קול שקשוק חרבותיהם של עשרות אלפי שכירי חרב רומאים נשמע בחוזקה בתוך בתי העיר ירושלים. שירת הקצב הגברית החרידה את התושבים, וברק כלי מלחמה מושחזים, הבוהקים בשמש היוקדת, הרעיד את הלבבות.

עיר הקודש היתה במצור. במבט מהצריח נראו העמקים מסביב לירושלים בלבוש אחר. שטיח אדם קוצני ומאיים הפך את הנוף השקט של הבריאה הנפלאה, לצבעי מלחמה של המוני חיות אדם - שכירי חרב.

גזרת מלכו של עולם החלה! בית המקדש עומד להיחרב, ואתו נחרץ גורלם של יהודים רבים. במשך שלוש שנים חיכו חיילי רומי, צמאי הדם, לרגעים שבהם יוכלו להשתלח כעדת זאבים באנשי ירושלים החפים מפשע. ואכן, באותה שנה פתח חודש תמוז את הקיץ בבשורה קשה. בשבעה עשר לחודש הובקעה העיר והוצפה ברבבות רוצחים תאבי רוע, רצים לכל עבר, טובחים נשים וגברים ללא הבחנה, באכזריות שלא פסחה אף על ילדים ועל תינוקות.

אנשי ירושלים לא ישבו בחיבוק ידיים והשיבו מלחמה שערה. מאבקם העיקש של הרומאים להחריב פרובינציה כה קטנה ורחוקה, עלתה להם באבדות כבדות בנפש. מלחמת חורמה בלתי נתפסת, בכל קנה מידה היסטורי ומדיני, הוכרזה על ירושלים ועל המקדש שבתוכה. הם ראו בירושלים איום ממשי על תרבותם ועל זהותם. ערכי היהדות, שמרכזם בבית המקדש, הפיצו רוח ש'סיכנה' את קיומו של המשטר הרומי המושתת על כיבוש, על ניצול, על שיעבוד ועל רצח.

"בית שרוף שרפתם"

חכמי ישראל צפו מראש את אסון החורבן. במשך שלוש שנות המצור ידעו אנשי ירושלים בידיעה ברורה שלא רחוק היום שבו תיבקע החומה בידי אותן חיות אדם אכזריות ויוכרע גורלם.

המחלוקות בין היהודים לבין עצמם הן שגרמו להחליש את השורות במלחמותיהם מול אחיהם. היו שהזמינו את 'עזרת' הרומאים, והם אכן באו, אך הרגו את כולם ללא הבחנה בין הצדדים. שריפת מאגרי המזון בידי יהודים קנאים אילצה את הלוחמים להגיע למצב שבו היו צריכים להלחם ברעב ובצמא, הגורם שלבסוף הכריע את ההוצאה לפועל של גזרת הפורענות.

אילולא הבוגדנות של הבוגדים בעמם, לא יכול היה הצבא הרומי, על אף גודלו וחוזקו, להכניע את גיבורי ירושלים. החורבן בא מבפנים, השריפה הנוראה החלה מאתנו. חכמינו קבעו זאת כיסוד החורבן - שנאת חינם היא שהחריבה את הבית השני. הם גם הוסיפו, שרק על ידי תיקון חטא זה על ידי אהבה, הוא ייבנה בשלישית.

תרבות רומי

חורבן בית המקדש היהודי לא סיפק את קיסרי רומא. הם ראו חובה לעצמם להכניע סופית את העם שמסרב להעלם מעל דפי ההיסטוריה. הם החלו לחרוש את שרידי בית המקדש, לאבד את שרידי העיר, ואף החליפו את שמה ל'אליה קפיטולינה'. בטירוף חולני החלו בניסיון להכרית גם את רוחו של העם היהודי כדי למחוק את השפעתו ה'מסוכנת'. הם קיבלו על עצמם משימה עולמית בעלת עדיפות ראשונה במעלה אחרי החרבת בית המקדש, והחלו בבניית מבנה אדיר ברומא, שנחשב בזמנו כאחד מפלאי העולם. איצטדיון ענק המשלב סגנונות בנייה שונים באמצעות חומרי בנייה שהובאו ממרחקים, במטרה להקים 'מרכז תרבות עולמי'.

המבנה העצום יועד להוות תחליף למוקד הרוחני שהיווה בית המקדש בימי תפארתו. מעתה, כך אמרו, יהיה הקולוסאום מוקד לרוחניות החדשה, הנאורה והמתקדמת.

ימי החושך

דוב רעב ועצבני או מלתעות אימתניות של אריה זועם, הנלחמים עד מוות מול בני אדם שהושלכו באכזריות לזירה המפוארת, היו התחליף לקדושה היהודית של "ואהבת לרעך כמוך". יום יום נשמעו זעקות שבר של קורבנות אדם, ואין פוצה פה. אדרבא, קול תרועתם של המוני הצופים ב'שעשועון הבידור' נשמע בחוזקה, מהדהד בעולם עד היום. זו היתה התשובה הרומאית לחינוך ה'מסוכן' של היהודים. מסר חינוכי 'נאור ומתקדם' שהמציא מוחם הקודח של בני אדם שיכורי כוח ומלאי תאווה.

