סכך

חג הסוכות נקרא כך על שם הסוכה שאנו בונים בו. הסוכה נקראת בשמה על שם הסכך הסוכך עליה מלמעלה. דינים רבים יש לסוכה ואחד מהם קובע כי הסוכה צריכה להיות מכוסה בסכך רב שיסתיר את השמש, אך לא לגמרי. בשפה ההלכתית נקרא תנאי זה: "צילתה מרובה מחמתה". אם הסוכה תהיה במצב שבו: "חמתה מרובה מצילתה", כלומר שאור השמש יתפרס על פני שטח גדול מהצל, הסוכה תהיה פסולה. מנגד, חשוב שהסוכה לא תהיה מכוסה בסכך רב מדי, שיסתיר את כוכבי השמיים.

חשוב להבין: אם הסכך נועד למנוע את אור השמש, מדוע קיימת דרישה שניתן יהיה לראות מתוכו את הכוכבים? ואם אומנם יש חשיבות לכך, מדוע דילולו פוסל את הסכך? והלא בלא סכך נראים הכוכבים טוב יותר!

אלא שסוד יש בסכך זה; הוא בא ללמד את היהודי להאמין בזמני ההסתר. בימים של "הסתר פנים" דרושה מיומנות רבה. באותה שעה נצרך האדם לשכלל את כוח ראייתו ולשפרו בהרבה מימים כתיקונם. הסוכה והסכך מכונים בלשון הזוהר "צילא דמהימנותא" – צל האמונה; רמז למצב שבו אין ההשגחה גלויה ורק צילה נראה.

ואכן, בלשון הקודש יש למילה "סכך" שתי משמעויות הפוכות. מצד אחד הסכך מסכך ומכסה, ומצד שני הסכך עוטף; כמו שאמרו חכמינו ז"ל על שרה אימנו: "ולמה נקרא שמה יסכה, שסוכה היא ברוח הקודש".  

הסכך מלמד את האדם כי הכיסוי אכן לפעמים מסתיר ומגביל, אך הכיסוי גם ובעיקר שומר. הבורא עוטף ומגן גם בימים שבהם אין האדם "רואה" אותו. אין הוא נוטש את האדם, אפילו בימים שבהם הוא חש נעזב. הסכך מסתיר אומנם את השמיים, כפי שנאמר (ישעיהו ס, ב) "כי הנה החֹשך יכסה ארץ", אך למרות זאת, יזכו המאמינים חדי העין לראות את הבורא גם מתוך ההסתר, וזאת על ידי התבוננות. וכבר הבטיחה התורה כי מיטיבי רואי יוכלו לראות את הבורא דרך חרכי הסכך, וכפי שנאמר: "ועליך יזרח ה'".

הלכה נוספת קובעת כי יש להקים את הסוכה רק תחת כיפת השמיים. אם יחצוץ גג או אילן בין הסכך לבין השמיים – תיפסל הסוכה. רק בדרך זו יצליח המאמין לראות את השגחתו של הבורא מן החרכים, מחרכי הסכך.

הסכך הוא חומר גולמי מן הטבע, חומר שיד אדם לא נגעה בו. הוא גם לא עשוי מפירות בשלים, שהם יפים לאכילת אדם, אך מקבלים טומאה.

הסכך צריך להיות עשוי מגידולי קרקע, פרי ההתפתחות הטבעית של הארץ. אותה "פסולת גורן ויקב" היא מתנת ישע שנתן ה' לברואיו. האוצרות השמימיים הטהורים הם אלו שיד אדם לא נגעה בהם.

גם העשיר בעשירים לא יוכל לוותר על חסות זו של ה', וגם לעני בעניים מובטח שיזכה בה. כל השוני הוא רק בדפנות, שבהם נבדלים הארמונות המוצקים מן הצריפים הרעועים, ובהם באים לידי ביטוי העושר או העוני. המחסה הגדול המקנה לנו את שלום הבית הוא הסכך. הוא מסמל שעלינו להיות צנועים, ועם זאת מרוצים ושמחים.

דעה מסולפת היא שיכול האדם להגיע לידי ביטחון ושלום רק על ידי הפגנת כוחו. העובדות סותרות כלל זה; הפגנה זו מרחיקה את השלום, גוזלת את השלווה ביום ואת המנוחה בלילה. היא שולחת את הפחד ואת הדאגה ללוותנו בדרך החיים.

לא בידינו להגיע אל שלמות האושר. בהקמת הבית ובכל מאמצינו והשתדלותנו למען האישה והילדים, נוכל רק לעשות את שלנו, לצאת ידי חובתנו ולהשיג רמת חיים מסוימת. אבל את אשר השגנו, אם הרבה ואם מעט, עלינו למסור לחסותו של ה'.

אם נשתית את סוכת חיינו על ביטחון בה' ונקפיד להשתמש רק בחומרים שאינם מסמלים את כוחות האדם ואת ניצול אוצרות הטבע בידו; אם נפגין את ביטחוננו בה' על ידי הרחקת כל אל זר מסוכת חיינו – מובטח לנו שכבוד ה' יופיע עלינו ויברך אותנו, יגן עלינו, יאיר את דרכנו וישלח אושר ושמחה למשפחתנו.

ביטחון זה יש לו יסוד איתן בתולדות ישראל, בתקופת נדודי ישראל במדבר. ה' גאל אותנו מעבדות מצרים, הגן עלינו בעמוד אש וענן, האכיל אותנו מן והשקה אותנו מים מן הצור. הוא היה קרוב אלינו בארץ צייה וצלמוות ולימדנו: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח, ג). האדם אינו מתקיים בכוח מעשי ידיו, אלא מביטויי החמלה והרחמים של ה'.

ביטחון זה שלימדונו אבותינו, והתקווה לעתיד הנובעת ממנו – הם הם נחלת הבנים. על כך נאמר: "למען ידעו דֹורֹתיכם כי בסֻכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתכם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג).