מה הכוונה לבקשה שנשב בעתיד בסוכת עורו של לוויתן. מהי הכוונה?

'סוכה של לוויתן' מתארת את המצב האידיאלי של האומות לעתיד לבוא, ביום שבו יגן ה' על אלו שינצלו ממלחמת גוג ומגוג, המלחמה האחרונה שתפרוץ בעולם לפני בוא הגאולה.

הנביא ישעיהו (פרק כ"ז) מתנבא על שני סוגים של לויתן, שכוונתם לשתי מעצמות הקיימות בחברה האנושית: "לויתן נחש בריח" ו"לויתן נחש עקלתון". הראשונה צועדת בדרכה הסלולה, הקבועה והמוגדרת, בדומה לבריח הנע בתוך מסלולו. זוהי החברה המתקדמת באופן גלוי בכוח הזרוע. השניה מתקדמת בעקלתון ומגיעה אל מטרתה בעקיפין ובתחבולות, זוהי החברה הערמומית.

ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה, הגדולה והחזקה את כל החברה האנושית אשר מדיניותה מבוססת על כוח הזרוע, והיא פורצת באופן ישיר אל מטרתה. כמו כן, יפקדו מעשיה של כל החברה האנושית המבססת על תכסיסי עורמה ומתקדמת בעקלתון.

כל מעצמה שהגיעה לשיא שלטונה בכוח הזרוע, הגיעה בסופו של התהליך גם לגאווה עיוורת. מתוך יהירותה על כוחה ועוצם ידה, היא זלזלה בתבונה ובחכמה, בראותה בהן סימנים של חולשה. היא לא ידעה כי היא דוחה במו ידיה את האמצעי היחיד העשוי לייצב את שלטונה. מסיבה זו, לאומות אלו אין עתיד בשלטון על העולם.

עד היום לא היה שלטון שלא התבסס על כוח. הרוחניות לא הגיעה מעולם לשלטון. במקום שהרוח תשלוט, והכוח ישמש לה כמכשיר להגשמת משימותיה, הושפלה הרוח והפכה למכשיר בידי הכוח. כך סטו גם הכוח וגם הרוח ממסלולם, ונוצלו שלא בהתאם ליעודם. למרות זאת עושה הכוח רושם בהופעתו השלילית, ובני אדם עלולים לקבל על עצמם את עול שלטונו. כאשר הרוחניות משועבדת והופכת לנחש עקלתון, המתקדם בפיתולי עקיפין, רואה בה האדם את השפלתה. לכן, הוא בוחל ברוחניות נפתלת זו, ואינו מוכן לקבל את שלטונה.

הכוח החומרי ממלא תפקיד מרכזי בהיסטוריה האנושית, גם אם הוא מועל בשליחות שהוטלה עליו, לשלוט בעולם לטובת האנושות כולה. הוא מנצל את בני האדם ומשעבדם לטובת עצמו בלבד.

הנביא מגלה לנו את מטרתם של העמים אחרי המלחמה האחרונה בירושלים, כאשר כל העמים יהללו את שם ה': "והיה כל הנוהר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבא-ות ולחוג את חג הסוכות" (זכריה י"ד, מ"ו).

אותה תקופה הקרויה "לעתיד לבוא": "הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא..." באותה שעה הקב"ה יעשה סוכה לצדיקים ויטמין אותם בתוכה, שנאמר: "כי יצפנני בסוכה ביום רעה" (תהילים כ"ז, ה'). לעתיד לבוא עתידות כל אומות העולם להתכנס וללחום בארץ ישראל, שנאמר: "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה י"ד, א'). והקב"ה יוצא ונלחם בגויים, שנאמר: "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם, כיום הלחמו ביום קרב" (שם פסוק ג').

לעתיד לבוא לא יהיה צורך בגהינום עלי אדמות, שכן היום עצמו יהיה לוהט כתנור לחוטאים ולפושעים. הטוב שינצח לא יסבול מעצם טבעו את הרע ואת החטא. הקב"ה יסכך בסוכת מגן על ראשי הצדיקים, ושני העולמות "ישיקו" זה לזה - העולם הישן יאבד, ויתחיל עולם חדש. הוא היום אשר בו תהיה האנושות כולה נחלת ה' לנצח.

דברי הנביא מגלים לנו את תכליתן של כל מלחמות ה' ואת התהליך האלוקי בחינוך האדם במשך כל ההיסטוריה, את חג הסוכות אשר יוחג על ידי החלק הנותר לפליטה מכל העמים שהושמדו במלחמות. הנביא מתאר כיצד האנושות הנגאלת מתאחדת בסוכת עורו של לויתן. בחגיגה כוללת זו של חג הסוכות תגיע התפתחות ההיסטוריה האנושית לשיאה. ברם, סוכה זו לא תהיה לטובת עם ישראל בלבד, כי אם טובה לכל האנושות המאוחדת - סוכת "לויתן", זוהי התכלית העליונה של ההתפתחות האנושית עלי אדמות, וכך יושג העתיד המיוחל.