מדוע נקבע יום הכיפורים כיום סליחה ומחילה?

לאחר שנשברו לוחות הברית הראשונים על ידי משה רבינו, וראה את העם רוקדים סביב העגל, קרא אליו ה' (שמות כ"ד, י"ב): "עלה אלי ההרה!" כדי לתת לו לוחות שניים.

היה זה בראש חודש אלול. באותו יום תקעו בשופר במחנה כדי למנוע טעות בחישוב ימי עלייתו של משה להר. מסיבה זו, נוהגים לתקוע בשופר בראש חודש אלול. בתקופות מאוחרות יותר הונהג לתקוע בשופר במשך כל ימי החודש.

גם בעלייה זו שהה משה רבינו על ההר ארבעים יום וארבעים לילה. לא אכל ולא שתה, רק למד תורה מפי ה'.

ביום הארבעים ביקש משה רבינו מהקדוש ברוך הוא (שמות ל"ג, י"ח): "הראני נא את כבודך". ענה לו ה' (שם כ'): "כי לא יראני האדם וחי!", ילוד אשה לא יוכל לראות את השכינה ולהישאר בחיים: "ונצבת על הצור, והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור". כאשר הוא יהיה בנקרת הצור, במערה, כבוד ה' יעבור על פניו, ה' יגן עליו וישמור שלא יינזק, וכך יוכל לראות רק את אחורי ה' (שם כ"ג): "וראית את אחורי, ופני לא יראו..."

באותו רגע נשגב, כאשר ראה משה רבינו את השכינה עוברת, הוא קרא בקול רם: "ה', ה', א-ל רחום וחנון!" באותה שעה הוא גם מיהר לבקש מה' שיסלח וימחל לעמו על חטא העגל. ואכן, ה' השיב לו: "סלחתי כדברך!"

אותו יום של סליחה ומחילה היה העשירי בתשרי. מאז ועד עולם נקבע יום זה כיום סליחה ומחילה.

במשך ימות השנה ניתנה רשות לשטן לומר דברי קטגוריה על עם ישראל. רק ביום אחד בשנה אסור לשטן לקטרג – ביום הכיפורים. ביום קדוש זה יוצא השטן לחפש עוונות המצויים בעם ישראל, ואינו מוצא. הוא חוזר להתייצב לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:

"ריבונו של עולם! ישנו עם אחד על פני האדמה, הדומה למלאכי השרת שבשמים. כשם שהמלאכים נקיים מחטא, כן בניך ביום הקדוש זכים וטהורים מכל עוון".

שומע ה' את דברי הסנגוריה על בניו, ומיד הוא מכפר על כל העם, מגדול ועד קטון, כמו שכתוב (ויקרא ט"ז, ל"ג): "ועל כל עם הקהל יכפר".

יום הכיפורים מכפר על עברות שבין אדם למקום, כפי שנאמר (ויקרא ט"ז, ל'): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם".

יום קדוש זה מציל את קיומו של העולם, שאלמלא יום זה, לא יכול היה העולם להתקיים מפאת ריבוי העברות שלא היתה עליהם סליחה.

אך יש עברות שיום הכיפורים אינו מכפר עליהן: "האומר אחטא, ויום הכיפורים מכפר" – הרי הוא טועה; יום הכיפורים אינו מכפר על עוונותיו!

אף מי שאומר: "אחטא ואשוב" – אין יום זה מכפר עליו.

גם על עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שיפייס את חברו.

בזמן שהיו ישראל יושבים על אדמתם, לפני שיצאו לגלות וחרב בית המקדש, היתה משמעות נוספת ליום קדוש זה:

פעם בחמישים שנה חלה שנת ה"יובל" – כל עבודה בשדה אסורה בה, כדין שמיטה.

