע לשיאו בהתגלות בהר סיני והסתיים בתקופת חתימת המשנה. ביצירה המונומונטלית שכתבו התנאים הקדושים - סוכמה התורה שבעל פה שנמסרה בהר סיני. במשנה נחקקה עלי ספר הדרכה מפורטת לדרך חיים על פי התורה. חכמת התורה גדלה בימים אלו לאין-שיעור. עידן זה היה צריך להוביל להכרה של תושבי העולם כולו בא-ל אחד, ולפתוח את עידן המשיח, אך לא כך קרה!
אמנם כלפי חוץ קיימו ישראל את מצוות התורה ולמדו בשקידה את חכמתה, אך בתוכם פנימה הם נכשלו במילוי משימתם לקדש את שם ה' לעיני העולם כולו. במקום להכיר לעומקו את רצון ה', הם החלו לבטוח בכוחם. במקום להשען כליל על ההשגחה העליונה, הם החלו להאמין שהם אדונים לגורלם.

להדרדרות רוחנית זו היו תוצאות מרות: כוח הרע שקנה שביתה בליבות ישראל, מנע מעידן המשיח להתחיל במועדו. שעת הכושר הוחמצה, וגם העמים לא צעדו בעקבותיהם.
במקום תקומתה המחודשת של מלכות בית דוד, החריף שעבוד היהודים בידי הרומאים. מרכזי התורה נחרבו, והיהודים התפזרו לארבע כנפות תבל. עידן התורה הסתיים, אך משיח בן דוד עדיין לא בא.

גן העדן האבוד

התקופה שבה מתנהל הוויכוח בין זקני אתונה לרבי יהושע בן חנניה היא תקופה רגישה וטעונה מבחינה לאומית. בתקופה זו ניצב עם ישראל על פרשת דרכים, במעבר חד בין ימי הזוהר על אדמת ישראל, כאשר בית המקדש עומד על תילו, לבין רידוי ושבי בידי זרים.

חכמי אתונה יודעים כי מבחינה היסטורית הגיעו דברי ימי ישראל לנקודת זמן מכריעה: עידן המשיח אמור להתחיל, אך לפי ראות עיניהם הגלגל מתהפך לרעה. בשאלתם הקנטרנית הם דורשים מרבי יהושע לתת מענה לשאלה הבוערת: איה הוא משיח בן דוד, שאתם מאמינים בו? ובלשון החידה: איה היא נקודתו האמצעית של העולם?

הרי לדעתכם עומדים אנו עתה בנקודת האמצע, בין שתי התקופות הפוריות של העולם: עידן התורה ועידן המשיח. בזמן זה אמורים אנו לחזות בבואו של המשיח. אך עינינו רואות כי בושש בן דוד לבוא, ואתם, היהודים, הפכתם לאומה של חורבן, של אובדן ושל ייאוש. מרכזו של העולם - נקודת האמצע שלו - עוד מעט תחלוף, ועידן המשיח לא החל.
אם כן, מדוע מתעקשים אתם להמשיך ולייחל לבואו?

דרך ארוכה וקצרה

רבי יהושע גילה לזקני אתונה שקיים תנאי נוסף לגבי ביאת המשיח. מה יקרה אם, חלילה, האנושות תסטה מהנתיב שנקבע לה ותשתמט ממילוי המשימה?

בנסיבות אלו תבוא ההתגלות לא על ידי בחירתו הרצונית של האדם, אלא בדרך אחרת: בבחירה מוכרחת, מכוח סיבובו של הקב"ה את גלגלי ההיסטוריה.

הדרך שתכשיר באופן זה את האנושות להכרה במלכות שמים, תעבור תהליך חשוך ומסוכן. העולם יילפת בזרועות האופל. הקב"ה יאפשר לכפירה ולאנוכיות לשגשג וירשה לאדם לצעוד אחריהן. ככל שיתעצם הרוע שבחיי האדם, כך גם יגדל סבלו. הסבל ימשיך עד לנקודה שבה יאיים הרע על קיומו של העולם.

או אז, יוכיח הקב"ה לאדם בצורה ברורה שהמקור לתחלואיו הוא ההתעלמות מהבורא. תודות להכרה בבורא ייהרסו וימחצו כל האלילים הכוזבים. באותה שעה יבין האדם שההכרה בריבונות ה' היא דרך החיים היחידה, וכל היתר - דרכי מוות הן.

חכמינו נותנים סימן מובהק לזיהוי פעמי המשיח הקרבים ובאים. פריקת העול תתפשט כספחת, והיא תתקבל על ידי רוב המין האנושי. אך, כאמור, הצלחתה המסחררת תוביל להתרסקות. כאשר ינותץ אליל השקר האחרון, תהיה דרכו של האדם להכרת ה' נהירה וברורה. ברגע שהיא תקרוס בקול רעש גדול, תהיה דרכו של האדם לעידן המשיח סלולה.

כאן!

זקני אתונה היושבים לפני רבי יהושע, רואים את התהליך בראשית התהוותו. התרבות הרומאית השלטת מסיטה את העולם לנתיבים השונים ממסלולו המקורי. כיוון ההתפתחות, כפי הנראה לעין, מגשים את ציפיותיהם והולך ומתרחק מחזון הגאולה.

