מהי הסגולה הגנוזה ביום הכיפורים?

יום הכיפורים הוא יומו הגדול של עם ישראל. ביום זה מגיעה מערכת היחסים המופלאה שבינו לבין ה' לשיאה. הסליחה והכפרה המהוות את ציר המרכזי של היום, יסודן הגילוי של ההתקרבות שבין אב הרחמים והסליחות לבין בריותיו. ביום הכיפורים, אין לשטן רשות לקטרג ולהשטין, וכאשר שום כח זר אינו נדחק בין האוהבים, יכולה הכלה להתייחד עם דודה.

אפשרות הטהרה הגדולה הגנוזה בעיצומו של היום, אף היא נובעת מהדביקות המחודשת עם ה' הנוצרת בו.

ביום הכיפורים מוסרות כל המחיצות המפרידות בין היהודי לבין הבורא. במצב זה של דביקות עילאית, כל החטאים, העוונות והפגמים נמוגים מאליהם. עוצמת טהרתו של הבורא מקרינה טהרה על כל הדבקים בו.

בצד מרירות הלב והיגון המביעים חרטה על העבר, ובצד הבושה על המשגים, לא נפקד ביום הכיפורים גם יסוד השמחה.

ההיפטרות מסאת החטאים מציפה את האדם בשמחה. מה עגום יותר מאשר להיסחף במערבולת מים עכורים של תאוות, יצרים ועבירות. והנה מגיע יום אחד בשנה ומושיט לאדם חגורת הצלה שבעזרתה הוא עולה ממצולות חטאו. היש לך שמחה גדולה מזו?

חז"ל ביארו שלא רק ישראל שמחים במועד זה, אלא גם הקב"ה שמח עימהם. שמחה זו ניתן לפגוש רק במסגרת היחסים שבין אוהבים בלב ונפש, אם בנסיבות מסויימות גבה הר ביניהם ונפרדו דרכיהם, כאשר הם מצליחים שוב לגשר ביניהם, השמחה והאהבה עולות וגוברות עד לאין שיעור.

כשאנו אומרים את הווידוי בציבור אנו מוסיפים הקדמה רבת-משמעות. אנו מבקשים מהקב"ה: "אלוקינו ואלוקי אבותינו סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו", וכאן אנו עוברים לפרט סדרה של נימוקים שבגללם ראוי שהקב"ה ימחל, יסלח ויכפר לנו: "כי אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו בניך ואתה אבינו, אנו עבדיך ואתה אדוננו".

אנו שוטחים סדרה ארוכה של דימויים, שמכולם עולה תמונה של מערכת היחסים הנפלאה שנרקמה בין הבורא לבינינו, ושבגללה זכאים אנו למחילה.

אנו ממשיכים בשירת התהילה: "אנו קהלך ואתה חלקנו, אנו נחלתך ואתה גורלנו, אנו צאנך ואתה רוענו, אנו כרמך ואתה נוטרנו, אנו פעולתך ואתה יוצרנו, אנו רעייתך ואתה דודנו".

אי אפשר להתעלם מן האמת הגדולה שבינינו לבין רבונו של עולם נקשרו קשרי חיבה מיוחדים ומכוחם באים אנו לבקש סליחה על מחדלנו. הננו חלק מכלל ישראל, והיום הקדוש חושף את קשרינו עם הבורא, ועל כן לא אבדה תקוותנו.