כיצד ניתן לשמוח כאשר אנו גרים בדירה המסוככת בענפים?

האדם מטבעו חש בנפשו כי הוא עומד לחיות אלף שנה. הרגשה זו גורמת לו להשקיע מאמץ רב בצבירת רכוש, בבניית בתים ובהקדשת זמן לענייני העולם הזה. בעוברכם ברחבי הארץ, לבטח תראו יישובים רבים ובהם בתים פרטיים גדולים ומפוארים. ההתעסקות בבניית הבית – אתגר היא לאדם. מחד גיסא, היא מעניקה לו חיות זמנית, עניין להתגדר בו, אך מאידך גיסא, היא גורמת לו מתחים וקשיים כלכליים. למעשה, הבית גדול מכפי צורכם של דייריו, והם ממעטים לשהות בו עקב עיסוקיהם הרבים. הבית הופך ממקום מגורים לסמל של מעמד. הוא נועד כדי להראות אותו לאחרים ולהתפאר בו.

אדם שמרגיש כי חייו כאן הם זמניים, חושב פעמיים האם כדאי לו להשקיע משאבים, זמן וכוחות עבור דבר שהוא עתיד להנות ממנו במשך זמן מוגבל בלבד. הוא בונה את מה שיש בו צורך לקיומו, הוא בוחן כל דבר מתוך התחשבות במיעוט הזמן שהאדם חי בעולם הזה, ועיקר משאבי חייו מושקעים בכיוונים הרוחניים הנכונים. אדם זה מאושר יותר.

אדם עשיר הגיע לביקור אצל ה"חפץ חיים", והביע בפניו את השתוממותו מהפשטות שבה חי הרב: איך אפשר לגור כך, בחדר שיש בו רק ריהוט מינימלי? ביקש העשיר להבין.

בתשובה לתמיהתו, שאלו ה"חפץ חיים": היכן אתה מתגורר כעת? השיב העשיר שהוא מתגורר במלון. כשביקש ה"חפץ חיים" שיתאר לו את חדרו שבמלון, השיב העשיר: אני מתגורר בחדר שיש בו מיטה, ארון, שולחן וכיסא, וברשותי מזוודה קטנה ובה חפצים מעטים. אולם מקום זה אינו ביתי הקבוע. אני מתגורר בו רק באופן זמני, ועל כן אין חשיבות רבה לשטחו המצומצם של החדר או לתכולתו. חייך ה"חפץ חיים" ואמר לו: אף מקום זה, שאני מתגורר בו, אינו ביתי הקבוע. מתגורר אני בו רק באופן זמני...

מהי ארעיות? זמניות, שייכות קיומית בלבד, מיעוט קניינים, פשטות שאינה מושכת תשומת לב, תחנת מעבר למקום קבוע. הבה נבחן את רכיבי הארעיות, וננסה להבין כיצד הם יכולים להביא את האדם לשמחה.

אנשים השוהים בחו"ל זמן ארוך, לצורך לימודים וכדומה, חיים בשלווה. הסיבה העיקרית לשלווה זו היא - חוסר השייכות. כמעט בכל מדינה יש קשיים כלכליים, קשיים חברתיים, מלחמות וטרדות. אולם תופעות אלו משפיעות בעיקר על אנשים השייכים למקום, ופוגמות בשמחת חייהם. כאשר אדם מתייחס להתרחשויות שסביבו כמי שחי במדינה זרה, הן אינן מצליחות להפר את שלוות נפשו, והוא פנוי יותר לחיים עצמם. ממילא הוא גם מאושר יותר.

חסרי כול אינם מוטרדים מהמתחולל בבורסות הקורסות. אדם החש שכל מה שיש לו הוא מתנה מה', והוא משתמש ברכושו כדי להיטיב לזולת, הקשר שלו עם רכושו הדוק הרבה פחות, מהקשר של אדם שחש שהכול בא לו מכוחו ועוצם ידו. על כן, לא פלא שהחרדה מפני איבוד הרכוש מאיימת יותר על האדם שחש שרכושו הושג בכוחותיו שלו. החרדה מדירה שינה מעיניו ומשביתה שמחה מלבו.

לכולנו ניתנו חיים, בין לעשיר ובין לרש, וכולנו מאוימים וחרדים מפני לקיחתם. אולם קיים הבדל בין בני האדם מבחינת הקשר שלהם לחיים. אנשים הרואים בחיים כלי לעבודת ה', פוחדים פחות ממלחמה, מאלו שאינם מאמינים. ידוע הסיפור על אסיר ציון שבמהלך מעצרו התקרב ליהדות. הוא לא נשבר, ואף הצליח להשיג מהשלטונות הקומוניסטים את כל דרישותיו לגבי תנאי כליאתו ותשמישי הקדושה הנדרשים לו. לאחר תפיסתו הוא חש כי הדבר היחיד שנותר לו, ושבו יכולים לאיים עליו הוא חייו, והוא גמר בדעתו שלא איכפת לו למות, אם כך נגזר עליו משמים. מרגע זה, איבדו השלטונות את שליטתם עליו. לבסוף הוא אף שוחרר.

אנחנו רגילים לראות את העולם הזה כדבר ממשי, ואילו את העולם הבא כמשהו ערטילאי, הדורש מאמץ של אמונה כדי להתחבר אליו. לאמיתו של דבר, העולם שאנו חיים בו הוא הוא העולם הערטילאי, מחזה תעתועים סוחף, שיום אחד יגיע אל סיומו.

מצויים שני אופנים עיקריים להגיע להכרה שהעולם הזה הוא עולם ארעי בכל המובנים, ולהשקיע את המאמץ בהתבוננות יום-יומית במהות הבריאה ובסיבת הגעתנו לעולם הזה, תוך הצבת מטרות ודרכים לביצוע. שום בניין אינו נבנה ללא תכנית וללא הוצאה לפועל של התכנית, תוך כדי מאמץ מרוכז וממושך. על אחת כמה וכמה בניין האישיות והאמונה.

כשהעבודה העצמית אינה מספיקה, ה' עוזר לנו על ידי יצירת מצבים המחייבים אותנו לשימת לב ולעבודה לצורך שינוי עמדות.

נשיא אירן מאיים על כל העולם על ידי פיתוח פצצת אטום, תוך איום מפורש על קיומה של ישראל. כל העולם עומד מולו, מנסה לרצותו ומתרפס לפניו, אך הוא בשלו – ממשיך לאיים, והעולם מגיב בחוסר אונים. מובא במדרש (פסיקתא רבתי, פרשה לו): "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם נרעשים ונבהלים, נופלים על פניהם, ויאחזו אותם צירים כצירי יולדת. גם ישראל נרעשים ונבהלים, ואומרים לאן נלך ולאן נבוא. אומר להם ה': בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני מה אתם מתייראים? הגיע זמן גאולתכם! לא כגאולה הראשונה, הגאולה האחרונה; בגאולה הראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל בגאולה האחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה!"

ה' מביא עלינו צרות כדי שנתעורר. באותה שעה החיים מקבלים את משמעותם האמיתית, והקדוש ברוך הוא עושה זאת בהדרגה, כדי שיהיה לנו כוח לקבלו.