מדוע רק היהודים יכולים להנות מסגולות הסוכה?

הסוכה היא דירה מיוחדת במינה, ששם שמים טבוע בה. בשל רום מעלת מצוות סוכה, רק מי שהוא אזרח מישראל, דהיינו שהוא משורש ומגזע הקודש, רק הוא יוכל ליהנות משפע סגולת הסוכה כנאמר: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כ"ג, מ"ב).

רק אחרי הטהרה של יום הכיפורים, מסוגל עם ישראל להיכנס בכל גופו לסוכת הקודש, ואלמלא זכינו לטהרה אדירה זו, ספק רב אם היתה לנו גישה לסוכה, ששם שמים נקרא עליה. הכניסה לצל הסוכה, הינה ככניסה לחופה עם הקב"ה, רק העם שנבחר להיות הכלה, יכולים לשבת בסוכה, חופת השכינה, ולהנות מאורה ושפע קדושתה.

מלכתחילה הסוכה מיועדת לאושפיזין הקדושים שהם שורשי כלל ישראל. בזכותם מסוגלים גם יתר נפשות ישראל לקבל מגע כלשהו עם קדושת הסוכה. אולם מי שאין לו שייכות לאושפיזין, דחוי הוא לחלוטין מקדושת הסוכה.

לעתיד לבוא בבוא מועד הגמול הסופי לכל באי עולם, גם אומות העולם יבקשו להנות מן הסעודה הגדולה שתתוקן לצדיקים, ואז הקב"ה יגער בהם: "שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת – מהיכן יאכל בשבת?" (עבודה זרה ג', א')

למרות הצדק שבטיעון זה, הקב"ה יציע להם לקיים את מצות סוכה, כדי שיווכחו בעצמם מה רב השוני שבינם לבין ישראל.

מיד כל אחד ואחד הולך, ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהלים ב', ג').

כאשר יהודי נאלץ לעזוב את סוכתו, הוא חש עצמו כנזוף, ורגשות של צער מלווים אותו על שנמנע ממנו לקיים מצוה חביבה זו. לעומתו הגוי כשהוא יכול לפטור עצמו מן המצוה, הוא מבעט בסוכה ביציאתו. כיאה לבן בנו של עשו ששמח על ש"התפטר" מן הבכורה.

הגוי רואה במצוות עול מכביד שנכפה עליו שלא ברצונו, מי שייחסו אל המצוות כאל משא כבד, מרגיש בהקלה כשנטל זה הורד משכמו. אולם היהודי ניגש מצוות הבורא הינן הזדמנות פז להידבק בבורא עצמו, וכל קיום של מצוה מעשיר את אוצרות רוחו ונפשו וממלא אותו סיפוק ואושר.

לא בכדי הקב"ה מצער את אומות העולם בחמה היוקדת, ולא בגשמים המנטפים ויורדים לסוכה. החמה הרי היא סמלם של אומות העולם, שחודשיהם חודשי החמה והם מונים לחמה. החמה מסמלת את עולם הטבע, שעליו אומר קהלת (א', ט'): "אין כל חדש תחת השמש". אומות העולם אכן שקועות בתוך מסגרות הטבע החומריות, ואינם מנסות להתעלות מעליהן. הוא שאמרו חז"ל, שגם בהיכנס הגויים לתוך הסוכה, הם אינם משתחררים מן החמה והשפעתה. כל כניסתם לסוכה אינה אלא מעשה חיצוני, שאין עימו כל משמעות פנימית, ולכן בהזדמנות הראשונה הנקרית לידיהם הם נמלטים ממנה.

התורה העידה ש"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", דהיינו שלכל ישראל יש אפשרות להתקשר ולהידבק בקדושת הסוכה. אין איש מאתנו בן חורין מלשאוף ולהתאמץ להתכנס לצל הקודש, וכשם שנזכה לשבת בסוכה זו כן נזכה להסב בסוכת עורו של לויתן, בבוא הגאולה במהרה.