דוד ברוורמן

וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם    

 אל חדרו של כ"ק הרבי בעל הלב שמחה מגור זצוק"ל נכנסה קבוצה של יהודים שזה עתה נהפכו ל"בעלי תשובה". עמם נכנס אחד מחסידיו שהיה רבם ומדריכם בתהליך התשובה. הרבי קבלם בחביבות רבה, וכדרכו חילק לכול אחד מהם תפוח תוך כדי איחול להצלחה בהמשך הדרך. כשהגיע תורו של החסיד לעבור ליד רבו נתן גם לו הרבי תפוח עם אותו איחול. חסיד זה חשב שרבו טעה בו  שהוא חלק מהקבוצה... וביקש לתקן ואמר: מחילה, אני לא בעל תשובה!... הביט אליו הרבי בעיניו החודרות ואמר: "נו.. ולמה באמת לא ?! "

מצוות התשובה מחייבת כול יהודי באשר הוא לפי דרגתו. והיא לא דבר של מה בכך, מפני שקשה לאדם לשנות את הרגליו כפי שלימדנו ספר החנוך: "ההרגל חוזר בו כעין טֶבַע" (תצ"א) שינוי ההרגלים דומה לשינוי הטבעים. אך יש יום אחד בשנה שבו מקבלים סיוע אדיר לעשות את השינוי המתבקש הזה והוא היום הקדוש בשנה: "יום הכיפורים". כפי שלמדנו  הרמח"ל  בספרו "דרך השם" (חלק ד): "עניין יום הכיפורים הוא, הכין האדון ברוך הוא לישראל יום אחד שבו תהיה התשובה קלה להתקבל והעוונות קרובים לימחות". כיוצא בזה כתב בשו"ת מהר"י : "בחיבת השם את ישראל נתן להם יום זה לכפרה, שאין יצר הרע שולט בו, ובקַל יש לעשות תשובה ביום זה".

על עוצמתו של יום  אדיר זה נאמר בתהילים (קל"ט):  " יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ (ולא) וְל֖וֹ אֶחָ֣ד בָּהֶֽם" מובא במדרש: " שלוש מאות שישים וחמישה ימים הם ימות החמה, ליחידו של עולם אחד מהם, איזו? – רב לוי אמר זה יום הכיפורים" (ילקוט שמעוני תהילים תתפ"ח)

כלומר, הקב"ה ברא ויצר ימים רבים, ומתוך כולם ישנו יום אחד שהוא "לו", מוקדש אליו. וזהו יום הכיפורים הוא יום מסוג אחר. כל הימים עומדים מצד אחד, ויום הכפורים עומד בצד השני. כל הימים הם יפים וטובים אך הוא נתן אותם לבני אדם, ויש יום אחד שהוא השאיר לעצמו, כביכול לא יצר אותו, כפי שעולה מן הכתוב בפסוק: "ימים יוצרו ולו אחד בהם", את היום הזה השאיר , כביכול, בחיקו.

אם נדקדק יותר: כל הימים 'יוצרו', כלומר לכל יום במעגל השנה ניתנה 'צורה' - אופי מסוים, סדרים ומסגרת. כפי שכל דבר בעולם נברא ונוצר, היינו בתחילה יצא מן האין אל היש (נברא) ולאחר מכן קיבל צורה הנותנת לו כיוון מסוים (נוצר). כך גם במערכת הזמן, הימים שהם שטח העשייה של האדם (זמן מאפשר עשייה) קיבלו כל אחד צורה, גדר וגבול. כל הימים מלבד אחד. יום זה מופקע מכל גדר וגבול ומכל צורה, כי הוא לא נוצר, הוא נשאר בחיק הבורא. יום זה אינו נמצא במערכת הזמן הרגילה. אלא הוא יום מיוחד במינו שבו הקב"ה משבית את השטן מפעולתו. וכביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו מסייע לבניו לשוב אליו.

