מה מסמל הסכך?

חג הסוכות נקרא בשם זה על שם הסוכה אותה אנו בונים. הסוכה נקראת בשמה על שם הסכך הסוכך עליה מלמעלה. דינים רבים יש לסוכה, אחד מהם קובע כי הסוכה צריכה שתהיה מכוסה בסכך רב שיסתיר את השמש, אך לא לגמרי. בשפה ההלכתית נקרא תנאי זה: "צילתה מרובה מחמתה". אם הסוכה תהיה במצב בו: "חמתה מרובה מצלתה", כלומר, אם אור השמש יתפרס על פני שטח גדול יותר מאשר צלה, תפסל הסוכה. מאידך, חשוב שהסוכה לא תהיה מכוסה בסכך כה רב, עד שלא ייראו מתוכה כוכבי השמים.

חשוב להבהיר: אם הסכך נועד למנוע את אור השמש, מדוע יש לראות מתוכו את הכוכבים? ואם חשיבות יש לכך, מדוע דילולו פוסל אף הוא את הסכך? והלא ללא סכך נראים הכוכבים טוב יותר?

אלא שסוד יש בסכך זה, וללמד יצא. ללמד את היהודי את האמונה בימי ההסתר. בימים של "הסתר פנים" דרושה מיומנות רבה. הוא נצרך לשיכלול כוח ראייתו ולשיפורו, הרבה יותר מאשר בימים כתיקונם. הסוכה והסכך מכונים בלשון הזוהר "צלא דמהימנותא" – צל האמונה. רמז למצב שבו אין ההשגחה גלויה ורק צילה נראה.

ואכן, בלשון הקודש יש למילה "סכך" שתי משמעויות הפוכות. מצד אחד הסכך – מסכך ומכסה. מצד שני הסכך – עוטף. כמו שאמרו חז"ל על שרה אמנו – "ולמה נקרא שמה יסכה, שסוכה היא ברוח הקודש".

הסכך ממלא בו זמנית שני תפקידים מנוגדים. מצד אחד הוא מסתיר מן האדם את השמים, ומצד שני הוא מסוכך על האדם ומגן עליו.

הסכך מלמד את האדם כי הכיסוי אכן לפעמים מסתיר ומגביל, אך הכיסוי גם שומר. הבורא עוטף את האדם, גם בימים בהם אין הוא "רואה" אותו. אין הוא נוטש את האדם, אפילו בימים בהם המאמין חש כאילו הוא נעזב. הסכך אמנם מסתיר את השמים, וכפי שנאמר (ישעיהו ס', ב') "כי הנה החושך יכסה ארץ". אך למרות זאת, יזכו המאמינים המתעקשים חדי העין לראות את הבורא גם מתוך ההסתר, וזאת על ידי התבוננות שכבר הבטיחה תורה כי מיטיבי רואי יוכלו לראות את הבורא דרך חרכי הסכך, וכפי שנאמר: "ועלייך יזרח ה'".

הלכה נוספת, המלמדת על האמונה, קובעת כי יש להקים את הסוכה רק תחת כיפת השמים. אם יחצוץ גג או אילן בין הסכך לשמים תפסל הסוכה. ללמדנו, כי אמנם נועד הסכך לכסות את השמים, אך אסור שיהיה עצם כלשהו חוצץ ביניהם. רק בדרך זו יצליח המאמין לראות את השגחתו של הבורא מן החרכים, מחרכי הסכך.

הסכך הינו חומר גולמי מן הטבע, חומר שיד אדם לא נגעה בו. גם אין הוא עשוי מפירות בשלים, שהם יפים לאכילת, אדם אך הם מקבלים טומאה.

הסכך צריך שיהיה גידולו מן הארץ, פרי ההתפתחות הטבעית של הארץ. רק "פסולת גורן ויקב", הם המביאים את שלום הבית ושמחתו, הם מתנת ישע שנתן ה' לברואיו.

גם העשיר שבעשירים לא יוכל לוותר על חסות זו של ה', וגם העני שבעניים מובטח לו שיזכה בה גם הוא. כל השוני הוא רק בדפנות, שבהם נבדלים הארמונות המוצקים מן הצריפים הרעועים, ובהם באים לידי ביטוי העושר או העוני. המחסה הגדול, המקנה לנו את שלום-הבית, הוא הסכך. הוא מסמל שעלינו להיות צנועים, אך מרוצים ושמחים.

דעה מסולפת היא שיכול האדם להגיע לידי בטחון ושלום רק על ידי הפגנת כוחו. העובדות סותרות כלל זה. הפגנה זו מרחיקה את השלום, גוזלת את השלוה ביום ואת המנוחה בלילה, ושולחת את הפחד והדאגה ללוותנו בדרך החיים.

לא בידינו להגיע אל שלימות האושר. בהקמת הבית ובכל מאמצינו והשתדלותנו למען האשה והילדים, נוכל רק לעשות את שלנו, לצאת ידי חובתנו, כדי להשיג רמת-חיים מסויימת. אבל את אשר השגנו, אם הרבה ואם מעט, עלינו להעמיד תחת חסותו של  ה'.

אם נשתית את סוכת חיינו על בבטחון בה' ונקפיד להשתמש רק בחומרים שאינם מסמלים את כוחות האדם וניצול אוצרות הטבע על-ידי חכמת האדם, אם נפגין את בטחוננו בה' על ידי הרחקת כל אל זר מסוכת חיינו – מובטח לנו שכבוד ה' יופיע עלינו ויברך אותנו, יגן עלינו, יאיר את דרכנו וישלח אושר ושמחה למשפחתנו.

בטחון זה יש לו יסוד איתן בתולדות ישראל. בתקופת נדודי ישראל במדבר. ה' גאל אותנו מעבדות מצרים, הגן עלינו בעמוד אש וענן, האכיל אותנו מן והשקה אותנו מים מן הצור, הוא היה קרוב אלינו בארץ ציה וצלמוות ולימדנו: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). האדם אינו מתקיים על ידי מעשי-ידיו, אלא על ידי ביטויי החמלה והרחמים של ה'.

בטחון זה שלימדונו אבותינו, והתקוה לעתיד הנובעת ממנו, הם נחלת הבנים, על כך נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתכם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ג).