תשובה וכסא הכבוד

כל אדם השב בתשובה זוכה ותשובתו מגיעה עד כסא הכבוד. עד למעלה הרמה ביותר. על כך  מלמדים אותנו חז"ל: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד."

אדם מניח תפילין בכל יום ולא נאמר שגדולה מצוות זו שמגעת עד כסא הכבוד. אשה שמפרישה חלה  לא נאמר על כך  שמגעת עד כסא הכבוד. אפילו על שמירת השבת לא נאמר שהיא מגעת עד כסא הכבוד.

רק על מצוות התשובה. למה?

אבל אין זה נכון שרק על מצוות התשובה. הנה אדם לאחר שמתפנה מברך ברכת אשר יצר את האדם בחכמה...ובהמשך הברכה מזכיר: "גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים...אדם היוצא לשירותים מזכיר את כסא הכבוד? מה לזה ולכסא הכבוד? כסא הכבוד הוא מקום הקדושה העליונה ביותר ובית הכסא הוא המקום השפל והטמא.  והרי הם שני הפכים הסותרים זה את זה.

בית הכסא מסמל את היכולת להתנקות מכל פסולת, את הצורך לפנות את הגוף מחומרים רעילים המזיקים לו. אדם אינו רשאי להתפלל, להניח תפילין או לברך ולהזכיר שם ה' כאשר גופו אינו נקי מפסולת.

הגאון מוילנא מסביר שכל זה משל להתפנות מן הדעות הכוזבות. ההתפנות מן הפסולת מרמזת על ההתנקות הרוחנית מכל פסולת רוחנית.

על זה נאמר: "השכם וצא, הערב וצא כדי שלא תצטרך להתרחק."  הכוונה לא רק לבדיקה לצורך בית הכסא, אלא חשבון המעשים. לערוך חשבון נפש של מאזן של אישיותו. וטוב לעשות זאת בכל יום בוקר וערב כי אז אינו צריך לעמול קשות לזכות לתשובה

זוהי בעצם תשובה, התנקות מקנאה, שנאה, תחרות, דאגות ופחדים, גאוה וכעס וכל מה שאינו לרצון ה' יתברך.

בית הכסא מסמל את ההתנקות מפסולת, תשובה היא התנקות ותיקון המעוות במחשבה בדיבור ובמעשה.

וכי איך אפשר להגיע לתשובה שלמה שמגעת עד כסא הכבוד?

אפשר ואפשר. ואיך?

אדם נדרש לעשות מעשה קטן, קבלה אחת שיכול לעמוד בה אבל שתהיה עקבית. כך עולה מדרגה אחת לקראת כסא הכבוד.

לאחר מכן מוסיף קבלה נוספת, מעשה נוסף יציב וברור, שמקדם אותו לקראת המדרגה השניה כאשר המעשה הראשון ממשיך וצובר את נקודותיו. וכך הלאה עולה מדרגה אחר מדרגה שלב אחר שלב כשכל מעשיו הקודמים מקדמים אותו ומתווספים בכל פעם מחדש לחשבונו.

עתה נצרף את כל אותיות ה- כ', את כל אותיות ה-ס' את כל אותיות ה-א' וכן הלאה עד האות ד' שמגיעה אל כסא הכבוד. ונחברם יחדיו. נקבל את הגימטריה של המילה תשובה. 

אדם העושה מצווה מסיים אותה ועובר למצווה הבאה. הניח תפילין וסיים אינו מניח שוב באותו יום אותם תפילין. אדם שומר שבת ברגע שהשבת יצאה נסתיימה מצוות השבת. כמו כן מצוות ישיבה בסוכה נקבעה ע"י התורה הקדושה שבעה ימים ולא עוד. מצוות התשובה לעומת זאת היא מצווה תמידית ללא הפסקה. בכל רגע ורגע שאדם מהרהר בתשובה ועושה תשובה הוא מתקרב יותר ויותר אל כסא הכבוד והוא עסוק באופן תמידי במצוות התשובה.

הנה כי כן, זוהי תשובה יציבה עקבית ואמיתית שהיא גדולה וחשובה עד שמגעת עד כסא הכבוד.