עצרת

בראש השנה וביום הכיפורים ביקשנו מעומק לב: "ותמלוך על כל העולם כולו בכבודך", וכן ביקשנו: "ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם". בימים קדושים אלו שבהם אנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא, אנו מבקשים שמלכות ה' תתגלה בקרוב לכל יושבי תבל, לכל העמים הקרובים והרחוקים, ושגם הם ידעו שיש בורא עליון שברא את עולמו.

מבחינה זו חג הסוכות הוא המשך לתפילה שהתפללנו בימים הנוראים על כל אומות העולם. בימים אלו אנו מגשימים את תפילותינו בעבורם. בחג זה מקריבים החל מהיום הראשון ועד היום השביעי פרים רבים לקורבן. ביום הראשון מקריבים שלוש עשרה פרים, ביום השני שנים עשר, וכך הולכים ופוחתים עד היום השביעי, שבו מקריבים שבעה פרים. מניין פרים אלו יחד הוא שבעים. הם מכוונים כנגד מניין אומות העולם, ומטרתם לחלות את פני ה' ולבקשו שיכפר על מעשיהם של שבעים העמים כדי שגם הם יזכו לגילוי מלכות ה'. פעולה זו למען האומות, כלולה במסגרת תפקידנו להיות אור לגויים ולסייע להם למלא את ייעודם הרוחני.

ישנה סיבה נוספת לכך שדווקא בחג הסוכות אנו מקריבים שבעים קורבנות כנגד אומות העולם. באחרית הימים, בזמן הגאולה השלמה, חג הסוכות יהיה גם חגם של כל העמים. כך מתנבא הנביא זכריה (יד, טז): "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבא-ות ולחֹג את חג הסֻכות". מסיבה זו נצטווינו להכין כבר עתה את הרקע לאותה התרצות של ה' לקרב את האומות אליו, ולהכשיר את החג גם בעבורם.

פרט נוסף שנעשה כדי לקרב את האומות אל התורה, הוא הציווי (דברים כז, ב): "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, והקמֹת לך אבנים גדֹלות, ושדת אֹתם בסיד". על אבנים אלו נכתבה התורה (שם ח): "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב".

מהי הכוונה במילים "באר היטב"? מבאר רש"י: בשבעים לשון. מדוע? כי כל אומה צריכה לקרוא את התורה בשפתה. קריאה זו מסוגלת לקרב את העמים להכיר בגדלותו של ה', כאשר הם יקראו בתורה דבר מה ויראו בעיניהם את התגשמותו. כך לדוגמה, כשיקראו שבשנה השישית שלפני השמיטה האדמה תיתן תנובה פי שלוש מאשר בשנה רגילה, ואכן יראו זאת בפועל בשנה השישית, הם יבינו שהתורה היא מן השמיים, ושבורא כל יכול הוא שנתנה.

גם כשיראו שכולם עולים לרגל לירושלים בשלושת הרגלים, ואף על פי כן האויב לא כובש את הארץ בתקופה זו, וגם באופן פרטי לא קורה נזק לאחד מן העולים – כנאמר מפורשות בתורה, הם יבינו שהתורה היא שמימית. באופן זה הם יתקרבו לאמונה ויתרחקו מאמונותיהם בעץ ואבן. זהו השלב הראשוני לתיקון העולם. הדבר יתרחש כאשר האומות יכירו באמיתות התורה. זוהי הסיבה אפוא שבחג הסוכות אנו מכלילים את אומות העולם בעבודת הקורבנות, כי ה' לא נטשן וגם להן יהיה תפקיד לעתיד לבוא בבוא הגאולה.

לאחר שבשבעת ימי חג הסוכות פעלנו גם למען אומות העולם, אנו מייחדים יום מיוחד למען עם ישראל לבדו. נאמר בפסוק: "ביום השמיני מקרא קֹדש יהיה לכם... עצרת היא" (ויקרא כג, לו).

ביום השמיני אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: 'נהיה ביחד'; עצרו נא לפני יום נוסף, בבחינת "עצרת". הקשר המיוחד ביום זה עם ה' מורה שעם ישראל שונה הוא מיתר משפחות האדמה. הקשר לה' הוא נצחי, וסוד נצחיות זו מצוי בפנימיותו.

אבות העם היהודי נולדו במהלך על טבעי, כי כל האימהות היו עקרות. גם נקודה זו מעלה אותם מעל לגדרי הטבע. בנוסף, הם נחשבים כבשה אחת בין שבעים זאבים, וגם מהלך זה הוא נס. השכר והעונש הניתנים לאדם על פעולותיו או על מחדליו, גם הם מהלך שמעל הטבע. מהלך זה מתבטא במספר שמונה, שעוסק בנושאים שמעל הטבע. כך גם יום שמיני עצרת, שבא לאחר שבעת ימי חג הסוכות, הוא יום שמעל לטבע.

המילה "עצרת" מורה על עצירה, על התעכבות נוספת לאחר חג הסוכות. "היו עימי יום אחד", אומר ה' לעם ישראל. אני ואתם שייכים למציאות שמעל הטבע, ומציאות זו זקוקה לחג שינציח את הנצח לדורות. בחג הזה נבנה הקשר בינינו לבין ה' לצורך כל השנה. אין זו פגישה רק ליום אחד.

שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו, ואינו קשור למהלך הטבע שסביבו נסובים שבעת ימי חג הסוכות. לאחר הבנת הטבע בשבעת ימי החג, ניתן לעבור למצב של מעל הטבע; לחגוג את שמיני עצרת ולהתייחד בו עם הבורא.