כל מצוותיה של התורה חביבות הן על מקיימיהן, אך החביבות הנודעת למצוות סוכה עולה על כולן. נודע על גדולי ישראל שהיו מנשקים את דפנותיה של הסוכה בכניסתם וביציאתם, כביטוי של חיבה.

אהבה רבה מפגין עם ישראל בקישוט הסוכות, למרות שהן נועדו רק לשבעה ימים. אלמלא שאיננו כדאים, יכולנו להשתמש בסגנונו של מגיד זכותם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ולומר: "רבונו של עולם, יהי רצון שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השרשראות ומן הפנסים, ומן הציורים ומן העיטורים, שמקשטים שלומי אמוניך את סוכתך, וימליצו טוב בעדנו לכפר על כל חטאותינו".

חיבת ענני הכבוד

התורה מנמקת את מצוות סוכה (ויקרא כ"ג, מ"ג): "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". בגמרא מבואר שסוכות אלו היו ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל כל ימי היותם במדבר. אלא שתמהו המפרשים מדוע ניתנה מצווה מיוחדת כזכר לענני הכבוד, דבר שלא מצאנו בשאר הניסים שנעשו לישראל במדבר, כמו המן או הבאר?

נראה, שקיים שוני מהותי בין המן או הבאר לבין ענני הכבוד. המן והבאר נועדו לספק לעם ישראל את צורכיהם הבסיסיים במדבר. אלמלא הם, לא ניתן היה להתקיים במדבר אפילו ימים אחדים, וקל וחומר ארבעים שנה. אולם לא כך היו ענני הכבוד, שגם בלעדיהם ניתן היה להישאר בחיים. לפיכך, המן והבאר מעידים על יחסו המיוחד של הקב"ה כלפי ישראל, אך בענני הכבוד ניכרה יותר אהבתו הגדולה של ה' לעם סגולתו.

יסודה של מצוות סוכה טמון בחיבה שגילה הקב"ה כלפינו. באותה מידה, אף עם ישראל מפגין חביבות, העולה על כל המצופה, ומקשט את הסוכה בכל ליבו.

השערים הפתוחים

את החיבה הגדולה שרוחש הקב"ה כלפינו בחג הסוכות ניתן ללמוד גם מהתבוננות במעמדו של חג זה בין שאר מועדי חודש תשרי.

בימים הנוראים מידפקים אנו על דלתותיו של הקב"ה כדלים וכרשים. הן כך אנו אומרים ב"סליחות": "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך". אנו גם משבחים בשבח זה את הקב"ה בפיוטי הימים הנוראים: "וכל מאמינים שהוא… הפותח שער לדופקי בתשובה". תחינותינו אל הקב"ה מגיעות לשיאן בעת תפילת נעילה. הננו מתחננים אז מעומק ליבנו: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער".

אולם מה שונה המצב בחג הסוכות. אז, כביכול, המלך בכבודו פותח לפנינו את שעריו ומזמיננו לחסות תחת כנפיו. הסוכה מוגדרת בזוהר הקדוש כ"צילא דמהימנותא" - צל האמונה, ואנו מוזמנים לחסות בצילה במשך שבעה ימים.

אלמלא קדמו הימים הנוראים לחג הסוכות, לא יכולנו להיכנס לסוכת שלומו של הקב"ה, שהרי לא הכול ראויים לחסות בצילו של המלך. אך מכיוון שעברו עלינו ראש השנה ויום הכיפורים, ובהם נטהרנו מחטאינו, מעתה אנו מסוגלים להיכנס לסוכת הקודש.

בימי חודש אלול ובימים הנוראים אנו חוזרים ומשננים במזמור: "לדוד ה' אורי וישעי" את הפסוק: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה'… לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז, ד'). ההימצאות בבית ה' היא פסגת הנועם שאליה מסוגל אדם מישראל לשאוף. ואמנם, שאיפה זו מתגשמת והולכת במידה גדושה בסוכה, שכאמור, היא צילא דמהימנותא.

הכנסת אורחים

חג זה נחשב גם כ"זמן שמחתנו", משום שדרכו של בעל הבית לקבל את פני אורחיו במאור פנים ובשמחה, ואף הקב"ה, הפותח לפנינו את שערי סוכתו, מאיר לנו את פניו ומשפיע עלינו שפע של שמחה.

על רבי לוי יצחק מברדיטשוב מסופר כי היה מכניס לסוכתו אורחים בלי לבדוק את טיבם. משנשאל לפשר מעשיו, השיב כי לעתיד לבוא, כשיערוך הקב"ה סעודה לצדיקים בסוכת עורו של לווייתן, יש להעריך, שאף הוא, לוי יצחק, יידחק לשם ויבקש להיכנס. מסתבר, שיהיה מי שינסה למנוע בעדו מלהיכנס, שהרי אילו מעשים טובים יש בידו, שבגינם ראוי הוא להסב עם הצדיקים באותה סוכת קודש?... אלא שאז תהיה בפיו תשובה, שהרי אף הוא הכניס את כל החפץ בכך לסוכתו בלי לבדוק במעשיו. לכן, ראוי שגם עמו ינהגו משמים באותה מידה.

איננו זקוקים להרחיק מבט עד לסוכת עורו של לווייתן. כלום בסוכה זו, שאנו מקימים במו ידינו, ראויים אנו לשהות? מי יאמר זיככתי את ליבי, עד שראוי אני להיכנס למקום שבו שורה השכינה?

אלא שכך היא המידה משמים. עצם הכניסה היא המזכה אותו ליהנות מן הזכות הכבירה של השהייה ברשותו של המלך. הרצון להיכנס ולהתקרב לשכינה, מהווה תעודת כניסה למקום הקודש.

בצל כנפי השכינה

מפיה של כנסת ישראל נשמע הפסוק המופיע בשיר השירים (א', ד'): "הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך". רשות הכניסה לחדריו של המלך גורמת מטבעה לרשפי אש התלהבות של בקשת קירבתו.

שפע וברכה מעניק הקב"ה לברואים בעולמו. חיים ובריאות, כישורים וכשרונות, עושר וכבוד. כל אלו אינם אלא פרטים מתוך המכלול הרחב של הטובה שבה מתברכים בני האדם. אולם מכל קנייני תבל בוחר היהודי את קירבת הבורא, שהיא התשורה החשובה לו מן הכול. ובשעה שהוא זוכה לקירבה מופלאה זו, הוא שרוי בשמחה שאין כמותה: "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו" (תהלים ה', י"ב). החיסיון בצל כנפי השכינה הוא הנוסך באדם שמחת נפש שאין כדוגמתה בעולם החומר. לכל זאת זוכים ישראל בחג הסוכות.

חג הסוכות וכל עניינה של הסוכה מעידים ומכריזים על האהבה ההדדית שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. הקב"ה מצידו מאיר פנים ומכניס את ישראל לחסות בצילו, והעם מחזיר לו אהבה תחת אהבה. חיבוב המצווה שניכר בסוכות, הינו סממן היכר חיצוני למתחולל במעמקי נפשות ישראל וברצונם להתקרב לשוכן מרומים.