מנהג כפרות

בערב יום הכיפורים נוהגים לעשות כפרות, כלומר לעשות פעולה שתעורר עלינו רחמים ותכפר לנו על חטאתנו לקראת יום חיתום הדין. בפעולה זו אנו כביכול מתפטרים מחטאינו וממירים את גזר דיננו בעופות או בכסף.

אם אי אפשר לעשות אותן בערב יום הכיפורים ניתן לעשותן בעשרת ימי תשובה.

לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה. טוב לקחת תרנגול לבן, לרמז על הלבנת החטאים, כנאמר (ישעיהו א'): "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו". אבל אין לחפש יותר מדי דווקא לבן, ורק אם מזדמן בנקל ראוי לבחור בו.

אם לא מוצאים תרנגולים יש לקחת אווז או בעלי חיים אחרים, ואפילו דגים. אבל אין לקחת תורים ובני יונה משום שהם ראויים לקורבן על המזבח, ועלולים לטעות ולחשוב שהכפרות הן במקום קורבן.

נוהגים שאישה מעוברת לוקחת לכפרה שני עופות, תרנגול ותרנגולת.

סדר הכפרות הוא כך: האדם נוטל את הכפרה ביד ימין ואומר את הפסוקים, כפי שנדפס בסידורים. אחר כך מסבב את הכפרה סביב הראש שלוש פעמים ואומר בכל פעם שמסבב: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול

ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".

אדם שעושה כפרות גם לעצמו וגם לבני ביתו, טוב שיסובב את התרנגול על עצמו תחילה, ורק אחר כך יסובב על בני ביתו. גם אצל הכוהן הגדול בעבודת הכפרה במקדש ביום הכיפורים נאמר: "וכפר בעדו ובעד ביתו"; קודם כיפר על עצמו, כדי לכפר על האחרים כשהוא כבר זכאי.  

בני עדות המזרח מקפידים שלא לומר פסוקים בסדר כפרות.

כפרה זו אין משמעותה כפרת חטא, אלא לשון חילוף ותמורה, שאם נגזרה מיתה על האדם – יבוא התרנגול תחתיו והוא יישאר בחיים. עיקר כוונת הכפרות שיתעורר האדם בשעת מעשה לחשוב שאולי הוא ראוי למיתה על עוונותיו, ויתחזק לשוב מהם ולבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא.

שוחטים את הכפרות וזורקים את בני מעיהם למקום שהעופות יוכלו לקחתם. דבר זה מרמז לאדם שעליו לשמור עצמו מן הגזל, שהרי התרנגולים מתפרנסים מן הגזל, ובני מעיהם הם הכלים המקבלים את הגזל.

טעם נוסף הוא כדי לרחם על העופות, כי ראוי לאדם שירחם על כל בעלי החיים, כמו שנאמר (תהילים קמ"ה): "ורחמיו על כל מעשיו". בימים אלו שאנו מבקשים רחמים מהקדוש ברוך הוא, ראוי לרחם על אחרים כפי שנאמר (משנה תורה לרמב"ם זרעים, ב'): "כל המרחם – מרחמין עליו".

טעם שלישי הוא שאולי נגזרה גזרה שעם ישראל יהיה חלילה מאכל לעוף השמיים, ואנו מעוניינים שתתבטל הגזרה הזו תחת כפרתנו, ואנחנו ניכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום.

אין לשחוט את העוף ליד עוף חי אחר משום צער בעלי חיים, כדי שלא יראה העוף במות רעהו, וכן מחשש שתצטמק הריאה של העוף החי מחמת הפחד וייעשה טרף (שהרי עוף שהצטמקה ריאתו נחשב טרף ואין לאוכלו).

לאחר השחיטה מולחים את העוף כדין ואוכלים אותו. נוהגים לפדות את הכפרות בממון ונותנים אותו לעניים. יש הנוהגים לתת לעניים את הכפרות עצמן. יש אומרים שעדיף לתת לעניים את דמי פדיון הכפרות ולא את הכפרות עצמן, שמא יתביישו העניים, שלאחר שהשליך את עוונותיו על העוף נותנו להם.

יש הנוהגים לעשות את הכפרות בכסף, ואומרים בנוסח הכפרות: "זה הכסף ילך לצדקה" ונותנים אותו לעניים.