מהי המשמעות של הושענא רבה?

הושענא רבה הוא כינויו של היום האחרון של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר פיוטי הושענות רבים יותר מבשאר ימי החג, ומכאן שמו.

ליום זה שמות נוספים: יום ערבה – על שם מנהג חיבוט הערבה ביום זה, ויום חותם – כי יום זה הוא יום חיתום הדין של עשרת ימי תשובה.

בראש השנה ויום הכיפורים נידונים כל באי העולם כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים (כמה גשמים ירדו). יום זה של החג הוא יום החיתום האחרון של דין זה. הואיל וחיי האדם תלויים במים – דומה הושענא רבה ליום כיפור, ומרבים בו בתפילה ובתשובה כעין יום כיפור.

בזמן שבית המקדש היה קיים, העמידו לצד המזבח ענפי ערבה בגובה אחת-עשרה אמות והכהנים היו מקיפים את המזבח בכל יום מימי הסוכות. בהושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים, כמתואר במשנה:

"מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח – בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים: אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא. ואותו היום (היום השביעי של סוכות) מקיפין את המזבח שבע פעמים".

כזכר למנהגים מתקופת בית המקדש נהוג אף כיום להקיף שבע פעמים בהושענא רבה את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים תוך כדי אמירת הושענות.

בליל הושענא רבה נוהגים להישאר ערים כל הלילה ואומרים את "תיקון ליל הושענא רבה" או לומדים תורה. נוהגים לקרוא את כל ספר דברים בציבור. יש הגומרים את כל ספר תהלים, מכיוון שדוד המלך הוא האושפיזין של יום הושענא רבה.

לאחר הפיוטים נוהגים להניח את ארבעת המינים, לקחת חמש ערבות אגודות יחדיו, ולומר פיוטי תפילה על הגשם, ובסיומם חובטים את הערבות על הקרקע חמש פעמים.

ארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות רומזים לארבע קבוצות של בני אדם: אלו שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים, אלו שיש בהם אחת ממעלות אלו ואלו המשוללים מכל מעלה. בכל ימי חג הסוכות המינים נאגדים יחדיו, כסמל לאחדות ישראל, וכאות לקשרי הגומלין החייבים לשרור בין אלו לאלו.

עלה הערבה צורתו כפה סגור, לומר: אין לנו פתחון פה במה להשתבח בעצמנו. הערבה כשהיא לעצמה מסמלת את ההתבטלות מתוך הכרה במיעוט הערך העצמי. להכרה זו הגיעו ישראל במקדש בכל ימות החג. הן המקדש היה מוקד ליראה אדירה מפני הקב"ה, ואז היה קל יותר ליהודי להגיע להכרה זו. אולם כשאין בית המקדש קיים, מגיעה הערבה לשלב זה רק אחרי שהיא נאגדת בצוותא עם המעולים ממנה. רק אז היא מגיעה להכרה במיעוט ערכה כשהיא לעצמה. ואכן, הכרה זו עצמה היא מעלה רבתי.

העובדה שביום האחרון של החג, אנו מתמקדים בערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מציינת את הכרתנו העמוקה, שאחרי כל המאמצים חייבים אנו להודות כי מעשים אין בנו, זכויותינו מעטות ביותר, ולעומת רוב חסדי ה' המושפעים עלינו תדיר, בושים אנו בדלותנו. אך מעלה אחת יש בנו, והיא שמכירים אנו בדלות ערכנו. אולי דוקא עובדה זו היא שתעורר עלינו רחמי שמים כדי להושיענו.

סגולת יום "הושענא רבה" שבו ניטלת הערבה בפני עצמה, היא לסמל את נמיכות הרוח של היהודי, שבזכותה זוכים אנו לישועה רבה, כשם היום: "הושענא רבה", ישועה גדולה מאת ה'.

בכל ימות חג הסוכות נאגדת הערבה עם שאר המינים, לרמוז שהריקנים שבישראל, נקשרים אל הצדיקים, ועל ידי כך אלו מכפרים על אלו, אולם בהושענא רבה כה עמוקה הכנעתה והתבטלותה של הערבה, עד שהיא כאילו חשה שאינה ראויה להצטרף אל הצדיקים, ודוקא זהו הפתח לישועה.

הכנעה אמיתית מסוג זה היא דרגה גבוהה, ולא כל אדם זוכה לה, אם לא שקדמה לכך עבודת הכנה של הימים הקודמים, שבהם נאגדה הערבה עם שאר המינים. על ידי ההתקשרות המוקדמת עם הצדיקים, ניתן להגיע להכנעה אמיתית, ומתוך כך לזכות לישועה.