אם היה דבר שחיים שטינקערס לא היה יכול להיפרד ממנו היו אלו פוזמקאותיו (גרביים) הוא חש חיבה עזה לזוג הפוזמקאות שעל רגליו ואלמלי שמצווה לרחוץ לכבוד שבת אזי לא היה מסירם מעל רגליו עד יום מותו, אלא דא עקא שגם בימים בהם נאלץ ללכת לבית המרחץ הרי שאת פוזמקאותיו לא שלח לרחיצה וכשהיה נשאל מדוע אינו מחליפם היה מביט בהן בחיבה ומחליף האחת בחברתה.

חיים שטינקערס דנן היה אדם חברתי אלא שמחמת ריחו הנודף נהגו חבריו לדבר עימו ממרחק מה, חיים לא הבין גם רמזים דקים אלו ואף כשהיה רואה את ידידיו מניחים צמד אצבעות על חוטמם ומשתדלים לנשום דרך הפה היה מביט כמשתומם מה זה אירע להם שכן הוא את ריחו אהב.

לימים הגיע זמנו של חיים שטינקערס למצוא את שנגזר עליו ארבעים יום קודם יצירתו, אלא שהשתדלותו בעניין לא העלתה דבר בחכתו, שכן מי היא אשר תכנס בברית הנישואין עם אדם שריח פוזמקאותיו נודף למרחקים ואי אפשר לדור במחיצתו.

הימים חולפים ונהיים חודשים ואלו מתקדמים ונהיים לשנים וחיים עומד ברווקותו ואינו מוצא מזור, הוא נושא עיניו לשמיים מאין יבוא עזרי ואף משתדל בעניין הסגולות הידועות לפתיחת שערי שמיים ותעל שוועתו השמיימה  והישועה נמצאה, זיווג הגון משמיים שכן משדכים לו לאדם כפי מעשיו, ינטעל הטטרנית ראויה היא לחיים שטינקערס שכן גם אם ימשיך במנהגו הרי שלא יפריע הדבר לשלום ביתם , שכן חוש הריח אצלה תיפקד חלושות ואף יש אומרים שלא פעל מעולם כלל ועיקר.

הצלחת נשברה התנאים נכתבו והיום המיוחד יום בו יכנסו חיים וינטעל בברית הנישואין קרב, משה קלוצמכער ידידו של חיים משכבר ימים חשש שמא דווקא ביום חופתו יקפיד חיים במנהגו ולא יחליף פוזמקאותיו, ועלול הדבר חלילה לגרום לעגמת נפש הן לאורחים ואף למשפחת הכלה אשר לא היו טטרנים כמותה, לקח משה את חיים לשיחת תוכחה והוציא ממנו הבטחה כי ביום חופתו יחליף את פוזמקאותיו, ליתר ביטחון אף השאיל משה זוג פוזמקאות נקיים לחיים לבל יאמר כי מחמת הוצאות החופה המרובות לא יכול היה להרשות לעצמו זוג גרביים חדשות,

חיים לבוש בבגדי חתן עומד תחת חופתו מולו יענטעל רעייתו בשמלת כלה, אלא שמלבדם אין איש תחת החופה,כל המוזמנים ובני המשפחה שמרו על מרחק מהנזק התברואתי שלא ידעו מה מקור, ואף הרב מנסה ממרחק להסביר לחיים שטינקערס כיצד לשבור את הכוס, שכן ספק רב האם מותר לברך במקום בו שורר ריח שאף הזבובים אינם מחזיקים בו מעמד,

משה שהגיע מעט באיחור לחופת חברו נחרד, הלבנת פנים כה גדולה, הכלה עומדת נבוכה ואיננה מבינה על מה המהומה ואילו החתן משתומם אף הוא על מה עלתה לו בושה זו ומה חטאו, משה ניגש בחרי אף לחיים ידידו הן הבטחת שתחליף פוזמקאותיך המלוכלכים ואף את זוג פוזמקאותי אותם כיבסתי במיוחד השאלתי לך? ומדוע לא עמדת במילתך? חיים מביט בידידו וזיק ניצחון בעיניו רואה אתה כל חיי ידעתי שאין פוזמקאותי בעוכרי, שכן ודאי עמדתי במילתי הנה ראה רגלי עטופות בזוג פוזמקאותיך המושאלים, א"כ מניין הריח הנוראי שגרם לכל קרוביך וידיך לברוח? הא השיב חיים בביטול והוציא את זוג פוזמקאותיו האהובות והמריחות מכיסו, את אלו הבאתי עימי שאם חלילה לא תאמין לאות הראשון  כי עמדתי במילתי הרי שראיה נוספת בכיסי לאמון שנתתי בך הנה הם זוג פוזמקאותי הישן האהוב והטוב .

ערב יום הכיפורים מגיעים לבית הכנסת עטופי לבן נקיים מעוונות אך האם את הגרביים הישנות זכרנו להשליך? האם באמת השלכנו את ההרגלים המגונים או שחלילה אמרנו לעצמנו נחכה עד שיעברו הימים הנוראים ואזי נחזור להרגלנו הישנים? עזיבת החטא פירושה עזיבה מוחלטת של כל ההרגלים הישנים, בעל תשובה הוא זה המתבייש במעשיו ולא  האומר "אחטא ואשוב" שכן זה "אין מספקים בידו לעשות תשובה",