משה בן שושנה ליאור בן אילנה אייל בן מרים נתנאל בן סולטנה ענת אוהד בן שרון דוד בן רונית ליאורי מוריה אמיני  יונתן בן עדנה חיה פריאל בן אילה מתניה רחמים בן שרה אלון בן חנה נועם בן אילנית לירון בת דליה שרון בת מתוקה אהרון בן בת שבע אילון בן גילה שחר בן מלכה שחר שלום בן חנה מזל גבע בן זיוה יובל בן הגר אסף שלמה בן אהובה ציפורה שגיא עזרא בן גילה ידידיה בן ברכה בן ציון בן מזל גיא בן דוריס ליבנת בת זימרת דוד בן רונית יהונתן בן שושנה שאנן בן תניה רועי בן ניצה קארין בת לובה אברהם נח בן חנה דינה  נעם אלימלך בן דבורה דביר בן שלומית דניאל בן אילנה ליאור בן הדר ארז בן הדס אלרואי חיים בן חנה סהר בן עירית אברהם בן גלית נריה אורי בן אבישג יובל סומך נהוראי ביטון בן אורה יונתן יוסף בן רבקה נעמה מתן בן דבורה מתן בן אסתי נתנאל משה בן יוכבד אדיר בן ויקי שיא בן שגית אוריאל בן ברוריה ברנדל משה בן שושנה ליאור בן אילנה אייל בן מרים נתנאל בן סולטנה ענת אוהד בן שרון דוד בן רונית ליאורי מוריה אמיני  יונתן בן עדנה חיה פריאל בן אילה מתניה רחמים בן שרה אלון בן חנה נועם בן אילנית לירון בת דליה שרון בת מתוקה אהרון בן בת שבע אילון בן גילה שחר בן מלכה שחר שלום בן חנה מזל גבע בן זיוה יובל בן הגר אסף שלמה בן אהובה ציפורה שגיא עזרא בן גילה ידידיה בן ברכה בן ציון בן מזל גיא בן דוריס ליבנת בת זימרת דוד בן רונית יהונתן בן שושנה שאנן בן תניה רועי בן ניצה קארין בת לובה אברהם נח בן חנה דינה  נעם אלימלך בן דבורה דביר בן שלומית דניאל בן אילנה ליאור בן הדר ארז בן הדס אלרואי חיים בן חנה סהר בן עירית אברהם בן גלית נריה אורי בן אבישג יובל סומך נהוראי ביטון בן אורה יונתן יוסף בן רבקה נעמה מתן בן דבורה מתן בן אסתי נתנאל משה בן יוכבד אדיר בן ויקי שיא בן שגית אוריאל בן ברוריה ברנדל
שמות לתפילה מלחמת חרבות ברזל
    ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות חרבות ברזל שידוכים אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
הבכיה על החורבן
זאב גרינוולד
חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
היום בו נולד המשיח
זאב גרינוולד
אבלות על חורבן בית המקדש
זאב גרינוולד
מאמרים בנושא
מגילת איכה
יהודה רובן
``קרוקס, אבטיח קר, ותשעה באב...``
דוד ברוורמן
ליל תשעה באב
ערכים
עמי לא התבונן
דוד ברוורמן
החורבן ואני
יהודה רובן
מאמרים נוספים
"היום השחור"
השאלה

מדוע מכנים את תשעה באב היום השחור?


x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד

מאורעות כבירים בחיי עמנו ארעו ביום תשעה באב ומסביבו. ביום זה נגזר על דור המדבר שלא יכנס לארץ ישראל. ביום זה נחרבו הבית הראשון והשני, נפלה העיר ביתר שהכתה אנושות את העם ששרד אחר החורבן, ונחרש אתר בית מקדשנו לעיים. (גם בהמשכה של ההיסטוריה שב התאריך הזה לפקוד את עמנו: גזירות וגרושים, שהבולט בהם הוא, גרוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה, והתפתחויות חמורות במהלך מלחמת העולם השניה ועוד).

פורענות זו של תשעה באב, החלה במדבר. לאחר שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ, והעם אמרו (במדבר י"ד, ד'): "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".

באותו ליל תשעה באב נאמר (במדבר י"ד, א'): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא". מספרים חז"ל, כי ה' אמר להם: אתם בכיתם בכיה של חינם לפיכך אקבע לכם בכיה לדורות.

במשפט זה, גנוזה המשמעות העמוקה של יום תשעה באב ומאורעותיו:

בכיה של חינם – משמעותה בכיה ללא הצדקה. בכיה של עם אשר איבד לפתע את בטחונו באלוקיו, ועל ידי זה נותר מבוהל ונפחד, בשממת המדבר, לנוכח מציאות עלומה ועתיד לא ברור. הוא מבקש לשוב מצרימה.

לפיכך אקבע לכם בכיה לדורות – לא בעונש גרידא מדובר. בכיה לדורות – היא תקון המעוות. היא הגילוי מחדש של הקרקע שנשמטה, של הבסיס שאבד. בכיה לדורות – מסמלת את הגעגועים והכמיהה של העם לשוב אל מקורו. לחזור אל הרגשת ההחסות המלאה של אלוקים על עמו. להשיב את ההכרה, האמונה והבטחון באלוקים. (זה כל אשר אבד – וזה כל אשר ישוב).

ולכן כל דמעה הזולגת ביום זה – מקורה בהלמות הלב היהודי המתגעגע, אשר מקום לו ופינה לאלוקיו, מפינה זו וממוקד זה יונקים כל געגועיו ותפילותיו וממנה תקוותו.

כאשר מתעמעם האור בלבבנו, כאשר נוטים אנו לשכוח ולזנוח את קשרינו ובטחוננו באלוקים – או אז ניתך עלינו כוס היגונים, ודוקא ביום זה להזכירנו: לשוב ולהאיר בתוכנו את המקדש, ולקיים את הצו המתמיד והקבוע (שמות כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

כל עוד שוכן בלבנו היגון והעצב על חורבן בית המקדש – אות הוא כי קיים עדיין המקדש הפנימי בנשמתנו – מקום משכנה של שכינת אלוקים. אות הוא כי עדיין חי המקדש.

כה אמרו חז"ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל') לא נאמר: יזכה לראות בשמחתה אלא: זוכה ורואה, בהווה. כלומר: מי שכואב את חורבנה של ירושלים, מי שרוחו עדיין פועמת למראה חורבנה – הוא האיש הרואה בעליל בשמחתה, הוא האיש המרגיש כי המקד הפנימי עדיין חי – ואינו הרוס.

זו היא השמחה – שמחתה של ירושלים של מעלה, אשר לא חרבה ולא תחרב לעולם. כי אתה ה' באש הצת ובאש אתה עתיד לבנותה.


שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
הסידור הדיגיטלי
  • בריאות
  • תורה ויהדות
  • חרבות ברזל
  • פעילות ערכים
  • הטיפ היומי
  • זוגיות ומשפחה
  • פיתוח האישיות
  • פרשת השבוע
  • חגים ומועדים
    ראש השנה
  • יום הכיפורים
  • צום גדליה
  • סוכות
  • שמחת תורה
  • חנוכה
  • עשרה בטבת
  • ט``ו בשבט
  • פורים
  • פסח
  • ספירת העומר
  • יום השואה
  • יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
  • יום העצמאות
  • ל``ג בעומר
  • יום ירושלים
  • שבועות
  • בין המצרים
  • ט` באב
  • ט``ו באב
  • חודש אלול
  • נשים
  • השקפה ואמונה