הם מבקשים לדעת היכן היא נקודת האמצע של העולם, כלומר, מדוע לא בא בן דוד במועד שנקבע לו? לכאורה, הרי המציאות השולטת, סותרת את אמונת היהודים. האם לא תסכימו איתנו שהשעה כבר הוחמצה?

מה בהיר ונהיר המענה שבפי רבי יהושע! במילים קצרות מאד הוא שופך אור חדש על מצבו של העולם. הוא מרים את אצבעו בפסקנות וקובע: "כאן!" כאן הוא האמצע המדויק של ימות עולם. כאן היא הנקודה המובטחת של השינוי ושל התקומה. במקום שבו רגליכם עומדות מתבצעת ההפיכה ההיסטורית של עידן המשיח. בנקודתו האמצעית של העולם החל הקב"ה לסובב את גלגלי ההיסטוריה, כדי להבטיח את ביאתו של משיח בן דוד.

אתם שואלים היכן הוא עידן המשיח? הצלחתכם היא ההוכחה לכך שכבר נכנסנו לעידן זה! אתם עצמכם בשווקים הסואנים, בחוצותיכם הרהבתניות, בתרבותכם היהירה והדורסנית הינכם התגשמותה של הנבואה.

ההצלחה תאיר לכם פנים תרבותכם הריקנית תתפשט לכל קצוות תבל. רשעותכם תפרח רק כדי לגרום לבני האדם להעריך יותר את אור האמת, כאשר הוא יקרין סוף סוף על מסך החושך. כאשר תכבוש רשעותכם את כל העולם, אז יגלה הקב"ה את עצמו למין האנושי.
בבת אחת יבקע נוגה האמת את כל הערפילים. כל העמים, הקרובים והרחוקים, ישמעו ויכריזו: "אין עוד מלבדו", ויתנו לה' כתר מלוכה. ההתפכחות תהיה גורפת. כאשר יתיר הקב"ה לאמת הטהורה להיחשף והאדם יכיר בה. באותה שעה יגיע המלך המשיח.

רבי יהושע מותיר את נציגי הרומאים, הלא הם נציגי מלכות אדום השלטת, פעורי פה. הם נוכחים לדעת כי הם עצמם - שלא בידיעתם - מקדמים את מהלך הגאולה.

התהליך, אומר רבי יהושע, כבר החל, ברגע שהתחיל השליש האחרון של ימות העולם. אמנם אין לנו עיניים לראות ולא אוזניים לשמוע, אבל מאמינים אנו בכל לב ומכירים אנו כי עידן המשיח הנה הוא בא! כבר החלה הספירה לאחור.

החבל המודד את הזמן

כמוצא אחרון, לפני ההודאה בטעותם, מנסים זקני אתונה את כוחם ושואלים כמתנצחים: "מי אמר?" מהי ההוכחה לצדקת דבריך? רבי יהושע עונה להם: "תביאו חבלים ותמדדו".

תשובתו של התנא אינה תשובה אירונית, כמשיב כסילים כאיוולתם. במשל החבלים טמונה משמעות עמוקה.

לכאורה, תכנית האב של הבריאה ביצעה תפנית, אך לא בלתי הפיכה.
בשליש האחרון, ארבעת אלפים שנה אחרי בריאת העולם, מסובב הקב"ה את גלגלי ההיסטוריה ומכוון אותם באופן שגם אלה שאינם זכאים לכך יוכלו להגיע לתכלית. גם אם היהודים אינם שואפים לחזור לקב"ה מרצונם החופשי, הוא יחזיק בידם ויוביל אותם להכרה זו, שאם לא כן, לא תוכל לעולם להתממש התכלית הסופית של הבריאה.

חבלי ההיסטוריה נשזרים וטוויים בחכמה אלוקית עמוקה עד אין חקר, ובקצה החבל ממתינה התכלית - הגאולה השלמה.

היכן אנחנו על פני חבלי הזמן? מהו המקום שלנו בחבל המתוח, המקשר אל ביאת משיח?
לאחר שהבנו את הסיבה לעיכוב הגאולה - כישלון באמונה - נוכל להכיר את הדרך לתיקון, והיא התחזקות באמונה ובביטחון בה'. ממשימה זו לא נפטרים גם הגויים. כל אחד נדרש להחיות את אמונתו בהשגחת ה' ולבסס אותה בחיי היומיום. ביצור האמונה הוא הדרך להבטיח שנוכל לשרוד בתקופה הקשה של "עקבתא דמשיחא".

רמז לכך ניתן למצוא במושג הידוע "חבלי משיח". מושג זה מבטא את הצרות והיסורים שיבואו בתקופה האחרונה לפני הגאולה (מלשון חבל ומכאוב). אמנם במשמעות מושאלת ניתן לפרש גם אותו על ה"חבל" שבמשל, על חבלי הזמן המיטלטלים בסערה בעת האחרונה.

תהפוכות המחרידות מוסדות תבל. מי שמחזיק מעמד הוא מי שנאחז בחבל בכל כוחו, אוחז באמונה שלמה ומחזק את עצמו לבטוח בקב"ה חרף כל הניסיונות.

קרוב לאלפיים שנה עברו מאז הקשו זקני אתונה לרבי יהושע את שאלתם הקנטרנית, ועדיין לא הגיע החבל אל קיצו. אך אנחנו סמוכים ובטוחים כי מי שאחז בידינו עד עתה, יוליך אותנו גם בסנטימטרים האחרונים שנותרו, לפני הקץ המיוחל.