קישוט הסוכה

כל מצוותיה של התורה חביבות הן על מקיימיהן, אך החביבות הנודעת למצוות סוכה עולה על כולן. ידוע על גדולי ישראל שהיו מנשקים את דפנותיה של הסוכה בכניסתם וביציאתם, כביטוי של חיבה.

התורה מנמקת את מצוות סוכה בטעם (ויקרא כג, מג): "למען ידעו דֹרֹתיכם כי בסֻכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". בגמרא מבואר שסוכות אלו היו ענני כבוד שהקיפו את בני ישראל כל ימי היותם במדבר. תמהו המפרשים: מדוע ניתנה מצווה מיוחדת כזכר לענני הכבוד, דבר שלא מצאנו בשאר הניסים שנעשו לישראל במדבר, כמו המן או הבאר?

אומנם נראה שקיים שוני מהותי בין המן או הבאר לבין ענני הכבוד. המן והבאר נועדו לספק לעם ישראל את צורכיהם הבסיסיים במדבר. אלמלא הם, לא ניתן היה להתקיים במדבר אפילו ימים אחדים, וקל וחומר במשך ארבעים שנה. אולם לא כך היו ענני הכבוד; גם בלעדיהם היה ניתן להישאר בחיים. המן והבאר אומנם מעידים על יחסו המיוחד של הקדוש ברוך הוא כלפי ישראל ועל דאגתו להם, אך אין הם דומים לחיבה היתרה שניכרה בהענקת ענני הכבוד.

יסודה של מצוות סוכה טמון בחיבה שגילה הקדוש ברוך הוא כלפינו דרכה. באותה מידה גם עם ישראל מפגין כלפיה חביבות העולה על כל המצופה, ומקשט אותה באהבה מכל ליבו.

את החיבה הגדולה שרוחש הקדוש ברוך הוא כלפינו בחג הסוכות, ניתן ללמוד גם מהתבוננות במעמדו של חג זה בין שאר מועדי חודש תשרי.

בימים הנוראים מתדפקים אנו על דלתותיו של הקדוש ברוך הוא כדלים וכרשים. הן כך אנו אומרים ב"סליחות": "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך". אנו גם משבחים בשבח זה את הקדוש ברוך הוא בפיוטי הימים הנוראים: "וכל מאמינים שהוא... הפותח שער לדופקי בתשובה". תחינותינו אל הקדוש ברוך הוא מגיעות לשיאן בעת תפילת נעילה, שבה הננו מתחננים מעומק ליבנו: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער".

אולם מה שונה המצב בחג הסוכות. אז כביכול המלך בכבודו פותח לפנינו את שעריו, ומזמיננו לחסות בצל כנפיו. הסוכה מוגדרת בזוהר הקדוש "צילא דמהימנותא" – צל האמונה, ואנו מוזמנים לחסות בצילה במשך שבעה ימים.

אלמלא קדמו לכך הימים הנוראים, לא יכולנו להיכנס לסוכת שלומו של הקדוש ברוך הוא, שהרי לא הכול ראויים לחסות בצילו של המלך. ואולם כיוון שעברו עלינו ראש השנה ויום הכיפורים שבהם נטהרנו מחטאינו ומפשעינו, מסוגלים אנו עתה להיכנס לסוכת הקודש.

זהו אפוא היסוד להידור הסוכה ולכבוד שאנו רוחשים אליה. זו גם הסיבה אנו מקשטים את דפנותיה בפירות ובפרחים נאים ובשאר קישוטים מרהיבי עין. נתח נכבד וחלק בלתי נפרד מהכנת הסוכה ובנייתה היא מלאכת תליית הקישוטים. יש המשקיעים שעות על גבי שעות בעשיית יצירות פאר שיפארו את סוכתם ויחבבו עליהם את השהייה בה.

בימי חודש אלול ובימים הנוראים אנו חוזרים ומשננים במזמור "לדוד ה' אורי וישעי" את הפסוק: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה'… לחזות בנֹעם ה' ולבקר בהיכלו" (תהילים כז, ד). ההימצאות בבית ה' היא פסגת הנועם שאליה מסוגל אדם מישראל לשאוף. שאיפה זו מתגשמת והולכת במידה גדושה בסוכה, ב'צילא דמהימנותא'.

מפיה של כנסת ישראל נשמע הפסוק המופיע בשיר השירים (א, ד): "הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך". רשות הכניסה לחדריו של המלך גורמת מטבעה לרשפי אש קודש של התלהבות ובקשת קרבתו של ה'.

מפאת חשיבותה של הסוכה, משכן השכינה – מלבד מה שאנו מקשטים ומייפים אותה עלינו להקפיד שתישמר נקייה ומכובדת כיאה לבית ה'. לא נשאיר בסוכה כלים מלוכלכים או שבורים אלא נפנה אותם מיד; נקפיד שתהיה פרוסה על השולחן מפה יפה ונקייה, ושכל המראה של הסוכה ישדר כבוד.

שפע וברכה מעניק הקדוש ברוך הוא לברואים בעולמו: חיים ובריאות, כישורים וכישרונות, עושר וכבוד. כל אלו אינם אלא פרטים מתוך המכלול הרחב של הטובה שבה מתברכים בני האדם. ואולם מכל קנייני תבל בוחר היהודי רק את קרבת הבורא, שהיא התשורה החשובה לו מכול. ובשעה שהוא זוכה לקרבה מופלאה זו הוא שרוי בשמחה מאין כמותה: "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו" (תהילים ה, יב). החסות בצל כנפי השכינה היא הנוסכת באדם שמחת נפש שאין כדוגמתה בעולם החומר. לכל זאת זוכה עם ישראל בחג הסוכות.

חג הסוכות וכל עניינה של הסוכה מעידים ומכריזים על האהבה ההדדית שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. הקדוש ברוך הוא מצידו מאיר פנים ומכניס את ישראל לחסות בצילו, והעם מחזיר לו אהבה תחת אהבה. קישוט הסוכה וחיבוב המצווה הם סממן היכר חיצוני למתחולל במעמקי נפשות ישראל וברצונם להתקרב לשוכן מרומים.