מה הקשר בין שבירת לוחות הברית ויום הכיפורים?

עדיין הדהדו בחללו של עולם צלילי הדיברה: "אנוכי", אך הנה, כבר מתכחשים הם לאמת הצפונה במלה זו.

על סף העתיד המחודש, חוסמים הם במו ידיהם את הנתיב אליו.

לרגלי הר חורב, מונחים לוחות הברית שבורים ומרוסקים רק האותיות פרחו באוויר והתנשאו אל על, השמימה. על קצף גלי הנחל היורד מן ההר נוצצים עפרות הזהב של האליל נטול החיים, העגל, אשר בגינו כיחשו בה', בא-ל חי, היחיד והמיוחד.

הרעיון על עליונות החומר הטעה את אבותינו. הם העדיפו רעיון זה על האמונה בנסתר הנצחי. הם הסירו לבם מבוראם והפנוהו אל היצור הגשמי החולף. הם העלו את הטבע הגלוי, את עגלי הזהב, לדרגת אלילות, ואמרו: "אלה אלוהיך ישראל!" (שמות ל"ב, ד').

הלוחות, שעליהם נחרתה הברית בין ישראל לאלוקיו, נשברו.

כתוצאה מחוסר תודעה ירד האדם לשפל המדרגה של ההשתעבדות לטבע ולגשמיות.

כך נפל האדם וניטלה ממנו השליטה על הטבע הגשמי. ולא עוד הוכשר לבו להיות נווה למצוה האלוקית, זו המזככת את החיים הגשמיים ומעלה אותם לדרגה רוחנית עליונה.

אחרי כברת דרך כה קצרה, עמדו בני ישראל אובדי דרך, משוללי תקוה, והביטו לקראת העתיד האפל הצפוי להם.

וכה הם ניצבו, מיואשים כמעט, חדלי אונים, על פרשת דרכים.

את העבר הם הפסידו. העוד ייפתח להם פתח לעתיד חדש? האם יפקיד רבונם בידם את מפעלו הגדול פעם נוספת?

כל ימי תמוז ואב המתין העם בפחד לחריצת גורל עתידו... לתשובה.

מאז, תמוז ואב, נותרו מועדים לפחד פורענויות גם בעתיד. במשך דברי ימי ישראל, במשך מאות ואלפי שנים, אירעו בהם אסונות רבים ונשפכו נאדות דמעות רבות.

עם ישראל הרגיש היטב את שפל מצבו. העם לכל שדרותיו התאבל מרה ומיאן להנחם בהבטחה, כי גורלו יושלם במירוץ העתים ולא עתה.

הצער והאבל היו לו למזור. החרטה מהווה תמיד את שביב האור הראשון, המבקיע לעצמו דרך אלי חיים חדשים, חיי התשובה.

החרטה נושאת את בשורת התחיה וההתאוששות בלבו של אדם בן חורין שמעד ונפל.

ואמנם, התאבל אז העם ובלבו חרטה גמורה - וה' ראה בעניו ובחרטתו_ _ _

באחד לחודש אלול התחולל המיפנה: "וישכם משה בבוקר, ויעל אל הר סיני כאשר ציוה ה' אותו, ויקח בידו שני לוחות אבנים".

ה' חידש את בריתו עם ישראל, בהטילו עליהם מחדש את התפקיד לשמש כמורה דרך ה' בקרב העמים.

ארבעים יום וארבעים לילה נשאר משה רבינו בהר, עד שביום עשרה בתשרי הוריד את, הערובה וההוכחה לחידוש הברית בין ישראל לאלוקיו.

לוחות הברית החדשים מעתה היו שברי הלוחות מונחים ליד הלוחות השניים בתוך ארון העדות, לזכרון סכנות החטא האורבות לעם, סגולה ועדות על נכונותו של הקב"ה ברוב חסדיו להרים אף את השפל שבשפלים להביאו שוב בברית אשר כרת עמו.

מדי שנה בשנה, כל אימת שממשמש ובא ראש חודש אלול, נרעדים מיתרי הלב היהודי לקראת ה'. מתוך רגש של כובד ראש מופלג ושמחה יתירה כאחד.

ביום הזה מתרענן בזכרוננו הרעיון, כי מתקרב ובא אלינו העשירי בתשרי, יום הכיפורים, שבו הקב"ה ברחמיו, באהבתו ובחסדו, יעלה אותנו מעמקי ירידתנו הרוחנית, אל יסוד איתן ומחודש של חיים כרצונו. הוא מרים אותנו תמיד מחדש אליו, הוא נותן בידינו שוב את לוחות הברית, מבלי שיקח בחשבון שפעם כבר נשתברו הלוחות בגללנו!

הדבר החשוב בעיניו מכל, זוהי הכרתנו העמוקה והודאתנו על האמת, כי אמנם אשמים אנחנו וכי בחטאינו נשברו הלוחות...