בשנת היובל שב הכול לקדמותו. כל השדות והנחלות שנקנו במשך השנים, חוזרות לבעליהן הראשונים, וגם העבדים העבריים משתחררים וחוזרים לבתיהם. נאמר: "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ" (ויקרא כ"ה, כ"ג). גם יהודי אינו נמכר לעולם, שנאמר: "כי עבדי הם" (שם מ"ב) – עם ישראל הם עבדי ה' ולא עבדים לאנשים.

כשהיה יהודי קונה בימים ההם שדה, הוא ידע כי הקנייה היא אך ורק עד שנת החמישים, היא שנת היובל. התשלום בעבור השדה היה מחושב לפי מספר השנים שנותרו עד היובל.

בראש השנה של שנת היובל החל שחרור העבדים, וביום הכיפורים הסתיים. בראש השנה עדיין דר העבד בבית אדונו, אך כבר לא היה עבד. ישב בכבוד, אכל, שתה ושמח עם אדונו, וכתר נתון על ראשו לאות היותו משוחרר.

ביום הכיפורים, בהישמע קול השופר, השתחררו כל העבדים ושבו איש לביתו.

"והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא כ"ה, ט'-י').

בימינו קיבלנו כמנהג את התקיעה בשופר במוצאי יום כיפור לאחר התפילה, לזכר אותה תקיעת שופר של היובל.

מדי יום ביומו מתפלל אדם שלוש תפילות: ערבית, שחרית ומנחה. בשבתות, בראשי חודשים ובחגים נוספת תפילת מוסף. ביום כיפור הוסיפו חכמינו תפילה מיוחדת, תפילה חמישית, שאותה מתפללים אחרי מנחה, היא תפילת נעילה.

שעת תפילת נעילה שבה מסתיימות תפילות יום הכיפורים, היא שעת נעילת שערי שמים שהיו פתוחים במשך עשרת ימי תשובה.

בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים: "אבינו מלכנו! כתבנו בספר חיים טובים!" ואילו בשעת נעילה אנו מבקשים: "חתמנו בספר חיים טובים!" כי זוהי שעה של חתימה.

בזמן שהתנוסס בית המקדש לתפארה בהר ה', התבטאה בקשת עם ישראל ביום הנשגב לכפרה בקרבנות מיוחדים ובעבודת מקדש מיוחדת.

ביום הכיפורים היתה נעשית כל עבודת המקדש על ידי הכהן הגדול בלבד. בכל יום היה הכהן הגדול משמש בבגדי זהב, וביום הכיפורים היו מן העבודות שהיה עובד דווקא בבגדי לבן, שהם כתונת, מכנסיים, מצנפת ואבנט, שנעשו מפשתן.

הטעם שנתייחדו לו בגדים שונים לעבודת יום הכיפורים, לפי שבבגדי הזהב יש זיכרון למעשה העגל שנעשה מזהב, ואין ראוי שקטגור ייעשה סנגור.

העבודות ביום זה נתחלקו לחמש מערכות, שבין כל אחת מהן היה משנה את בגדיו. והרי הן: ראשונה בבגדי זהב לתמיד של שחר, שנייה בבגדי לבן לעבודת היום, שלישית בבגדי זהב לעבודת המוספין, רביעית בבגדי לבן להוצאת כף ומחתה מקודש הקודשים, וחמישית בבגדי זהב לעבודות של בין הערביים שבכל יום.

בעוונותינו חרב הבית, היכל קדשנו נהרס ועבודת בית המקדש בטלה. נאלצים אנו להיזכר במה שהיה ולצפות שייבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

שנים רבות חלפו מאז, ועדיין לא זכינו. עדיין אין לנו כהן שיתפלל בעבורנו בהיכל ה'. ולכן, בכל יום כיפור, בכל שנה ושנה, עלינו לבקש שה' ישלח לנו ולכל עמו ישראל שנה טובה, שנה שכל מה שהכהן הגדול נהג לבקש, יתקיים בה, וביותר, להעתיר אל אבינו שבשמים על ביאת משיח צדקנו, בשוב ה' את שיבת ציון ואת סדר העבודה לירושלים.