אירופה כולה החלה כורעת ברך תחת השפעת הקולוסאום. בכל המקומות שבהם דרסו סנדליהם המסומרות של חיילי רומי, הושלטה ההערצה לרומא ולתרבותה. לאורך הדורות המשיך קו זה של הרומאים. מעטים 'זכו' ליהנות מתרבות זו, שכן משטר ניצול משווע של איכרים הושלט על ידי שכבה אליטיסטית של כמורה ושל אצולה. רעב, בורות, מחלות וניצול גופני, ברשעות שלא תתואר, היו לחם חוקם של רובה המוחלט של האוכלוסיה.

סבלם של היהודים היה קשה שבעתיים. במשך אלפיים שנה, יהודים בכל קהילות העולם עונו, נשרפו, נטבחו והועלו על המוקד כדבר שבשגרה בכל מיני תחבולות ותואנות שווא. מפעלה של רומא "נחל הצלחה" במסעי הצלב... באינקוויזיציה... באינסוף פוגרומים. הוא הגיע לשיאו בימי המכונה הנאצית שהדגישה במפורש כי מלחמתה המרכזית היא ביעור ההשפעה של תרבות ישראל והשרשת תרבות גרמניה ה'נאורה', שבה החזק טורף את החלש כדי לשרוד ולהתקיים. תרבות הג'ונגל.

אור האהבה

רצון מלכו של עולם הוא שהטוב סופו לנצח והרע סופו שייעלם מן העולם. הגרמנים שטבחו מיליונים הוכנעו. בכך ירדה נציגת תרבותם הדורסנית של הרומאים למחתרת, וכמעט שעברה מן העולם. כל הרשעה, מאז ומעולם, הצליחה רק הצלחה זמנית. גם תרבות המערב השלטת כיום באמריקה, התנתקה אך לא מזמן מהשפעות הרוע הרומאי. שנים על גבי שנים ניצלו מיליוני עבדים אפריקאים, עד שההבנה כי האדם נברא "בצלם אלוקים" חלחלה לתודעתם. אט אט, לקראת סופו של יום, לומדת האנושות את הלקח ומפנימה את המסר האלוקי, הוא המסר היהודי של "ואהבת לרעך כמוך".

אחרית דבר

לעתים נראה כאילו עברה רומא מן העולם וירדה מדפי ההיסטוריה, אך חכמינו כבר קבעו את הכלל:

"רומא וירושלים, אם יאמר לך אדם שתיהן חרבות - אל תאמין. שתיהן בנויות - אל תאמין. אם זו חרבה, זו בנויה, ואם זו בנויה, זו חרבה - תאמין".

המאבק בין רומא לירושלים שהגיע לשיאו עת הונף הגרזן על בית מקדשנו, עדיין לא הסתיים. מדהים לראות גם בימינו את חורבנה של ירושלים ואת השלטון של תרבות רומי הפועם בעולם כולו. ניתן לראות זאת בבירור כשפוסעים ברחובותיה של עיר ורואים את הצניעות הנפגעת מההערצה ליופי חיצוני, את הפשטות הנפגעת מהמירוץ אחר כסף ומעמד, את יישוב הדעת הנפגע מתרבות בידור המונית, את הקדושה הנפגעת מקהל המריע לאלילי זמר וספורט, את כבוד האדם שנפגע מתרבות הומור שחור וציניות. כשרואים כל זאת, לעתים נראה שאיבדנו את עצמנו לדעת.

לצערנו מלחמתם של עשו ויעקב הוכרעה זמנית בשלטונה של התרבות הרומאית על זו שלנו. לא פעם נראה כאילו האנושות כולה השלימה, ואולי אפילו היא שלמה עם מהלך העניינים. אך לא כן הוא הדבר. יש עם אחד שלא השלים עד היום עם מהלך זה - העם היהודי. עם שלם הבוכה בכל שנה על גלות השכינה מתוכו. בניו ממשיכים בעקשנות מופלאה להעביר בהיסטוריה העולמית את מירוץ הלפיד של קדושת החיים על פי הרעיון הנשגב של "ואהבת לרעך כמוך". עם שכבר אלפיים שנה זוכר את החושך שהביא עמו השלטון הרומאי, ובכל קצוות תבל מדליק בדמעה בוהקת את אור התקווה לגאולת האנושות כולה.

ואכן, אם אך נשכיל כולנו להוסיף עוד לבנה של מעשים שכולם אהבת איש לרעהו, נזכה במהרה לראות בנפילתה של רומי ובבניינה המחודש של ירושלים, מוארת באור יקרות הבוקע מבית המקדש, שתוכו רצוף אהבה ומאיר את העולם כולו בזוהר אחדות בהיר.