יש להתבונן בפשר הדברים, הלא מצוות התשובה לא תלויה בזמנים, זמנה הוא בכול רגע מימות השנה, מדוע נדרש שינוי כה גדול ביום זה?

נאמר בתורה (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני השם תטהרו", יום הכיפורים סגולתו בטהרתו, המטהר הוא בורא עולם בכבודו ובעצמו. ומדוע צריכים אנו כביכול להטריח את בורא עולם לטהרנו, מדוע שלא נעשה זאת אנו בעצמנו?

אלא, וודאי הוא שיהודי היודע את תפקידו וייעודו בעולם, בשעה שנפל בחטא שב בתשובה, כמו אדם שהתלכלך בבוץ, שמחפש מיד אפשרות לנקות את עצמו. אדם זה מטהר את עצמו ומגיע ליום הקדוש בניקוי מוחלט, כשאישיותו לבנה וצחה. אך שונה מכך ילד אשר התלכלך תוך כדי משחק, לא יחוש אי נוחות בלכלוך ובזוהמה, הוא ימשיך את סדר יומו כרגיל, עד למפגש עם אימו... האימא תגער בו שאינו נזהר על ניקיון גופו, והיא בעצמה תנקהו ותחליף את בגדיו. כך החוטא המרוחק והעצל אשר כבר לא מאמין ביכולתו להשתנות, נוח לו עם ההרגלים המגונים שלו.  הוא כבר לא רואה כמה מזוהם הוא. אחד כזה לכאורה אבדה תקוותו!   לילד יש אימא שאכפת לה, אך מי ינקה בוגר מלוכלך?... 

לימדנו רבי עקיבא: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים"  ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו ביום הכיפורים ומנקה את הזוהמה של החוטא. כמו שנאמר בנביא: "רחץ השם את...בנות ציון" (ישעיה ד, ד)

וזאת אנו מבקשים בתפילת יום הכיפורים: "מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה, מחה והעבר פשענו וחטאתנו מנגד עיניך כאמור (ישעיהו מג, כה) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר".

מה הכוונה "למעני", וכי הקב"ה זקוק לתשובתנו?

מבאר הגה"צ רבי סענדר ארלנגר שליט"א, (ה' ירפאו ויחזקהו) הקב"ה כביכול פונה אל היהודי שהתלכלך בחטאים ואומר לו: "קשה לי להביט איך נשמת ישראל היקרה, הנפש העליונה הזאת, שקועה במדמנת החטאים, הלא נשמה זו היא חלק ממני, חלק אלוק ממעל". על זה אנו מבקשים "מחה והעבר פשענו וחטאתינו מנגד עיניך", אנא ממך ריבונו של עולם, תנקה את נפשינו כדי שתוכל להביט בנו... וזהו הביאור "אנכי מוחה הוא מוחה פשעיך למעני ", כביכול הקב"ה עושה זאת למען יוכל להביט בנו כשאנו צחים ונקיים מן  החטאים.

כאשר בא יהודי ביום הכיפורים לבית הכנסת, הקב"ה כבר ממתין לו שם, כמו שנאמר  "כי ביום הזה יכפר עליכם לפני השם תיטהרו". היהודי נמצא לפני השם ואת העבודה כביכול עושה הקב"ה. מצוות יום הכיפורים היא "קבלת פני השכינה", ובזכותה זוכה היהודי החוטא למחילה לסליחה ולכפרה.

 יום הכיפורים ה-יום בה' הידיעה של השנה, יום שכולו חסד, יום שבו אבינו שבשמים מכבסנו ומטהרנו, הזדמנות של פעם בשנה, לשם כך עלינו להכין עצמנו לזכות לכך ע"י חמשה עינויי הגוף. עשרה ווידויים. ובכך נזכה לצאת בסופו נקיים חדשים ומצוחצחים.  

                               גמר חתימה טובה.